ברגמן ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל היא הבקשה שהגיש הנאמן.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובת החייב ובנספחים המצורפים לה, כן נתתי דעתי לעמדת הכנ"ר ולתשובת הנאמן, אני רואה לקבל את הבקשה ולבטל את ההליכים.

אני סבורה כי התנהלות החייב כפי שתוארה בבקשת הנאמן ובתשובתו מתיישבים עם התנהלות שאינה תקינה בהליכי הפש"ר - עד כדי ניצול ההליכים לרעה.

אין מחלוקת כי החייב לא מילא אחר החיובים שהוטלו עליו, וכי רק לאחר שהנאמן פנה לבית המשפט לבקש את ביטול ההליכים מחמת אי מילוי צווי בית המשפט ואי מילוי החיובים המוטלים עליו בהליך, ראה החייב להציג לפני בית המשפט את טעמיו מדוע לא מלא את החיובים שהוטלו עליו בהסכמתו; מכאן משתמע כי ככל שלא היתה פנייה מצד הנאמן היה החייב ממשיך לשהות בהליך נהנה מהגנת הפקודה מפני נושיו וממשיך למלא אחר מה שהוא בוחר לעשות כאילו לא ניתנו החלטות וכאילו אין עליו כל חובה לשתף את הנאמן ואת הכנ"ר בהתנהלותו.

ביום 11.10.10 הכרזתי על החייב פושט רגל – לבקשתו.

משהוכרז החייב פושט רגל מוקנים כל נכסיו לכנ"ר וניתנים לחלוקה לנושיו, כן אין החייב רשאי לתבוע ולהתחייב ללא קבלת היתר מבעל התפקיד או מהכנ"ר.

במעמד הכרזת החייב פושט רגל ובנוכחות ב"כ – הוסכם על הגדלת התשלום החודשי לסך של 850 ₪ במקום 100 ₪ שנקבעו תחילה. הסכום הנזכר שיקף את הסכמות הצדדים לאחר שביטלתי את העיקול על הכנסותיו מקצבה בגין אי כושר עבודה ולאור הכנסות גבוהות של התא המשפחתי.

ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה.

והנה, למרות ההסכמה – המשיך החייב לשלם צו תשלומים כפי שהוא סבור שעליו לשלם, קרי, המשיך לשלם 100 ₪ לחודש והתעלם מההחלטה שניתנה במעמדו ובמעמד ב"כ ובהסכמתו.

קראתי את טענותיו הדחוקות של החייב כי אין הוא מתעלם מהחלטות בית המשפט ואני רואה לדחות אותן; אין להבין את התעלמותו המוחלטת מהחלטות שניתנו בהסכמתו; וגם אם מצבו היה חמור כפי שהוא מנסה לתאר, או ככל שלא יכול היה לעמוד בהסכמות ובחיובים היה עליו לפנות לבית המשפט או למצער לכנ"ר ו/או לנאמן ולבקש הפחתה של צו התשלומים.

זאת לא עשה החייב, אלא פשוט המשיך בדרכו, וּבְּשֶלוֹ, ושילם את צו התשלומים המקורי שנקבע עם מתן צו הכינוס – אך כאמור לא היה בתוקף עוד.

נראה כי החייב סבר שחלוף הזמן יפעל לטובתו ולבסוף יעלה בידיו 'להסביר' את מצבו וכך חיכה לקבל אמפטיה לנסיבותיו, כפי שתאר בתשובתו.

לא רק זאת אלא שלטענתו התפרק התא המשפחתי – אך כמובן שלא מצא לשתף את הנאמן בכך ואף לא מצא לשתף את הנאמן בחיובים החדשים שלקח על עצמו במסגרת הסכם הגירושין מיום 14.5.2011 – קרי, סך של 2,500 ₪ כתשלום מזונות לחודש – דבר המנוגד לעקרונות ההליך ולזכות החייב לקחת על עצמו חיובים חדשים כאשר הוא שוהה בהליכי פשיטת הרגל.

כעולה מהתנהלותו חייו מתנהלים במקביל, מצד אחד שוהה בהליכי הפש"ר, משלם סך של 100 ₪ לחודש ומקווה שההליך ימשך וימשיך לתת לו את ההגנה הנדרשת כל עוד ניתן יהיה למצותו, עד בקשת ההפטר, ומנגד חייו ממשיכים כסדרם - הוא לוקח על עצמו חיובים חדשים, כאילו לא הוכרז פושט רגל וכאילו לא מוטלת עליו החובה לדווח לנאמן לנכסיו ורק כאשר פונה הנאמן ועותר לביטול ההליכים, נזכר לפתע החייב בהליכים אלה ומוצא 'לתת הסברים' להתנהלותו.

מכאן שלא שהחייב אינו ממלא אחר החיובים שהוטלו עליו בהליך בהסכמתו אלא שאף יצר חיובים חדשים במסגרת הסכם הגירושין, ללא שביקש ממילא לא קבל, כל היתר לעשות כך.

אין ספק כי התנהגות זו מהווה ניצול של הליכי הפש"ר ולא מצאתי בהסבריו הדחוקים כל סיבה לבוא לקראתו.

חייב תם לב המבקש את הגנת פקודת פשיטת רגל חייב למלא בקפדנות אחר כל החיובים המוטלים עליו (והם לא כה רבים) כדי שיוכל להמשיך את חייו ולהנות בעת הזאת מהגנת הפקודה עד שיגיע היום והוא יוכל לקבל הפטר ולפתוח דף חדש בחייו.

אלא שלא מצאתי את החייב שלפני זכאי להגנות שמעניק הדין למי שמתנהל בהתאם לנדרש ולא מצוי בהליך אך ורק על מנת להיטיב עם עצמו, עליו להראות בדרך התנהגותו אכפתיות לנושיו ולראות למקסם את הדיבידנד לנושים שנאלצו לעצור את כל פעולות הגבייה בשל הליכים אלה.

אני מקבלת את בקשת הנאמן, בה תמך גם הכנ"ר, ואני סבורה כי אין מקומו של החייב בהליכים אלה, אני גם מאמצת את טיעוני הנאמן בבקשה ובתשובתו.