ברגות ואח' נ' ג'בארין ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה למתן צו מניעה זמני ולפיו יעוכבו הליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק הוצאה לפועל 10-03356-09-7 (ולהלן: "תיק ההוצל"פ"), כך שייאסר על המשיבים לעשות כל פעולה בדירת המגורים ו/או המקרקעין הידועים כגוש 16583 חלקה 1, (להלן :"דירת המגורים") בדרך של מכירה, מימוש, החכרה, חלוקה, השכרה, מתנה, שיעבוד, משכון, או משכנתא ואף לא בדרך של רישום הערת אזהרה, או זיקת הנאה, או ייפוי כח בלתי חוזר לטובת צד ג'.

על פי האמור בבקשה, המבקשים הינם בעל ואישה אשר בזמנים הרלוונטיים לבקשה זו, מתגוררים בדירת המגורים.

המשיבים הינם עו"ד במקצועם שהתמנו ככונסי נכסים על דירת המגורים, למכירתה במסגרת הליכי הוצל"פ.

בקשה זו הוגשה במסגרת תובענה למתן פסק דין אשר יצהיר כי המבקש 1 הינו דייר מוגן בדירת המגורים בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב 1972 (להלן חוק הגנת הדייר), וכי על המבקשים וחלות ההגנות הקבועות בחוק הגנת הדייר וההגנות הקבועות בהוראות סע' 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967. 

תמצית טענות הצדדים:

במסגרת ת"א (מחוזי נצרת) 619/03, ניתן ביום 4.5.09 פסק דין, אשר קיבל את תביעתם של מר ראיף אבו אחמד ומר אחמד אבו אחמד כנגד המבקשים ואישר רישום משכנתא והערת אזהרה על זכויות המבקשים בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 16583 חלקה 1, עליהם בנו המבקשים את דירת מגוריהם.

תיק ההוצל"פ נפתח לאכיפת פסק הדין הנ"ל, ולצורך זה התמנו המשיבים 1 ו-2 ככונסי הנכסים.

לשיטתם של המבקשים, במידה ויימשכו הליכי הוצל"פ במהלכם יעשו המשיבים כדי למכור את דירת המגורים, כאשר בירורה של תובענה זו טרם נסתיים, הרי שתביעתם עלולה להתייתר וייגרם להם נזק בלתי הפיך.

לקיומה של עילת התביעה יש ראיות מהימנות לכאורה, ומאזן הנוחות פועל לטובת המבקשים.

המשיבים השיבו למבקשים במעמד הדיון בבקשה והם עותרים לדחייתה. לשיטתם, המדובר בצו שאיננו נחוץ כלל והוא מקדים את המאוחר. יתרה מכך גם אם יוכרו המבקשים כדיירים מוגנים, עדיין ניתן למכור את הנכס ואין כל צידוק לעכב את מכירתו.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, שכן הצו הזמני אינו משרת את התובענה בגדרה הוגש.

הלכה היא כי צו מניעה זמני נועד לשם שימורו של מצב נסיבות קיים עד להכרעה בתובענה העיקרית. ראה לעניין זה ע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל זיכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645 אליו מפנים המבקשים: "פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן."

ומהו אם כן המצב הקיים אשר יש לשמרו?

לשיטתם של המבקשים, מגוריהם כעת בדירה משמרים מצב המשקף את זכותם בה. במידה ודירת המגורים תימכר יתייתר ההליך.

אציין כי המבקשים אינם מנמקים בקשתם ומבהירים מדוע כך יקרה אלא מסתפקים במסקנה המשפטית כי המשך מימוש הנכס בלשכת ההוצאה לפועל עלול להביא לפגיעה בזכויותיהם.

שוכנעתי כי טענה זו אין לקבל, ואנמק.

סע' 33 לחוק הגנת הדייר מורה כי "החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש".