החלטה
1.לפני בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית משפט השלום ברמלה, אשר ניתנו לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה, המונע ממנה לפעול נגדו בהליכי אכיפה על פי פקודת המיסים (גביה):
האחת - החלטה מיום 24.3.14 בה ניתן צו מניעה זמני לבקשת המבקש נגד המשיבה בכפוף להפקדת סך 40,000 ₪ על ידי המבקש בקופת בית המשפט;
השניה – החלטה מיום 2.4.14, שניתנה במסגרת דיון בבקשת המבקש למתן צו מניעה, ובה נקבע כי ההחלטה מיום 24.3.14 בעינה עומדת.
השלישית – החלטה במסגרת אותו דיון מיום 2.4.14,בה נקבע: "בית המשפט עסוק בינתיים בשאלות מקדמיות לעניין הבקשה לצו מניעה זמני, ועד שלא תנתן החלטה בשאלות מקדמיות אלו, לא ניתן לגשת לדיון לגופו של ענין בצו הזמני כך שחקירת המצהירים היום מיותרת. ובאשר לגובה ההפקדה שקבע ביהמ"ש, מאחר והמבקש בעצמו הציע לשלם 28 אלף ₪ הרי נתון זה לכשעצמו מלמד שסכום הפיקדון שקבע בית המשפט הינו סביר ביותר".
2.בקשת המבקש למתן צו המניעה, הוגשה במסגרת תביעה בהמרצת פתיחה שהגיש המבקש נגד המשיבה להצהיר כי היא אינה רשאית לפעול נגדו בהליכים על פי פקודת המסים (גביה) ועתירה לבטל כל הליך שננקט על ידה נגדו במסגרת הפקודה ובכלל זה שני עיקולים שהטילה המשיבה על חשבונות בנק של המבקש.
כך שבפועל הסעד המבוקש על ידי המבקש בבקשתו למתן צו המניעה הזמני, זהה לסעד העיקרי אשר מבוקש על ידו במסגרת המרצת הפתיחה.
המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בשל העדר סמכות עניינית.
כאמור, בהחלטה מיום 24.3.14, בית המשפט קמא נעתר לבקשה למתן צו מניעה, אך התנה זאת בהפקדת סך 40,000 ₪ על ידי המבקש. הסך האמור מהווה כמחצית החוב שהמשיבה פועלת לגבייתו במסגרת העיקולים שהטילה.
בדיון שהתקיים ביום 2.4.14 הותיר בימ"ש קמא את החלטתו מיום 24.3.14 על כנה, והורה על הגשת סיכומים בשאלת הסמכות העניינית.
3.הבקשה שלפני מכוונת להתניית תוקף צו המניעה בהפקדת סך 40,000 ₪ בקופת בית המשפט (ראו סעיף 17 בבקשה). לטענת המבקש, התניה זו מקפחת אותו ושוללת ממנו את האפשרות להתמודד מול המשיבה בהליכי הגבייה הננקטים נגדו.
4.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי אין בידי להעתר לה.
הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושא צווי מניעה, אלא כאשר החלטת בית המשפט קמא נסמכת על בסיס מוטעה של הדין או העובדות, מה שאין כך בעניינינו (ראו ד"ר א' וינוגרד צווי מניעה (מהדורה שניה) 2008, 52). לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע לצווים זמניים ונטיית ערכאת הערעור היא שלא להתערב בשיקול דעת זה.
בעניין שלפני נכונים הדברים שבעתיים, זאת כאשר בית משפט קמא הלך לקראת המבקש, וקיבל את בקשתו עוד לפני מתן הכרעה בשאלת הסמכות, אם כי היתנה זאת בהפקדת סכום של 40,000 ₪. המבקש אינו טוען כי אין בידו לשלם את הסכום כתנאי למתן הצו. עיקר טענותיו של המבקש הן כנגד עצם הגבייה על ידי המשיבה באמצעות עיקולים, אותן טענות שהועלו על ידו בתביעה בהמרצת פתיחה ודינן להתברר במסגרת זו.
בנסיבות אלה החלטת בימ"ש קמא הינה מידתית וסבירה, ואין להתערב בה.
משתלויה ועומדת בבימ"ש קמא טענת המשיבה בדבר חוסר סמכות עניינית לדון בהמרצת הפתיחה, לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא משהורה לצדדים לסכם בעניין זה טרם חקירת המצהירים בבקשה לצו מניעה וקיום דיון ענייני בבקשה.
מעיון בתיק קמא עולה כי סיכומי המבקש כבר הוגשו.
לאחר שתינתן החלטה בעניין טענת הסמכות, ובהתאם לה, תידון הבקשה לצו מניעה זמני לגופה. בינתיים עיכוב ביצוע הגבייה כפוף להפקדת 40,000 ₪ נתון לבחירת המבקש. יפקיד את הסכום שנקבע- יעוכבו הליכי האכיפה. לא יפקיד- הם ימשכו כסדרם.
התחושה העולה מהאמור בבקשה היא, כפי שעמד על כך גם בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 2.4.14 (עמ' 5 לפרוטוקול), שהתנגדותו של המבקש לתשלום הסכום הינה התנגדות עקרונית, ללא נימוקים של ממש.
5.על יסוד כל האמור הבקשה שלפני נדחית.