ברברה נ' כהן ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפנות את הדירה ברח' הלפר 44 בבת ים הידועה כגוש 7147 חלקה 96/11 (להלן: "המושכר").

בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעים מתגוררים בדירה מזה שנים ללא הסכם שכירות, תוך שהם נמנעים מלשלם את דמי השכירות עד כי חובם נכון להיום הינו למעלה מ – 100,000 ₪. עוד נטען כי גם לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובעת לנתבעים סירבו אלו לפנות את המושכר והם מצויים במושכר שלא כדין עד היום.

בכתב ההגנה נטען ע"י הנתבעים כי הטעם להעדרו של הסכם שכירות בכתב נבע מרצונה המפורש של התובעת אשר ביקשה שלא יפגעו זכויותיה במוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי בפועל שולמו דמי השכירות במשך השנים במזומן וכי אין כל מקום לדרישת הפינוי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני היום, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

מדברי הנתבע בפני היום עלה כי הוא אינו משלם את דמי השכירות במשך כשנתיים לפחות. די בכך על מנת להביאני לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין זה סביר בעיני כי שוכר ישהה בנכס במשך תקופה כה ארוכה, לא ישלם דמי שכירות ויתלה את האשם במשכיר אשר אינו מוכן לערוך עמו הסכם שכירות בכתב.

נכס מקרקעין הינו לרוב קניינו היקר ביותר של אדם. במקום שבו מושכר נכס זה לאחר, שהרי הדבר מחייבו לשמור על אותו נכס ולהיוותר במקום בכפוף להסכמות והתנאים שנקבעו בין הצדדים.

טען הנתבע בפני היום כי חזר ופנה לתובעת וביקש לערוך עמה הסכם שכירות. אין התובעת מחויבת לערוך עם הנתבע או כל אדם אחר הסכם שכירות ואין חוסר סירובה מצדיק הישארות במושכר ללא תשלום.

עוד יש לציין כי טען הנתבע שאינו יכול לעזוב את המושכר בשל העדר אמצעים. לא ברור אם כן כיצד מחד אינו יכול לממן נכס חלופי ומאידך מבקש להיוותר בנכס שבבעלותה של התובעת. עולה במפורש כי למעט אפשרות להשתתפות בתשלום כזו או אחרת ע"י שירותי הרווחה, שאף היא לא הוכחה במפורש נכון להיום, אין בידי הנתבעים אמצעים לתשלום דמי השכירות גם היום.

אני ערה לטענתו של הנתבע כי משמעות פסה"ד לפינוי הינה פינויו של המושכר ע"י הנתבעים וילדיהם ונתתי דעתי לטענת הנתבע כי הוא אב ל – 4 ילדים קטינים. עם זאת, אין התובעת מהווה גורם סעד מטעם המדינה ואינה אמורה לפתור את בעיותיהם הכלכליות של הנתבעים.

במקרים רבים נתקל בית המשפט בעניינם של בעלי דין אשר מצבם הכלכלי אינו שפיר. עם זאת אין זה סביר בעיני לנוכח חסרון הכיס של הנתבעים, יפגעו זכויותיה של התובעת שהינה כאמור בעלת הנכס ואשר אינה מקבלת את דמי השכירות במשך תקופה ארוכה.

המחלוקת הכלכלית שבין הצדדים ראוי שתתברר במסגרת הליך אחר ככל שהצדדים יבקשו לעשות כן. לעת הזו העתירה המונחת בפני הינה לפינוי המושכר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

משהוכח בפני שאין כל הסכם שכירות בתוקף, שהנתבעים אינם משלמים את דמי השכירות, וכי התובעת אינה מעוניינת בהשכרת הדירה לנתבעים, שהרי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר

אני מורה בזאת על פינויים של הנתבעים ומי מכוחם מהדירה ברחוב הלפר 44 בבת ים הידועה כגוש 7147 חלקה 96/11.

הפינוי בפועל בתוך 30 יום מהיום, וזאת לאחר שנתתי דעתי לעובדה כי מדובר במושכר בו מתגוררים קטינים.

הנתבעים ישאו בהוצאות ההליך בגובה האגרה ששולמה ע"י התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור בתוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.