ברגר נ' אדרי ואח'

פסק דין

בתביעה זו, שהתנהלה בהליך של דיון מהיר, עותרת התובעת לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה.

תמצית העובדות

התובעת הועסקה כטבחית במסעדת "באפלו סטייק האוס" שהופעלה על ידי הנתבעים ברחוב עמק רפאים בירושלים (להלן: המסעדה).

התובעת הועסקה במסעדה תקופה בת כחודש ימים, מיום 2.8.2012 ועד יום 5.9.2012.

התובעת החתימה כרטיס נוכחות מידי יום בכניסתה וביציאתה מהעבודה.

דו"חות הנוכחות לא נמסרו לידי התובעת, אולם לטענתה, עבדה כ – 10 שעות בכל יום.

סמוך לאחר סיום העסקתה של התובעת, הופסקה פעילותה של המסעדה, והמסעדה סגרה את שעריה.

הנתבע 1 הינו בעל המניות היחיד בנתבעת 2.

הדיון בתביעה

מתחילה, הגישה התובעת את תביעתה נגד הנתבע 1, מר כפיר אדרי, בלבד. התובעת טענה בכתב התביעה המקורי, כי מר אדרי הינו בעליה של המסעדה, וביקשה לחייבו בתשלום שכרה וזכויותיה. לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע 1 ובעקבותיו, פנתה התובעת לבית הדין בבקשה להתיר לה לתקן את כתב התביעה, באופן בו תצורף הנתבעת 2 - סטייק האוס המושבה בע"מ - כנתבעת נוספת בתובענה. זאת, נוכח טענתו של הנתבע 1 בכתב הגנתו, כי הנתבעת 2 היא שהייתה מעסיקתה של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. הבקשה לתיקון כתב התביעה נעתרה בהחלטה בית הדין מיום 21.7.2013. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה מתוקן מטעמם, אף שהתאפשר להם לעשות כן בהחלטה מיום 21.7.2013.

הואיל ומדובר בהליך של דיון מהיר, לא נדרשו הצדדים להגשת תצהירי עדות ראשית. מכל מקום, הנתבעים הגישו לבית הדין ביום 1.9.2013 תצהיר עדות ראשית של הנתבע 1.

ישיבת הוכחות בהליך זה נועדה ליום 11.9.2013. הנתבעים לא התייצבו לישיבה אף שהזימון לדיון נמסר להם כדין.

במאמר מוסגר יצויין, כי בפרוטוקול הדיון מיום 11.9.2013, נפלה טעות בציון נוכחותו כביכול של ב"כ הנתבעים לדיון, שכאמור לא התייצב לישיבה. מכל מקום, וכפי שעולה מהחלטה שניתנה במעמד הדיון, הנתבעים ובא כוחם לא התייצבו לישיבה, ואני מורה על תיקון הפרוטוקול בהתאם.

נוכח הודעתו של ב"כ הנתבעים כי שינוי שעת הדיון היא שעמדה ביסוד אי התייצבותו לדיון, ואף שב"כ הנתבעים לא הגיש בקשה מתאימה לדחיית הדיון טרם שמיעתו, קבע בית הדין מועד נוסף לשמיעת ההוכחות בתיק זה.

בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 27.10.2013, נשמעה עדותם של התובעת ושל הנתבע 1, בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה במעמד הדיון.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו את שכרה ואת החזר הוצאות נסיעותיה בגין תקופת העסקתה במסעדה, חרף פניות חוזרות ונשנות שלה לנתבע 1 בעניין זה. התובעת סבורה, כי ישנה הצדקה, בנסיבות העניין, להטלת אחריות אישית על הנתבע 1, או לשימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של הנתבע 1 באופן אישי בתשלום שכרה וזכויותיה. זאת, הואיל והנתבע 1 הינו הדירקטור ובעל המניות היחיד בחברה; הואיל ומתמצית רישום הנתבעת ברשם החברות עולה, כי מדובר בחברה "מפרת חוק"; והואיל והמסעדה נסגרה בשל התנהגות חסרת תום לב של הנתבע 1, אשר לא דאג לנהל את עסקיו כנדרש, ולא הבטיח את זכויותיהם של עובדיו.

הנתבעים טוענים מנגד, כי הנתבעת 2 הייתה לבדה מעסיקתה של התובעת, וכי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד או יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע 1. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת קיבלה את כל הכספים והזכויות המגיעות לה בגין תקופת העסקתה במסעדה, וכי ככל שהנתבעת 2 נותרה חייבת כספים לתובעת, מדובר בחוב חלקי בלבד ולא בסכומים הנקובים בכתב התביעה.

גדר המחלוקת