ברגר נ' מרימי ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הצדדים נראה כי המחלוקת ביניהם נסבה סביב שאלת גובה הנזקים כאשר לצורך הוכחת הטענות צריך כל אחד מהצדדים חוות דעת מטעמו.

לטענת התובע, הוא סבר כי מדובר בניסיון של הנתבעת 2 להתעשר על חשבונו כאשר הוא מצידו פעל בהתאם לדין, לאחר שכלי רכבו ניזוק פנה להוצאת חוות דעת שניתנה מטעם חברת הביטוח ומשכך, לאחר שהנתבעת לא שילמה את מלוא הנזק בהתאם לחוות הדעת הגיש את כתב תביעתו ביחס לפער שבין הסכומים.

לאחר שהוגשה התביעה מטעם התובע, קיבל האחרון מטעם הנתבעת סכום נוסף בסך של 1,560 ₪ בגין ראש הנזק של ירידת ערך בנוסף לסכום ששולם על ידי הנתבעת בסך של 27,857 ₪.

בנסיבות הענין, כאשר המחלוקת הינה מחלוקת ביחס לגובה הנזק, בעיקר ביחס לראש נזק מסוג ירידת ערך, אשר איננה בבחינת מדע מדוייק, היה על נותן חוות הדעת מטעם התובע להתייצב לדיון.

הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית ביחס לראש הנזק של ירידת ערך, באשר לטענתה חוות הדעת הנגדית התייחסה רק לחוות הדעת הראשית שניתנה אשר נפלו בה טעויות כאשר נותן חוות הדעת מתייחס לדוח ועדת ששון, כאשר בגין ראש נזק של ירידת ערך, ביחס לכל מראשי הנזק נתן 1% יותר, כך שההפרש בין חוות הדעת מסתכם בסופו של דבר בהפרש של 3%.

כמו כן, טענה הנתבעת כנגד שכ"ט השמאי ששילם התובע לידי השמאי מטעמו, בסך של 2,099 ₪, אשר לדידה של הנתבעת מדובר בסכום מופרז ומשכך שילמה לידי התובע סכום אשר על פי דעתה משקף נאמנה את הסכום שיש לשלם. ההפרש ביחס לסכומים הינו בסך של 599 ₪.

ביחס להפרש בגין ראש הנזק של ירידת ערך, ענין זה הינו מצוי בשיקול דעת של בית המשפט כאשר חוות הדעת מטעם התובע העריכה את ראש נזק זה בסכום השווה ל- 11%, בעוד שחוות הדעת הנגדית לכתחילה סברה כי מדובר ב- 6% לאחר מכן, שיפרה את הצעתה והוסיפה לידי התובע 2% נוספים.

ה"שיפור" מטעם הנתבעת שולם לידי התובע לאחר שהוגשה התביעה.

דוח ועדת ששון הינו בבחינת המלצה לבית המשפט בלבד, כאשר ישנה מחלוקת בין שמאים ביחס לראש נזק אשר הינו ארטילאי שהרי מדובר בראש נזק שמתממש בסופו של דבר רק בעת מכירה, משכך, הפערים בין השמאים מתבססים על פי רוב, בהתאם למי שמבקש את חוות הדעת.

הנני פוסקת לטובת התובע את ההפרש בין מה ששולם על ידו בפועל בגין עריכת חוות הדעת מטעמו בסך של 599 ₪, בענין זה, דומני כי העובדה שישנם שמאים שדורשים שכ"ט נמוך יותר אינה יכולה לבוא לרועץ לפתחו של התובע אשר תבע את הנזק שנגרם לו בפועל ומבקש כעת מהנתבעת להשיב את המצב לקדמותו, השבת המצב לקדמותו אינו בהכרח תשלום מלוא שכה"ט ששולם על ידו בהתאם לדרישת השמאי. אם גבה השמאי יותר, כפי טענת הנתבעת, הרי שאין זה יכול לפעול לרעת התובע אשר איננו עוסק בענין ואיננו בחר את השמאי מטעמו באופן פרטי אלא בהתאם להוראות חברת הביטוח מטעמו.

ביחס לרכיב ההפרש בגין ראש נזק של ירידת ערך, הנני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לידי התובע סך של 1,170 ₪. בענין זה ביצע בית המשפט מיצוע בין שתי חוות הדעת.

סך הכל הנתבעת תשלם לידי התובע סך של – 1,769 ₪ בגין הנזק הישיר.

בנוסף הנני פוסקת עבור הוצאות הדיון היום לטובת התובע, סך של 300 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"א, 31/07/2011 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, שופטת

הוקלד על ידי: ציפי בסלו