ברגר נ' עזרא

החלטה

1.בפניי בקשת המבקש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר ניתן כנגדו ביום 04.03.10. (להלן: "פסק הדין") ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה, בגדרה התנגד לבקשה לביטול פסק הדין.

רקע עובדתי:

2.המבקש, הוא התובע בתביעה, הגיש שלושה שטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בסכום כולל של 95,255 ₪. לטענתו, שני שיקים בסכום כולל של 71,000 ₪ נמסרו לו על ידי המשיב, בתמורה לרכישת ציוד ושכירות חדר הכושר "בודי שייפ" בפרדס חנה, שהיה בבעלות המבקש ושותפו, ושיק נוסף בסך 24,255 ₪, נמסר לו על ידי המשיב עבור כיסוי חוב ארנונה שחב המשיב למועצה המקומית. שלושת השיקים חוללו עקב א.כ.מ. . בשל החילול, פנה המבקש למשיב טלפונית מספר פעמים ואף נפגש עימו, אך המשיב לא שילם את חובו. משכך, פנה המבקש ללשכת ההוצאה בבקשה לביצוע השטרות וביצוע עיקולים, בחודש 11/08. המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן י. בדיון בפני כבוד הרשמת קרן מרגולין ביום 25.10.09, הציג המשיב קבלה על סכום שני השיקים הראשונים, וכפר בחובתו לשלם עבור חוב הארנונה. בקשת הרשות להתגונן התקבלה, והתיק הועבר לקביעת דיון בפני בית המשפט. בדיון שהתקיים בפניי ביום 04.03.10, משלא התייצב המבקש, דחיתי את תביעתו, לבקשת המשיב. משכך, הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין.

טענות הצדדים בבקשה

3.המבקש טוען, כי לא זנח את התביעה ולא עשה דבר היכול להתפרש כוויתור על רצונו לחברר התביעה עד תום. לטענתו, הסיבה למחדלו, היינו אי התייצבותו לדיון, הינה חופשת מחלה בעקבותיה לא שהה ב"כ המבקש במשרדו במועד המסירת ההזמנה לדיון שבו נין פסק הדין, ועל כן תוכן ההזמנה לדיון לא נודע לו או למי ממשרדו, ולא עודכן ביומנו. לטענתו, הפר ב"כ המשיב את חובתו האתית בכך שלא בירר עם ב"כ המבקש סיבת אי התייצבותו לדיון בטרם ביקש דחיית התובענה. עוד טוען הוא, כי פנה לב"כ המשיב בבקשה לביטול פסק הדין בהסכמה, אולם ב"כ המשיב הודיע, כי הפסיק לייצג את המישב.

4.בעניין סיכויי תביעתו, טוען המבקש, כי מעבר להיותו אוחז בשטרות, הגנתו של המשיב בתובענה זו, לפיה פרע הוא החוב בהסתמך על קבלה שהציג, הינה הגנת בדים. זאת, בהסתמך על חוות דעת (אשר לא צורפה לבקשתו זו, כמו גם יתר הנספחים לבקשה), ובה נקבע כי החתימה על הקבלה אינה של המבקש וכי היא נכתבה ונחתמה על ידי המשיב.

5.בתגובתו טוען המשיב, כי יש לדחות הבקשה לביטול פסק הדין על הסף. לטענתו, הוגשה בקשה זו באיחור, וכיוון שהמדובר במועד שנקבע על פי חיקוק, על המבקש היה לצרף בקשה להארכת מועד, יחד עם בקשה זו. עוד מוסיף הוא כי גם לו צורפה בקשה להארכת מועד, לא הצביע המבקש על טעם המצדיק הארכה שכזו. לגופו של עניין טוען המשיב, כי אי התייצבות ב"כ המבקש לדיון, לאחר שהודה, כי הזימון התקבל במשרדו, והאיחור בהגשת הבקשה ללא הסבר המניח את הדעת, עולים כדי זלזול בבית המשפט, ולא מצדיקים ביטול פסק הדין. בנוסף טוען המשיב, כי סיכויי התביעה אפסיים, באשר טענת הפרעון, לה טוען המשיב, המגובה בקבלה, הינה טענה מוצקה, עליה העידה כבוד הרשמת כי לא נסתרה בחקירה הנגדית. לטענת המשיב, הסיבה להגשת השטרות לביצוע הינה שריפה, אשר אירעה בחדר הכושר נשוא התביעה. לטענתו, חשב המבקש כי עקב השריפה נשרפו מסמכי העסק, וביניהם הקבלה על פירעון החוב, ועל כן החליט הוא לנצל את המצב אליו נקלע המשיב ולהגיש לביצוע את השטרות, אשר את החוב בגינם פרע המשיב. בעניין השיק, אשר ניתן לכיסוי חוב הארנונה, טוען המשיב, כי במועד הרלוונטי לחוב הארנונה, חדר הכושר נמסר לאחר, אשר שילם את הארנונה לבעל הנכס, ועל כן הינו פטור מתשלום עבור חוב זה.

דיון והכרעה

6.לעניין טענת הסף, לפיה הוגשה הבקשה באיחור, הרי שלפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, על המבקש להגיש בקשה לביטול פסק הדין 30 יום "מיום שהומצאה לו ההחלטה". המשיב לא צירף אישור מסירה, וכן לא מצוי אישור כזה בתיק בית המשפט, ואילו המבקש טוען כי פסק הדין הגיע לידיו ביום 18.03.10. בנוסף, עיון בתיק בית המשפט עוה, כי ההחלטה שוגרה למבקש ביום 7.3.2010 ולפיכך, הוא הגיע לידי ב"כ המבקש תוך מספר ימים. הואיל ובתקו0פה הנ"ל נפלה פגרת הפסח, הרי נראה, כי לא חלפו שלושים ימים מיום קבלת פסק הדין בידי המבקש.

7.במקרה כגון דא , כאשר הזימון לישיבה בה נמסר פסק הדין נמסר למבקש כדין, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי הגשת כתב הגנה במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

י. זוסמן , "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

8.אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל , כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו: ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431) ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 6.4.08)). אם המחדל עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי הצלחת התביעה (ראו: רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית ( טרם פורסם- ניתן ביום 19.8.09)).

9.ואולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו א' גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373 וכן ע"א 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחקי פד"י ח 395). יש לציין כי שיקולים אלו אינם נבחנים במנותק, אלא מתקיים ביניהם יחס שמכונה לעיתים "מקבילית כוחות" (ראו: ברם 63/09 ‏ ‏ קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (טרם פורסם- ניתן ביום 15.1.2009)).

10.באשר לשאלה הראשונה, נתן המבקש הסבר לגבי הסיבה למחדלו, היינו אי התייצבותו לדיון. נראה, כי אין פגם זה מעיד על זלזול בבית המשפט, אשר מצדיק השארת פסק הדין על כנו, תוצאה השמורה למקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 1958/00 הנ"ל), אולם לשם ריפוי הפגם שנגרם עקב רשלנותו של המבקש, אשר בזבז מזמנו של בית המשפט ומזמנו של יריבו יעדיף בית המשפט אמצעים שפגיעתם בתובע פחותה, כגון הטלת הוצאות. ראו: ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ תק-על 2006(2), 2994 , 2998 (2006)).

11.באשר לשאלה השנייה, שאלת סיכויי ההצלחה, המבחן הינו מבחן של עילת תביעה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו עילת תביעה טובה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח את תביעתו באופן מוחלט (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח הנ"ל) אולם, בכל אופן, עליו להוכיח כי "ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה" (ראו: רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 27.02.01).

12. במקרה דנן, הציג המבקש גרסתו באשר לנסיבות מסירת השיקים לידיו, וכן טען כי יש בידו חוות דעת, המפריכה טענות המשיב. נראה, כי המבקש הציג וביסס עילת תביעה אפשרית שיש בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפניו למען יוכיח תביעתו ויינתן לו יומו בבית המשפט. יש לזכור, כי "סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק" (ראו ע"א 186/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד פ"ד כ (3) 477, 480) ועל כן ככלל, יעדיף בית המשפט לבצע את תפקידו במובן של הכרעה בסכסוך על פי טענות הצדדים (ראו: ע"א 2722/06 הנ"ל והאסמכתאות שם).

13.לשיקולים אלה מצרף אני את העובדה כי הגישה ההרווחת כיום היא , כי לאור אופייה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, לא בנקל ינעל בית המשפט שעריו בפני בעל דין, שלא ניתן לו יומו בבית המשפט (על שיקול זה בבקשה לביטול פסק דין ראו למשל רע"א 4189/05 אילן בן עמי נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף הקסטל) (טרם פורסם- ניתן ביום 2.10.05); ע"א 2722/06 הנ"ל וכן ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).