ברגות נ' מדינת ישראל

החלטה

הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש ברכבה של המבקשת נדחית.

בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שברכב בוצעו עבירות חמורות ומסוכנות – נהג ברכב נכדה של המבקשת כשהוא שיכור כשבבדיקה של אויר נשוף שלו נמצא ריכוז אלכוהול של 470 מיקרו גרם בליטר אויר נשוף ובבדיקת מאפיינים שבוצעה, נדף מפיו ריח חזק מאוד, התנהגותו הייתה פרועה, הוא התנדנד בעמידה ובהליכה על קו והתנדנד בעת ביצוע הוראות במבחן הבאת האצבע לאף.

יתר על כן, הנהג ברכב, נכדה של המבקשת נתפס לכאורה כשהוא נוהג במהירות מופרזת ומסוכנת של 165 קמ"ש במקום בו מותרת נהיגה במהירות שלא תעלה על 80 קמ"ש.

ביצוע העבירות ברכבה של המבקשת על המסוכנות שנבעה מהן הצדיק את הטלת הודעת איסור השימוש על הרכב וזאת גם אם המבקשת עצמה שהיא הבעלים של הרכב איננה מי שעבר לכאורה את העבירות. לעניין זה ראה דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 65) התשס"ה – 2004 ה"ח הממשלה 144 עמ' 450.

סעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי בית המשפט יבטל הודעת איסור שימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתי ובלי הסכמתו או כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה או שמתקיימות נסיבות אחרות שמצדיקות זאת.

המבקשת לא הראתה אף לא אחת מן הסיבות המצדיקות את השבת הרכב לידיה: המבקשת מאשרת בתצהירה כי היא נתנה את הרכב לנכדה בהסכמתה וממילא איננה יכולה לטעון כי הרכב נלקח ממנה בלי ידיעתה ובלי הסכמתה.

טענת המבקשת לפיה היא לא ציפתה כי נכדה ישתה אלכוהול וייסע במהירות מופרזת, אין בה כדי לענות על הדרישה המופנית כלפי בעלים של רכב המוסר את הרכב לנהג.

הדברים נכונים שבעתיים מקום בו העבירה מבוצעת ביום שבת בשעה 01:15 לפנות בוקר, כאשר בנסיבות שכאלה, על בעל רכב שמוסר את הרכב לידי אדם אחר, ליתן לאותו אדם הוראות מדוייקות באשר לנהיגה זהירה ברכב, יברר עמו האם הוא עומד לצאת לבילוי ואם כן לוודא שהוא איננו עומד לשתות בטרם ינהג ויוצ"ב מתן הוראות מדויקות לבעל הרכב.

עולה מן הבקשה כי המבקשת לא עשתה דבר שימנע את ביצוע העבירות ויצאה ידי חובתה בכך שלא ציפתה שהנכד יבצען.

הטענות המועלות בבקשה באשר למצבה הבריאותי של המבקשת ושל בני משפחתה אכן מעידות על כך שהשבתת הרכב תכביד עליה ועל בני משפחתה. אולם, אל מול הכבדה זו, על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי ובמובן זה, בעריכת איזון בין השניים ועל רקע נגע תאונות הדרכים המהווה את הרעה החולה שבתקופתנו וקורה לא אחת בשל נהיגה של נהגים שיכורים על הכביש, שוכנעתי כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני ההכבדה הצפויה למבקשת ולבני משפחתה ולהותיר את ההשבתה על כנה.

טענת המבקשת לפיה היא לא זומנה לשימוע, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. הוראות פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה מסדירות במפורש את הנוהל לעניין עריכת שימוע ועל פיהן די בכך שבוצע שימוש לנהג והחובה הקיימת בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) תשנ"ט – 1999, מתייחסת למסירת העתק מהודעת איסור השימוש, לאחר שזו ניתנה לבעל הרכב, בתוך הזמנים הקבועים בתקנות, וזאת על מנת לאפשר לו, בין היתר, לפנות לבית המשפט על מנת שישמע אותו בבקשה כפי שהגישה המבקשת.

על יסוד האמור לעיל, כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ט סיון תש"ע, 01/06/2010 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת גור