ברבי נ' דלק שינוע בע"מ

החלטה

בפני בקשה לדחייה על הסף של תביעת התובע מחמת התיישנות.

להלן עובדות המקרה:

1.התובע, נהג רכב כבד במקצועו, עבד אצל הנתבעת החל מתאריך 1.8.99 ועד תאריך 19.1.11, מועד פיטוריו.

2.בין הצדדים נחתם הסכם עבודה בתאריך 18.11.99, במסגרתו חתמו הצדדים גם על חוזה נפרד לקיצור תקופת ההתיישנות (להלן – חוזה ההתיישנות).

3.בסעיף 1 לחוזה ההתיישנות נקבע כי -

"מוסכם ומוצהר בזאת בין הצדדים...לאחר ששה חודשים מיום היווצר כל עילה, המתייחסת לפעולה ו/או למחדל של החברה ביחסיה עם העובד, והמקנה לעובד זכות תביעה כנגד החברה, לא יהיה העובד זכאי להגיש כל תביעה משפטית..."

4.בתאריך 13.11.11 הגיש התובע תביעה לביה"ד לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים לקרן השתלמות, הפרשי תוספת מקצועית, הפרשי פרמיה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

5.הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות והארכת המועד להגשת כתב הגנה.

טענות הנתבעת:

6.בהתאם לחוזה ההתיישנות תביעתו של התובע התיישנה במלואה.

7.חוזה ההתיישנות עומד בדרישות הפסיקה וסעיף 19 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), שכן מדובר בחוזה נפרד, שנערך בכתב והעוסק בסוגיית ההתיישנות בלבד, בנושא שאינו מקרקעין.

8.התובע חתם על חוזה ההתיישנות ביודעין, ובכך אישר את תוכנו. על כן, יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוזה ההתיישנות.

9.טענת התיישנות הינה מן הטענות המצדיקות דחייה על הסף.

10.על כן, בית הדין מתבקש להורות על דחיית התביעה על הסף, וככל שלא ייעתר ביה"ד לבקשה לדחות את התביעה, מבוקש להורות על הגשת כתב הגנה תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה.

טענות התובע:

11.חוזה ההתיישנות מהווה ויתור מראש על זכויות קוגנטיות, ועל כן אין ליתן לו כל תוקף.

12.לתובע לא הוסבר דבר אודות חוזה ההתיישנות עליו הוחתם. התובע התבקש לחתום על החוזה, על כל נספחיו, בנוכחות המנהל הישיר, מבלי שהוסברה לו משמעות האמור בחוזה ההתיישנות.

13.חוזה העבודה עליו הוחתם התובע הינו חוזה אחיד, שכן הנוסח נקבע והודפס מראש ע"י הנתבעת, באורח חד צדדי, והוא משמש את הנתבעת בהתקשרותה עם עובדים בלתי מסוימים.

חוזה ההתיישנות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל כן בטל או ניתן לביטול בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"א – 1981.