ברגר נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בבקשתו דנן עותר המבקש למתן צו הצהרתי לפיו ערר שהוגש מטעמו לוועדה רפואית לעררים על החלטת וועדה רפואית לעניין מס הכנסה, הוגש במועד , הגם שאין מחלוקת כי הוגש בחלוף שנתיים ושלושה חודשים מן המועד בו ניתנה ההחלטה ומאז התקבלה אצלו. לחילופין עותר המבקש להאריך את המועד להגשת הערר עד למועד הגשתו בפועל, כמצוין לעיל.

2.להלן השתלשלות העניינים:

א.המבקש הגיש למשיב בקשה לקבלת פטור ממס לפי סעיף 9 לפקודת מס הכנסה, בעקבות מחלה בה לקה .

ב.וועדה רפואית לפי פקודת מס הכנסה, אשר התכנסה לדון בעניינו, קבעה ביום 16.2.06, כי נכותו הצמיתה של המבקש מסתכמת ב 50% , החל מתאריך 1.2.06. לתקופות קודמות הוענקה לו נכות זמנית , בשיעור 100%, הכל כמפורט בדו"ח הוועדה המצורף לתביעה (להלן: "ההחלטה").

ג.החלטת הוועדה הודעה למבקש במכתב אשר שוגר אליו ביום בו ניתנה , קרי – בתאריך 16.2.06. במכתב צוין: "אם הנך מעוניין בפרוטוקול הוועדה עליך לפנות למס הכנסה".

עוד הובהר במכתב (ככל הצריך לענייננו):

"לידיעתך, זכותך וזכות פקיד השומה לערור על החלטה זו בפני ועדה רפואית לעררים. אם בדעתך לערור נא להגיש למס הכנסה ערר מנומק בכתב, תוך 45 יום מקבלת ההודעה...." (ההדגשה – לא במקור, ע.ק).

ד.בבקשתו מאשר המבקש, כי ההודעה בדבר החלטת הוועדה התקבלה אצלו "בסמוך ל- 16.2.06", קרי – בסמוך למועד בו התקבלה ונשלחה אליו כאמור.

ה.בתאריך 19.5.08 (בחלוף שנתיים ושלושה חודשים!), הגיש ב"כ המבקש הודעת ערעור, בה פורטו ארבעה נימוקים (ראה במצורף לבקשה).

בנוסף, ביקש להמציא לו את דו"ח הוועדה "אשר טרם הומצא למבקש" (להלן: "הודעת הערעור").

ו.בבקשתו דנן מציין ב"כ המבקש, כי הודעת הערעור הוגשה ב 5/08 לאחר שבחודש זה פנה אליו המבקש להתייעצות.

3.תמצית טענות הצדדים:

לטענת ב"כ המבקש, דו"ח הוועדה הומצא לו רק בתאריך 7.1.09 בעקבות פנייתו הנ"ל, משכך "רק במועד זה יכול היה המבקש בעצם לדעת מה תוכן ההחלטה ונימוקיה למעט התוצאה" ורק אז ניתן היה אפוא להגיש את הערר. משהוגשה הודעת הערר בפועל עוד קודם לכן, בחודש 5/08 , והאגרה בגינה שולמה אף היא בהמשך, הרי יש לקבוע כי הערר הוגש במועד ולחילופין – להאריך את המועד עד להגשה בפועל ועל הוועדה לדון בעניינו.

ב"כ המבקש מוסיף ומציין, כי הבקשה דנן הוגשה לאחר שעניינו של המבקש לא הובא בפני הוועדה חרף הגשת הודעת הערר כאמור.

ב"כ המבקש פירט בבקשתו נימוקים להשגותיו על החלטת הוועדה לגופה, לגביהם נציין כבר עתה כי אין הם רלבנטיים להליך זה , באין מחלוקת כי אין ביה"ד משמש וועדת ערר רפואית ואין זה בסמכותו לדון בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, לגופו.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה מן הנימוקים שזו תמציתם:

*מחמת חוסר סמכות עניינית, באין לביה"ד סמכות לדון בתביעה/בקשה שעניינה הארכת המועד להגשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, להבדיל מדיון בערעור על החלטתה של וועדת הערר.

*לגופה – משלא הוגש הערר במועד, הגם שאין מחלוקת כי ההחלטה מושא הערר התקבלה אצל התובע "בסמוך ליום 16.2.06". הערר הוגש באיחור ניכר, בשים לב למועדים הקבועים לעניין זה בדין ולביה"ד אין סמכות להאריכם, כפי שנקבע לא אחת בהלכה הפסוקה.

הכרעה