בראל גריידי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת וועדת עררים לניידות מיום 9.9.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 40% נכות לפי סעיף א – 7 – א להסכם הניידות (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערערת:

2.1עולה מדברי הוועדה כי זו אינה חולקת על מוגבלותה של המערערת אולם היא מפחיתה את אחוזי הנכות מאחר והיא סבורה וגורם המוגבלות והתנועות מימין אינן אורגניות וככאלה אינן מכוסות על פי הסכם הניידות.

2.2טעתה הוועדה בבחירת פריט הליקוי. היה על הוועדה להתאים בעניינה של המערערת פריט ליקוי א – 7 – ג שכן לאור מצב רגלה הימית של המערערת הליכתה אפשרית בעזרת תמיכה בלבד. מוגבלות המערערת אינו עומד בספק.

2.3יש להקביל עניינה של המערערת לפסק הדין שניתן בתיק בל 4292/09 כהן דניאל נ' המל"ל על ידי השופטת אפרת לקסר שקבע במקרה דומה בנסיבותיו למקרה של המערערת כי יש להטיב עם המבוטח ולהחיל את הסכם הניידות במקרה שבו קיים שיתוק ונמצאו תנועות לא אורגניות כפי שנמצא בעניינה של המערערת.

3.טענות המשיב:

3.1פסק הדין אליו הפנתה ב"כ המערערת מלבד העובדה כי אינו הלכה מחייבת שכן ניתן בידי בית הדין האזורי לעבודה בת"א אף אינו ניתן להקשה למקרה של המערערת.

3.2ממצאי הבדיקה הנוירולוגית כמפורט בפרוטוקול הם ספסטיות קלה בפלג גוף ימין. בגין ממצא זה יישמה הוועדה במערערת את פריט הליקוי המתאים. מלבד זאת, מצאה הוועדה במערערת תנועות דמויות רעד אשר פורטו בסעיף ד(3) לפרוטוקול. באשר לפעולות אלה, פרטה הוועדה את אבחנתן, ציינה כי יש בהן הרבה מאפיינים של תנועות על רקע לא אורגני, תוך פירוט של האבחנה, וקבעה כי מאפיינים אלה אינם נכללים בהסכם הניידות. להבדיל מכך, בפסק הדין אליו הפנתה ב"כ המערערת (ב"ל 4292-09 ת"א כהן דניאל נ' המל"ל) קבעה הוועדה בעניין שם כי המערער סובל משיתוק קונברסיבי של פלג גוף ימין וריתוק לכיסא גלגלים, מה שלא מתקיים בעניינה של המערערת. זאת ועוד גם הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה שם למערער מצאה חוסר תנועה בכל השרירים וקבעה כי קיים שיתוק בפועל. כאמור לא זה המקרה בעניינה של המערערת נשוא תיק זה בה נמצא שיתוק חלקי בלבד בגינו יושם הסכם הניידות.

3.3כמו כן, קיימים פריטים בהסכם הניידות כגון פריטי ליקוי א (1), א (3), א (4), א (5) העוסקים בשיתוק למעשה המובדלים בהסכם הניידות ממקרה של שיתוק ספסטי כפי שחל בעניינה של המערערת.

3.4זאת ועוד, בהתאם לפסיקה של בית הדין הארצי לא ניתן לסטות סטייה משמעותית מרשימת הליקויים. וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בדב"ע מ"ד 590-01 חיים תשובה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ט"ז 227.

על כן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה ואבקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4.ההסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1.6.77 קובע כי מוגבל בניידות הוא:

"...מוגבל בניידות – תושב ישראל הנמצא בישראל ואשר נתמלאו בו שני אלה:

(1) מלאו לו שלוש שנים ולא יותר משישים וחמש שנים;

(2) הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות על פי רשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם זה...".

5.בטרם דיון אזכיר את העיקרון המנחה, ולפיו הסמכות לקבוע דרגת מוגבלות בניידות של מבוטח נתונה לוועדה לעררים ובית הדין אינו מוסמך להתערב בשיקוליה הרפואיים, אלא לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטתה, וזאת בלבד. דרך כלל יישום סעיף ליקוי לממצאים הרפואיים של טוען לזכאות הינו עניין שברפואה ואין בית הדין מוסמך להתערב בכגון דא.

ועוד ההלכה הקובעת, כי לעניין יישום סעיפי ליקוי על פי הסכם הניידות, אין מקום לסעיף שברשימה, ייושם הסעיף, כשנמצא שאין הממצאים הולמים במדויק את הנדרש ברשימה, לא ניתן לבצע התאמה.

אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.