החלטה
בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.
כתב התביעה הוגש ביום 5.7.2005.
הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחלוף שש שנים, ביום 21.7.11, כאשר התיק קבוע להוכחות ליום 14.9.11.
ביום 21.7.11 הוריתי על הגשת תגובות המשיבים לבקשה זו.
לטענת התובע, טענותיו, אותן מבקש הוא להוסיף לכתב התביעה וכן הסכומים הנובעים מכך, הועלו קודם לכן בתצהיר עדותו הראשית של אבי התובע מיום 6.3.11 וכן מופיעות ברשימת הפלוגתאות אשר הוגשה על ידי התובע ביום 6.2.11. עיון בבקשה מלמד כי מרבית הטענות מבוססות על אירועים ועובדות שהתקיימו לפני שנים רבות, בשנת 2003, קודם להגשת התביעה ולכל המאוחר התגבשו חלק מאותם נזקים כבר בתחילת שנת 2010.
לטענת התובע, בשל טעות של ב"כ הקודם, נשמטו הדרישות הללו, העומדות על סך כולל של קרוב ל- 79,000 ₪, מכתב התביעה המקורי וכעת, טרם שמיעת הראיות, מבקש הוא לתקן את כתב התביעה ולהעמיד הדברים על דיוקם.
עיינתי בבקשה ובתגובות.
אמנם, לפי תקנה 92, ייעתר בית המשפט לבקשות לתיקון כתבי טענות מקום בו התיקון נדרש להכרעה בשאלות שבמחלוקת, אולם חריגים לכך הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב. כמו כן, על בית המשפט לבחון אם בהיעתרות לבקשה יש כדי לגרום להכבדה ולהארכת הדיון.
בבוא בית המשפט לבחון בקשה לתיקון כתב תביעה, עליו להתחשב, בין היתר, בהתנהגות בעלי הדין עובר להגשת הבקשה לתיקון ובשלב בו מוגשת הבקשה. שני אלו שלובים זה בזה.
"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב... ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתי בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש."
(רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה פ"ד נב(3), 427)
הבקשה כאן בפניי אינה נובעת מעובדות אשר התגלו לפתע במהלך המשפט, אלא בעובדות אשר ידועות היו זה שנים לתובע. כך גם הבקשה מוגשת רק כעת, ערב מועד ההוכחות בתיק, לאחר שהתקיימו כבר תשעה דיוני קדם משפט, לאורך תקופה ממושכת ועשרות בקשות הוגשו על ידי התובע במהלך תקופה זו. משכך, טענת התובע בתשובתו לתגובות לבקשה זו, כי התיק מצוי בשלביו המקדמיים - אין בה ממש.
תצהירי הצדדים כבר הוגשו ומטבע הדברים, היו הנתבעים וצדדי ג' צריכים להתייחס אך ורק לחזית שהועמדה בכתב התביעה המקורי. טענת התובע כאילו יש בכך שהעלה טענותיו אלה בתצהירו וברשימת הפלוגתאות שהגיש כדי לרפא חסרונן של הטענות בכתב התביעה, אין בה דבר, שהרי החזית נקבעה על ידי התובע בכתב התביעה והנתבעים נדרשו להתייחס לחזית זו ולה בלבד.
התובע לא מסר כל טעם ענייני המבהיר את פשר השיהוי האדיר בהגשת הבקשה. הטענה לטעות של ב"כ הקודם אינה ברורה, שהרי החלפת הייצוג נעשתה כבר בחודש ספטמבר 2009 ומאז ועד היום לא היתה מניעה לבקש את תיקון את כתב התביעה וזאת עוד קודם לסיום שלב קדם המשפט וטרם הגשת התצהירים.
כעת, מצב הדברים הוא כי התיק בשל להוכחות. שלב קדם המשפט הסתיים והתצהירים הוגשו. המדובר, כאמור, בתיק שבו צדדים רבים וברי כי החלטה אשר תתיר את תיקון כתב התביעה תגרום לדחיית מועדי ההוכחות בתיק, לצורך בהגשת כתבי טענות ותצהירים מתוקנים ולהארכת הדיון בתיק זה אשר כאמור, מלאו לו כבר שש שנים. לאור התנהלות התובע, התנהלות לגביה העיר בית משפט זה, כמו גם המותב הקודם, לא פעם, סבורה אני כי אין להתיר זאת.
הבקשה הוגשה בשיהוי רב, ללא כל הצדקה, כאשר בתיק הוגשו בעבר בקשות למכביר, ביניהן בקשות דחייה לא מעטות של מועדי דיונים ומועדי הגשת כתבים שונים.
בנסיבות אלה, השיהוי הרב בהגשת הבקשה, התנהגות התובע עובר להגשתה, השלב בו מוגשת הבקשה וההכבדה אשר תיגרם אם תתקבל, דין הבקשה להדחות.
התובע ישלם הוצאות הבקשה, סך של 750 ₪ לכל אחד מן הצדדים אשר הגישו תגובתם לבקשה: הנתבעות, צד ג' 12, צד ג' 13 וצד ג' 16. סכומים אלו ישולמו עד למועד הדיון הבא, שאם לא כן, ישיאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.