ברדה נ' א.ד. חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטתי מיום 3.5.11 לפיה התקבלה בקשת המשיב לתיקון סכום תביעתו.

העובדות:

בקצירת האומר, עסקינן בתביעה בגין ליקויי בניה, כאשר לכתב התביעה המקורי צורפה חוות דעתו של המהנדס פנחס פיכמן (להלן: "חווה"ד הראשונה"), על פיה אומדן תיקון הליקויים כ- 73,000 ₪. בתביעה התייחס המשיב אף לנזקי ירידת ערך הנכס (30,000 ₪) ונזקי פינוי, מגורים חליפיים, עגמת נפש, אבדן הנאה מהנכס וכד' (30,000 ₪), אולם העמיד תביעתו – לצרכי אגרה – על סך 80,000 ₪.

כתב הגנה הוגש ללא חוו"ד נגדית.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט נאוי ביום 7.2.11 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בלא הסתייגות (שניתן היה לקבוע כאמור בתקנה 130(ג) תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, להלן – "התקנות"). מכאן שהמשיב מנוע עתה מלעשות שימוש לראיה בחווה"ד הראשונה ומלהסתמך עליה. יצוין, כי בהחלטתו למינוי המומחה קבע כב' השופט נאוי: "כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת הליקויים עליהם הצביע התובע בתביעתו, מקורם של הליקויים הנטענים, אם אכן קיימים כאלה, בשים לב לטענות הנתבעת וכן עלות תיקון הליקויים" (ההדגשה של הח"מ).

מומחה בית המשפט מסר חוות דעתו ואין חולק כי העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום גבוה משמעותית מסכום חווה"ד הראשונה.

בעקבות מסירת חוו"ד מומחה בית המשפט, ביקש המשיב תיקון סכום התביעה, בהסתמך על תקנה 136 לתקנות, תוך ציון העובדה כי מלכתחילה הוגשה התביעה על סכום נמוך משוויה האמיתי משיקולי אגרה. בבקשתו, ביקש המשיב את תיקון התביעה לסך 121,489 ₪ בלבד, הגם שבתביעה המקורית ציין כי שווי תביעתו כ- 130,000 ₪. הגם, שלפי הוראות תקנה 136 אין צורך בהחלטת בית המשפט, הרי לאחר העיון בבקשה ראיתי להיעתר לה, על תנאי כי ישולם הפרש האגרה.

המחלוקת:

אליבא המבקשת, עשה המשיב שימוש לרעה בהליך תיקון התביעה והגיש בקשתו על יסוד תקנה 136 במקום להשתמש, לכל היותר בתקנה 92 לתקנות, ואף עשה כן במעמד צד אחד.

לשיטת ב"כ המלומדת של המבקשת, אין תקנה 136 כפרשנותה בהלכה הפסוקה, תואמת את נסיבות המקרה ולכן אין למשיב זכות קנויה לתיקון התביעה במקרה דנא. יהא מרחיבה ומוסיפה כי לפי ההלכה התקנה הנ"ל תחול רק כאשר נתבררו מתוך חוו"ד מומחה בית המשפט עובדות חדשות שלא היו ידועות לבעל הדין קודם לכן. ואילו במקרה כאן, אין כל קביעות חדשות בחוו"ד מומחה בית המשפט, שלא הופיעו בחווה"ד הראשונה.

המשיב דוחה את גרסת המבקשת ומפנה, בין היתר, למקרה שנדון בפני כב' השופט י. עמית בעניין קופרמן נגד אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, שם קיבל את הערעור על החלטת בית המשפט קמא וקבע שהתובעים רשאים לתקן את סכום התביעה ולהגיש חוות דעת שמאי להוכחת ירידת הערך בגין הליקוי בדלת הממ"ד.

המבקשת סבורה כין המקרה שנדון שם דומה לראיה.

דיון והחלטה:

ראשית אסיר מכשול בעניין פרוצדוראלי. לטעמי אין לקבל טענת ב"כ המשיב המלומד כי היה על המבקשת לפנות לערכאת הערעור ולהגיש בר"ע על ההחלטה. לפי תקנה 201 לתקנות רשאי בעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ויש בה לפגוע בעניינו, ואין נפקא מינה אם מדובר בסעד שניתן ע"י בית המשפט, הגם שבעל דין לא נצרך לרשות בית המשפט, אם לאו.

לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות כולם, לרבות בפרוטוקולים של הדיונים ובחוות דעת המומחים, סברתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי: -

א.הכלל המנחה בעניין תיקון כתבי טענות – הוא שיקול דעת רחב וגמיש. הנטייה היא לאפשר תיקון כתבי טענות כמעט בכל שלב של הדיון, על מנת להעמיד לבחינת בית המשפט את מלוא המחלוקות. יש לבחון את השימוש בתקנה 136 גם לאור כלל זה, כל עוד אין בשימוש בה פגיעה בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד.

ב.אמנם ההלכה הכללית בעניין תקנה 136 קובעת כי זכות בעל דין לתקן כתב טענותיו, ללא צורך בנטילת רשות מבית המשפט, מצטמצמת למקום בו נודעו לראשונה מחווה"ד עובדות שלא היו ידועות קודם לכן, אולם אין לפרש הלכה זו בנוקשות ולהתבונן על חוות הדעת השונות מתוך השוואה לעניין אופי הליקויים גרידא.

ג.יישום ההלכות לעניין תחולת תקנה 136, לאור הסיפא לתקנה: "רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום", מחייב לקבוע שתיקון סכום התביעה בא בגדר העניינים אותם רשאי לתקן התובע, ללא נטילת רשות מבית המשפט, לאור האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט. לא בכדי נקבעה הסיפא, והדברים מתיישבים היטב עם האמור בתקנה 130(ג) לעיל, שהרי ההסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט גוזלת מבעל הדין את האפשרות להסתמך על חוות דעתו הוא. ההסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט יש עמה סיכון שנוטל עליו בעל דין, כי בעקבות חוות הדעת ישתנו סכומי התביעה. כאמור, התובע רשאי לתקן תביעתו גם לכוון ההפוך – האם הייתה המבקשת מלינה, גם במקרה שבו היה מבקש התובע להפחית מסכום התביעה, לו היה המומחה מטעם בית המשפט מעריך את עלות התיקונים בשווי נמוך מהשווי שנקבע בחווה"ד הראשונה, וטוענת המבקש פועל בחוסר תום לב ותוך ניצול הליכים לרעה?

ד.במקרה שלפנינו, מלכתחילה עמד שווי התביעה על סכום גבוה מסכום התביעה המתוקנת ואך לצרכי אגרה הועמד על 80,000 ₪. קרי, המשיב רשאי היה, בכל עת, לבקש את בית המשפט להגדיל את סכום התביעה עפ"י האמור בתביעה המקורית, מתוך שיקולו לשלם תוספת אגרה. הזכות לצמצם את היקף הסעד מטעמי אגרה, אינה מאיינת את זכות התובע לחזור ולעתור לסעד הגבוה בשלב מאוחר יותר של המשפט, תוך תשלום הפרש האגרה. במקרים מסוימים התיקון עשוי היה לחייבו בתשלום הוצאות לפיצוי הצד שכנגד על הטרחה שתגרם לו בתיקון כתב טענותיו, אך הזכות כשלעצמה קיימת ואין לראות את התובע כמי שויתר על זכויותיו, רק משום שהעמיד תביעתו על סכום נמוך מטעמי אגרה.