ברגר נ' משטרת ישראל/מטה ארצי ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

1.התובע מר אברהם יצחק ברגר (להלן: "התובע"), כפי שהוגדר ע"י בא כוחו בתחילת כתב סיכומיו, הינו חקלאי תושב גן יאשיה, מגדל מטע זיתים ומייצר שמן, בן כ- 54 בעת האירוע נשוא התביעה.

התובע ביקש להסתייע בשני נערים צעירים חיילים בשירות חובה לצורך עבודות חקלאיות בחצרו, עבודות של ניכוש עשבים וגיזום. שני נערים אלה גיל סלע וגיל פרייזלר (להלן: "העצורים"), היו כאמור חיילים בשירות סדיר, והיכרותם עם התובע היתה באמצעות אבי אחד הנערים שהיה מיודד עם התובע.

2.ביום 31.5.06, התייצבו הנערים בביתו של התובע לצורך ביצוע עבודות הגינון כאמור לעיל. בשעה 12:30 לערך בעודם ישובים על כר דשא להפסקה קצרה, נכנסו לחצר ביתו של התובע 9 שוטרים בלשי היחידה הארצית לפשעים בינלאומיים (היאחב"ל) ועצרו את שני הנערים בחשד לביצוע עבירות בנשק ובקשירת קשר לביצוע פשע. לא מיותר לציין, כי הנערים הוחזקו כשבועיים במעצר, שהוארך מעת לעת, כשבסופו של יום שוחררו ללא הגשת כתב אישום, ומבלי שנקשר שמם של מי מהעצורים לעבירה כלשהי.

3.לגרסת התובע, במהלך מעצר הנערים, ביקש התובע שחש אחריות כלפי הנערים, את פרטי הבלשים שביצעו את המעצר, בתגובה, לפתו אותו שניים מהם, והשלישי לחץ על גורגרתו בעודו יושב על ספסל בחצר ביתו וראשו רכון. לטענת התובע, הבלשים הפעילו כח בלתי סביר, ונקמו בו על שהעז לבקש את פרטיהם. כמו כן, הוציאו את דיבתו רעה כשהודיעו בקולי קולות כי יקראו על פרשה זו בעיתון, בכך נרמז כי התובע קשור קשר כלשהו לפרשייה זו של עבירות בנשק. עוד טוען התובע, תקיפה זו של השוטרים כלפיו גרמה לו לכאב וסבל שהצריך טיפול רפואי, בושה ועלבון בקרב תושבי המושב ועגמת נפש רבתית.

4.לגרסת ההגנה, התובע השתולל והתלהם וביקש לעכב את הוצאת העצורים מחצרו, תוך שהוא מודיע כי לא יאפשר את יציאתם. שלושה מתוך תשעת הבלשים עיכבו את התובע והושיבוהו על ספסל תוך הפעלת כח סביר, על מנת למנוע את הפרעת הוצאת העצורים בצורה מסודרת מחצר ביתו. המעצר היה חוקי, אין באמירה כזו או אחרת של מי מהבלשים להקים עוולה של לשון הרע, ותיאורו של התובע בדבר הכאב והסבל מוגזם מופרך וחסר ביסוס בעובדות.

5.הצדדים חלוקים אם כן בראש וראשונה לגבי תיאור נסיבות האירוע. האם התובע עורר פרובוקציה בהתנהגותו בעת המעצר, האם ניסה להפריע למהלך מעצר תקין, האם ניסה לחבל ולהקשות על פעולת הבלשים באופן שהצריך התערבות והפעלת כח כלפי התובע. עוד חלוקים הצדדים באשר למידת הכח שהופעלה כלפי התובע ולנזק אם בכלל שגרם אירוע זה לתובע. נבחן אפוא את הראיות שהוצגו במהלך הדיונים.

ב.תיאור האירוע

1.בפניי העידו מספר עדים למעט התובע ושלושת הבלשים שאחזו בו, עד התביעה מר אלעזר דיאמנט (ע.ת. 2) הינו עד מרכזי וניטראלי שסייע רבות בעדותו. העד הינו אגרונום מטעם הרבנות הראשית, ותפקידו להכשיר את המטע מחשש ערלה. עד זה הגיע לחצרו של התובע על פי הזמנתו ביום האירוע. על אף שהאירוע ארע בשנת 2006 כארבע שנים לפני עדותו, זכר העד את המקרה. על פי עדותו, הוא סיים את הבדיקה במטעו של התובע, יצא לעבר רכבו, בעודו עומד ליד רכבו ורושם ביומנו, הבחין בבלשי המשטרה נכנסים בלבוש אזרחי לבית התובע. העד חשש שמשהו אינו כשורה, ופנה שוב לבית התובע, בבואו ראה את הדברים הבאים:

"יצאתי החוצה ושוב נכנסתי לחצר, וראיתי שם שמר ברגר שוכב עם הראש על השולחן, אחד מהחבר'ה האלה שם את היד שלו עצמו על הצוואר של ברגר והשני מחזיק לברגר את שתי הידיים. אמרתי להם, מה? אמרו לי אל תתערב, אמרתי להם זה הלקוח שלי ואני עובד מדינה. ציפיתי לאחד מהשניים, או שיעיפו אותי עם איזה בעיטה או שהם יענו לי. אז באמת אחד מהם לקח אותי הצידה, מטר שניים הצידה, ועוד שני החבר'ה הצעירים שהיו בלי החולצות הם היו עם אזיקים כך אני חושב. זה שלקח אותי הצידה אמר לי, מחר אתה תקרא את זה בעיתון,...."

(עמ' 11 לפרו' מיום 25.5.10, שורות 1-8).

2.העד דיאמנט נשאל בחקירה נגדית אם הוא זוכר ששמע את השוטרים אומרים לתובע שלא יפריע לעבודתם, העד השיב: "לא זוכר דבר כזה" (שם, בעמ' 12 ש' 11). עוד נשאל העד, אם בשלב הזה שעיכבו את התובע העצורים היו מחוץ לחצר, והעד השיב: "אני לא יודע, לא שמתי לב, עניין אותי התובע ולא הם"...(שם, עמ' 12 ש' 19).

3.עד זה בעצם, בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, איננו יכול להעיד בוודאות שהעצורים עדיין היו בחצר והופרעו מלצאת ממנו ע"י התובע. העד היה נרגש לראות את התובע מוחזק ומושב בכוח לספסל שבעצם לא זכר את הדמויות שהיו אם בכלל ברקע. וכך הוא מעיד:

"אמרתי לך שאחרי שעזבתי עצרה גברת על הכביש. בתוך הבית בחצר לא זוכר אם ראיתי עוד מישהו חוץ מהתובע השוטרים והעצורים. כשאני אומר לא זוכר, אני רואה כמו סרט בעיניי ואני לא רואה כל דמות נוספת. כל כך התרכזתי בתובע בלבד, שלא ימשיכו לשים עליו ידיים ושיעזבו אותו".

(שם, עמ' 12 ש' 24-28).

4.עיקר המחלוקת באשר לתיאור האירוע היא בשאלה האם אכן הפריע התובע לבלשים במלאכתם להוביל את העצורים החוצה מחצרו לעבר הרכבים. לטעמי, לעניין זה העדויות האובייקטיביות והחשובות ביותר הן של העצורים עצמם. לו היתה הפרעה כלשהי, לבטח היו זוכרים אותה בייחוד באירוע טראומטי שכזה. שני העצורים אכן הוזמנו לעדות והעידו בפניי.

5.העד גיל סלע, העיד כי היה בחופשת סופ"ש מהצבא וביקש לעבוד אצל התובע כדי להרוויח מעט כסף. בהפסקה שעשה על מרבד דשא בחצר הבית ניגשו הבלשים וביקשו מהם להזדהות, הראו להם צו מעצר ועצרו אותם, את מהלך המעצר תיאר גיל סלע כך:

"אספו אותנו, אמרתי שהיינו ללא חולצות, החולצה היתה על העשבים ואחד מהשוטרים התלווה אליי לגשת ולהביא את החולצה ואז לא חזרנו מאותה דרך, הוא נתן לי ללבוש את החולצה. הוא לקח אותי מאחורה, ואז היה שם רכב ונכנסתי לרכב..."

(שם, בעמ' 13 שורות 29-31).