ברגר(עציר) נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

לפני ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

1.הערר הוא על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. דגן) בת.פ. 11207-12-12 מיום 30.12.12, לפיה נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשת העורר לעיון בחומר חקירה, שעניינה בקשה להורות למשיבה להמציא לעיון העורר את רישומו הפלילי המלא של המתלונן בתיק דנן לרבות תיקי חקירה פתוחים/ סגורים.

רקע בקצרה

2.נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט קמא לפיו מיוחסת לו עבירת חבלה או פציעה בהיותו מזוין. לפי המיוחס לעורר בכתב האישום, ביום 22.11.12 עת שנסע העורר יחד עם אימו ברכבו, בחיפה, עצרה אימו את הרכב, העורר ירד ממנו והמשיך לשוחח עם אימו בעוד רכבו של המתלונן עומד מאחורי רכבה של האם והמתלונן צופר למען יפנו לו את נתיב הנסיעה. על פי כתב האישום, העורר פנה למתלונן וצעק לעברו "מה אתה צופר?" המתלונן יצא מרכבו, אז העורר תקף את המתלונן בכך שאחז בצווארו, דחף אותו בחזהו, הכה אותו בראשו עם אבן ואף נשך אותו בידו.

3.העורר כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי המתלונן הוא זה שתקף אותו והעורר מתוך הגנה עצמית, תפס את החפץ הראשון שהיה בהישג ידו והכה בעזרתו בראשו של המתלונן.

4.ביום 15.12.12 הגיש העורר בקשה לבית משפט קמא להתיר לו לעיין ברישום הפלילי של המתלונן שכן לטענתו גילוי עברו הפלילי עשוי לסייע לעורר בביסוס טענותיו כי המתלונן הוא אדם אלים ומסוכן וכן הדבר יסייע לו בתקיפת אמינות עדותו של המתלונן.

5.בהחלטה נשוא הערר נענה בית משפט קמא באופן חלקי לבקשה והורה למשיבה להעביר לעיון העורר רק חלק מהרישום הפלילי של המתלונן, שכלל שתי הרשעות קודמות בעבירות העלבת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ואיומים. בית משפט קמא דחה את בקשת העורר להעביר לעיונו מידע בנוגע להרשעה נוספת, תיקים סגורים ותיקי מב"ד פתוחים.

על החלטה זו מונח הערר שבפני.

6.העורר טוען כי טעה בית משפט קמא אשר העדיף את זכותו של המתלונן לפרטיות על פני זכותו של העורר להוכיח את חפותו. לטענתו, מניעת האפשרות להוכיח את טיבו ואופיו של המתלונן, הן כאדם אלים, כלשונו, והן כאדם לא אמין, עשויה לגרום לעורר נזק ראייתי כבד ואף להביא לעיוות דין.

7.בדיון שהתקיים בפני חזר העורר על טענותיו, אם כי הוא חזר בו מהבקשה לעיין בתיקים סגורים. המשיבה סמכה ידיה על החלטת בית משפט קמא וטענה כי לא נפל בה כל פגם. הצדדים הסכימו כי בית משפט יעיין בפלט הרשעות קודמות שנמסר לעיונו וכן הוסכם כי ב"כ המשיבה יודיע לבית המשפט אם הוגש כתב אישום בתיק המב"ד הפתוח.

בהתאם לכך, נמסרה הודעת המשיבה כי טרם הוגש כתב אישום בתיק המב"ד בצירוף ראיה בעניין זה.

דיון

8.בהחלטת בית משפט קמא עמד בית משפט על הצורך בעריכת איזון בין הזכות לפרטיות של המתלונן לבין הזכות למשפט הוגן של הנאשם. בית משפט קמא סקר בהרחבה את הפסיקה שניתנה בסוגיה לרבות הפסיקה שניתנה בנוגע לתיקים שנסגרו, והגיע למסקנה כי יש לגלות פרטים אודות שתי הרשעות מתוך שלוש הרשעות, ואין לגלות פרטים אודות תיקים סגורים ומב"דים.

לעניין זה נקבע כי עניינן של שתי ההרשעות עשוי להיות רלוונטי לאישום של העורר ועל כן התיר בית משפט את חשיפתן. לגבי ההרשעה השלישית (מסומנת מס' 3 בפלט ההרשעות), קבע בית משפט קמא כי גילוי פרטים אודותיה לא ישפיע על הגנתו של העורר וכי הזיקה בין הרשעה זו לבין השאלות שבמחלוקת באישום הנדון רחוקה.

עוד נקבע כי אין לגלות פרטים אודות תיקים שנסגרו או תיקי מב"ד שאין בהם ממילא ממצא פוזיטיבי כלשהו והם נעדרים כל משקל.

9.אני מצטרפת לעמדתו של בית משפט קמא בנוגע לתיק המב"ד ולתיקים סגורים. בית משפט קמא בחן את הפסיקה שניתנה בנושא וקבע לאורה כי המשקל שיש לתת לתיקים פתוחים או לתיקים שנסגרו בלא הרשעה הוא אפסי, ועל כן יש להעדיף במקרה זה את זכויות המתלונן לפרטיות על פני זכות העורר למיצוי הגנתו.

אין לי אלא להצטרף למסקנת בית משפט קמא המבוססת היטב על ההלכה של בית המשפט העליון בסוגיה. העדר כל ממצא פוזיטיבי בתיקי המב"ד או בתיקים הסגורים, בהיקף התיקים בהם מדובר, ממילא מרוקן מכל משקל תיקים אלה.

10.אשר להרשעה מס' 3 של הותרה לגילוי – עיינתי בפרטי ההרשעה ושוכנעתי כי גם בעניין זה לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא. שוכנעתי כי מחד גיסא, גילוי פרטי הרשעה זו לא יתרום תרומה ממשית להגנתו של העורר, נוכח טיבה ומהותה של העביר נשוא ההרשעה, ומאידך גיסא, גילויה יפגע בפרטיותו של המתלונן. זאת ועוד, מסירת מידע על מתלונן תוך פגיעה בפרטיותו, עלול להרתיע מתלוננים בכוח מלהגיש תלונות, ועל כן, יש גם אינטרס ציבורי מובהק בשמירה על פרטיותו של המתלונן.

11.סיכומו של דבר – לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא.