החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובקשה לסילוק התובענה על הסף, אשר הוגשה מטעם משיב 9 ביום 9.1.14 (להלן: "הבקשה"). המבקש עותר לבטל את פסק הדין מיום 3.7.13 (להלן: "פסק הדין"), בו אושרה החלטת הבוררים מיום כו' סיוון תשע"ג (להלן: "החלטת הבוררים").
בקצירת האומר אציין כי עניין הסכסוך הוא בין נאמני הקדש "ועד תושבי שכונת בית ישראל" (להלן: "המבקשים") ובין קבוצת מתפללים (המשיבים הם חלק מקבוצה זו), באשר לשימוש בבית כנסת. עקב המחלוקות מתקיים הליך בוררות וניתנו שתי החלטות לגבי הסדר זמני עד לבירור המחלוקת – האחת מיום כג' אייר תשע"ג, אשר אושרה גם בבית משפט, והשנייה מיום כו' ניסן תשע"ג – אשר ניתנה לאחר שהמשיבים לא קיימו את ההחלטה הראשונה.
ביום 11.6.13 הגישו המבקשים בקשה לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הבוררות,), למתן תוקף להחלטת הבוררים. לאחר שהוגש אישור מסירה לב"כ משיב 1, וצוין בבקשה שמענם של כל המשיבים הינו אצל משיב 1, ברוך קנפלר, ולאחר שלא הוגשה התנגדות לבקשה, ניתן תוקף של פסק דין להחלטת הבוררים ביום 3.7.13.
יומיים לאחר מכן, הגיש המשיב 1 בקשה לביטול פסק הדין, כשלטענתו הוא ניתן שלא בידיעתו בהיותו בחו"ל.
מאז הגשת בקשה זו, מתנהל הליך בעניין בקשת משיב 1 וכן בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אשר הגישו המבקשים נגד המשיבים.
כאמור, ביום 9.1.14 הגיש משיב 9, שהוא אחיו של משיב 1, את הבקשה שלפניי. בבקשה מעלה המשיב 9 מספר טענות כנגד הליך הבוררות כשלעצמו, מנסה לערער את משמעות ייפוי הכוח שנתן לאחיו לייצגו בבוררות, מעלה טענות כנגד סמכות הבוררים ליתן את ההחלטה, ועוד טוען כי בית המשפט אינו יכול לאשר את ההחלטה, הואיל ומדובר בהחלטה שהיא סעד זמני ולא פסק בורר.
באשר לעניין הגשת הבקשה באיחור ניכר, טוען משיב 9 כי מסמכי הבקשה הומצאו לבא כוחו של אחיו, הגם שאותו עו"ד לא ייצג אותו אלא רק את אחיו, והמבקשים לא עשו ניסיון לאתר את כתובתו; כך שהבקשה לא הומצאה לו כדין.
תגובת המבקשים
המבקשים טוענים כי בקשת משיב 9 לוקה בפגמים פרוצדוראליים ומהותיים בולטים, וכי יש לדחותה ולחייב את משיב 9 בהוצאות. הבקשה הוגשה בשיהוי רב של כחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין ביום 3.7.13. בהחלטת בית המשפט מיום 5.7.13 (כב' השופט ע' שחם) אימץ בית המשפט את עמדת המבקשים, לפיה, ההמצאה בוצעה כדין למענו של ב"כ משיב 1. כיוון שמשיב 9 ייפה את כוחו של אחיו, משיב 1, לעניין הליך הבוררות, ברי כי מתן פסק הדין לאישור החלטת הבוררים מחייב גם את מי שחתמו על ייפוי הכוח.
יתירה מזאת, ביום 15.9.13 הורה ביהמ"ש למבקשים להמציא למשיבים 2 - 9 את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. המבקשים ביקשו להורות למשיב 1 למסור את כתובת שאר המשיבים. משיב 1 סירב למסור את כתובתם, אך הסכים כי כתובת משיב 9, אחיו, תהא אצל בא כוחו. לפיכך, בהחלטה מיום 22.10.13 הורה ביהמ"ש כי כתובת ב"כ משיב 1 תשמש כמען להמצאה עבור משיב 9. ביום 24.10.13 הומצאה לב"כ משיב 1, עבור משיב 9, הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בצירוף פסק הדין והחלטות הבוררים. מכאן, שגם אם ניתן לקבל את הטענה כי משיב 1, אחיו של משיב 9, לא עדכן אותו לגבי פסק הדין, הרי שלכל המאוחר, החל מיום 24.10.13 ידע משיב 9 על קיומו של פסק הדין. למרות זאת, הבקשה שלפניי הוגשה חודשיים וחצי לאחר מכן, וזאת בעוד שהוא אף השתתף אישית בדיון שהתקיים בעניין ביזיון בית משפט ביום 14.11.13.
באשר לטענות נגד סמכות הבוררים, משיבים המבקשים כי שטר הבוררות מסמיך את הבוררים לדון בכל הסכסוכים הנוגעים לבית הכנסת, כי הבוררים לא יהיו כפופים לסדרי הדין, וכי הם רשאים להוציא פסקי דין חלקיים ולפרש את פסקי הדין שנתנו; כך שהיו מוסמכים ליתן את ההחלטות שניתנו. עוד נטען, כי בית המשפט היה מוסמך לאשר את החלטת הבוררים גם כפסק ביניים, מכוח סעיף 23 לחוק הבוררות, ולכן ההתפלפלות כי מדובר בהחלטה בדבר סעד זמני ולא כפסק בורר, מיותרת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ניתן להגיש בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה למבקש. או אז, רשאי בית המשפט לבטלה, ואם יראה לנכון לעשות כן – בכפוף לתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים.
ברע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (18.6.13) נקבע כדלהלן:
"בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש; והשני - סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו, לפי העניין, של מבקש הביטול (ראו למשל רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 11 (28.4.2008) והאסמכתאות שם; רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (14.12.2010)). ככלל שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש. ואולם, נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד (ראו והשוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721 (1969); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (6.4.2008); רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר, פיסקה 16 (31.12.2012); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))."
למשיב 9 אין למעשה כל הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה. גם במסגרת טענתו כי הבקשה המקורית לאישור החלטת הבוררים הומצאה שלא כדין לב"כ אחיו, משיב 1, לא טען כי בפועל לא היה מודע לבקשה או לפסק הדין שאישרהּ לאחר מכן. מבלי להיכנס לגוף הטענות בדבר יפויי הכוח, אין חולק כי ביום 24.10.13 הומצאו כדין החלטות הבוררים ופסק הדין למשיב 9. כאמור, אין בפיו של המשיב 9 כל הצדקה מדוע לא הגיש את הבקשה הנוכחית במשך 30 יום לאחר שמסמכים אלו הומצאו לו.
לא זו אף זו, בדיון שהתקיים ביום 3.2.14, התייחס ב"כ משיב 9 לטענתו המוצדקת של ב"כ המבקשים, כי גם בעת הגשת הבקשה לא התבקשה ארכה להגשתה, וכי משיב 9 היה מודע להליכים והשתתף בדיון שהתקיים ביום 14.11.13. על כך השיב ב"כ משיב 9:
"במועד הדיון שהיה בנובמבר, סבר הלקוח שלי שהוא מצטרף לבקשה של אחיו לביטול שהייתה עומדת וקיימת... מבחינתו אחיו של ברוך חשב שבקשת הביטול תקפה לגביו, לא יתכן שיבוטל לגבי אחד ולגבי השני ימשיך לחול. זו החלטה סותרת של אותו מותב. זה יחול על המשיב 1 ולא על המשיב 9? זו אותה עילה ועובדות. הלקוח שלי סבר שזה חל גם עליו, הוא הגיע אלינו והבהרנו את העניין, ולכן הגשנו בקשה לביטול פס"ד. ככל שלא התבקש ארכה, מבקש עכשיו, הייתה טעות." (פרוטוקול מיום 3.2.14 עמוד 14 שורות 14-21)