אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ברגובסקי נ' שיבולת הזהב בע"מ ואח'

ברגובסקי נ' שיבולת הזהב בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 12/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
5022-11-09
05/06/2013
בפני השופט:
אייל דורון

- נגד -
התובע:
1. שיבולת הזהב בע"מ
2. חיים מושקוביץשניהם

הנתבע:
ולדימיר ברגובסקי

החלטה

בעניין: "בקשה למתן ערובה לשם הבטחת הוצאות המבקשים"

מבחינת הסדר הנכון של הדברים, מן הראוי להידרש תחילה לטענת התובע ולפיה ההחלטה שניתנה ביום 21.2.10 ע"י כב' הרשם (כתוארו אז) נ' זיתוני בבקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה, שוללת את האפשרות להיעתר לבקשה הנוכחית.

דין הטענה להידחות. בניגוד לנטען, ההחלטה מיום 21.2.10 אינה יוצרת מעשה בית דין כלשהו, בוודאי לא השתק פלוגתא. המדובר בהחלטה בבקשת ביניים. ההלכה היא כי ניתן לשוב ולפנות בבקשה לסטות מהחלטה קודמת שניתנה בבקשת ביניים, אם חל שינוי בנסיבות (ובמקרים חריגים אף אם לא חל כזה, ככל שהותרת ההחלטה הראשונה בזמן על כנה עלולה לגרום לעיוות דין) [ראו, למשל: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)]. מצב הדברים בענייננו הוא מצב מובהק של שינוי נסיבות.

גם להעדר התצהיר לתמיכה בבקשת הנתבעים איני רואה לייחס משקל רב. רובה המכריע של בקשת הנתבעים מבוסס על הבקשה לביטול עיקול שהגיש התובע במסגרת תיק 22779-06-09, על הטענות העובדתיות שנטענו ע"י התובע עצמו בגדרי אותה בקשה, ועל ההחלטה שניתנה בעניין זה ע"י כב' הרשם הבכיר א' צ'יזיק ביום 24.4.13. ככל שישנן טענות בבקשה שאינן עולות מהבקשה לביטול העיקול ואינן מגובות בתצהיר (מחיקת התביעה הקודמת, אי-תשלום ההוצאות בגין התביעה הקודמת, וכד'), הרי שמדובר בטענות העולות ממסמכים המצויים בתיק, ובין השאר מההחלטה הנ"ל מיום 21.2.10 ומהבקשה והתגובה שקדמו לה. זאת ועוד; למעשה הנתבע לא חלק על אף טענה עובדתית שהועלתה ע"י הנתבעים, ואף הנתבע עצמו לא צירף תצהיר לתגובה.

עתה לעצם העניין.

אחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

אין חולק בנוגע למרכזיותה וחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד, והיו אף שהגדירו אותה ככזו אשר "נעלה היא על זכות יסוד", שכן "קיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד" [ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 (1997), בסעיף 29 לפסק דינו של כב' השופט מ' חשין]. מטעם זה נפסק כי הפרשנות אשר יש ליתן להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תהא, על פי רוב, פרשנות מצמצמת, והשימוש בתקנה ייעשה בעיקר בשני סוגי מקרים מוגדרים, שהותוו בפסיקה, למעט אם ניתן להיווכח כבר בשלב מוקדם יחסית כי מדובר בתביעת סרק.

כך, למשל, נאמר בפסק הדין המנחה בפרשת אויקל [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)], אשר קבע אמנם הלכה בנוגע להפקדת ערובה בידי חברה, אך עמד גם על ההלכה הכללית בהקשר זה:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2)".

כך, למשל, הובהר, ברע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל, (18.10.07), לאחר סקירת ההלכות הרלבנטיות, לרבות לעניין חשיבותה של זכות הגישה לערכאות:

"במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי תקנות סדר הדין, הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות".

במלים אחרות, האיזון בין השיקולים השונים מובנה בהלכה הפסוקה לעניין פרשנות הוראת תקנה 519 הנ"ל.

ענייננו נופל בבירור לאחד משני המצבים האמורים.

ראשית, התובע העתיק את מקום מגוריו לקנדה, כבר לפני מספר שנים.

עד לאחרונה החזיק (יחד עם בת זוגו) בזכויות בדירה בישראל, אשר אף עוקלה לטובת הנתבעת 1 במסגרת תיק 22779-06-09. בשלב מסויים הסכים התובע, כנגד ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו, להשאיר את העיקול על הדירה ולהפקיד סך של 65,000 ₪ להבטחת תשלום סכום התביעה שם. לאחרונה, הוסר העיקול על הדירה בעקבות רצונם של התובע ובת זוגו למכור אותה. יצויין כי העיקול הוסר כנגד הפקדת סכום נמוך יחסית של 6,000 ₪, להבטחת הוצאות ההליך שם ככל שתזכה בו הנתבעת 1. סכום זה מטבע הדברים אינו אמור לכסות את ההוצאות העלולות להיגרם למי מהצדדים במסגרת ההתדיינות בתיק דנן.

נמצא; שנית, משהוסר העיקול, לתובע אין כל נכסים בישראל. טענת התובע כי יש לו קרובי משפחה בישראל, נעדרת נפקות, כל עוד לא התנדבו אלה לשמש כערבים לחיובים כספיים של התובע, ככל שיוטלו עליו כאלה.

למעשה, די בכך כדי להורות על קבלת הבקשה.

אינני סבור כי יהא זה נכון שארחיב בנוגע לסיכויי ההליך. אסתפק במספר הערות. ראשית, בעוד הנתבעים נכנסו לעובי הקורה והסבירו מדוע, לשיטתם, סיכויי התביעה נמוכים, הרי שהתובע טען טענותיו באופן כללי ולא פירט מדוע לשיטתו סיכויי התביעה גבוהים. שנית, בשונה מהנטען ע"י התובע, בהחלטה מיום 21.2.10 לא הובעה ע"י כב' הרשם דעה לפיה סיכויי התביעה הינם גבוהים. נהפוך הוא. צויין כי גרסת הנתבעים נראית מסתברת יותר מגרסת התובע. אלא שמאחר ולא ניתן היה לומר בשלב כה מוקדם שמדובר בתביעת סרק, נקבע כי לא יהא זה ראוי להציב בפני התובע מחסום בדמות הפקדה, שעלול להיות בלתי עביר ולמנוע מהתובע את יומו בבית המשפט. כל זאת, אזכיר, בשעה שהתובע מתגורר בישראל. שלישית, אפילו יוצאים מנקודת הנחה כי סיכויי התביעה כשלעצמה הינם גבוהים, הרי שלנתבעת טענות קיזוז שנראות על פני הדברים כטענות שאינן נטולות משקל.

המסקנה בדבר חיוב התובע בהפקדת ערובה מתחזקת נוכח גלגולה הקודם של התביעה והתנהלות הצדדים לאחר גלגול קודם זה. התביעה דנא איננה הראשונה שהגיש התובע. קדמה לה תביעה דומה, בגין אותה מסכת עובדתית ואותן עילות, שהגיש התובע כנגד הנתבעים במסגרת ת.א. 10871/05. ראשית, התביעה הקודמת נמחקה לאחר שלא עלה בידי התובע לשלם את אגרת התביעה. שנית, לאחר מחיקת התביעה חוייב התובע לשלם לנתבעים הוצאות בסכום מתון יחסית של 4,000 ש"ח. ההוצאות לא שולמו תחילה, משך זמן רב, אלא רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ כנגד התובע, ובמסגרת הסדר תשלומים בסכומים נמוכים. לטענת הנתבעים, החוב סולק לבסוף רק על מנת שיוסר צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד התובע, משגמלה החלטה בליבו לעקור לקנדה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ