בראזי נ' בית אריזה ביכורי השדה קדש אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו, הינה דרישה לתשלום יתרת חוב בגין אספקת פועלים ושירותי שמירה, שלטענת התובע, סיפק לנתבעת.

לטענת התובע, סיפק לנתבעת במשך 8 שנים, בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות קבלן משנה בשם יוסף שומרי (להלן: "שומרי"), פועלים לעבודות בבית אריזה שמפעילה הנתבעת, זאת בנוסף לשירותי שמירה בלילות שסיפק בעצמו.

לטענת התובע, נותרה לנתבעת יתרת חוב בגין 4 חשבוניות שטרם שולמו:

א. חשבונית מס/קבלה מס' 301 ע"ס 3,792 ₪ מיום 2.9.09 עבור שירותי שמירה.

ב. חשבונית מס/קבלה מס' 302 ע"ס 82,954 ₪ מיום 31.8.09 עבור אספקת פועלים.

ג. חשבונית מס/קבלה מס' 304 ע"ס 64,076 ₪ מיום 30.9.09 עבור אספקת פועלים לחודש 09/09.

ד. חשבונית מס/קבלה מס' 305 ע"ס 3,669 ₪ מיום 30.9.09 עבור שירותי שמירה.

2.הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה.

לטענת הנתבעת, הגיעה להסכם אשר שיקף את החובות ההדדיים של הצדדים זה לזה ונערך גמר חשבון באמצעות בן התובע כדלקמן: בהתאם להצעת התובע, בנו חאלד הוא זה שסיפק לנתבעת את שירותי כוח האדם, זאת בנוסף להעסקתו אצל הנתבעת כמנהל ייצור ובנוסף להעסקת אחיו (בנו הנוסף של התובע) בשם מחמוד, כפועל. לעניין שירותי השמירה טענה הנתבעת כי אמנם הצעתה הייתה שהתובע ישמור כנגד חשבונית מס, אולם השמירה בוצעה ע"י בניו של התובע – חאלד, מחמוד וואל. לטענת הנתבעת חאלד הוא זה שהתנהל מולה הן במישור התפעולי והן במישור הכספי. חשבוניות המס הומצאו ע"י חאלד ונחתמו על ידו.

לטענת הנתבעת ב- 7/09 חאלד אף פתח עוסק מורשה והנתבעת שילמה לו תמורה ישירה בגין אותם שירותים. אולם, לבקשתו של חאלד, ומאחר שטען כי הסתבך עם רשויות המס, חזרה בהמשך לשלם את התמורה בגין השירותים, כנגד חשבוניות מס של התובע.

לטענת הנתבעת, אף נענתה לבקשת חאלד למתן הלוואה בסכום 60,000 ₪, אשר הוסכם כי תקוזז מתמורת השירותים.

הנתבעת טענה, כי משהסתבר לה שמשפחת בראזי מרמה אותה וגונבת ממנה כספים (כך לדוגמא, חאלד אפשר לרוכשי סחורה שלא לשלם עבור הסחורה שלקחו (כשלפחות לקוח אחד הודה כי סיכם עם חאלד שבמקום שחאלד ישלם לו עבור סחורה שחאלד רכש ממנו באופן פרטי, יקוזז חובו של אותו לקוח לנתבעת). כן הסתבר לה שלקוח אחר נתן לחאלד שיק ע"ס 100,000 ₪ עבור הנתבעת. השיק אמנם נפרע אולם, כלל לא הגיע לנתבעת. לטענת הנתבעת, חאלד הודה כי פרע את השיק ובכספים רכש באופן עצמאי סחורות מספקי הנתבעת ואף מכר אותם ללקוחות הנתבעת תוך תחרות בנתבעת. הנתבעת טענה כי התברר לה שמשפחת בראזי אף מקימה בשטח ביתה בית אריזה שיתחרה בבית האריזה של הנתבעת.

לאור האמור ולאור החשד כי משפחת בראזי היא האחראית לחסרים במלאים של הנתבעת, החליטה הנתבעת לסיים את מערכת היחסים עם משפחת בראזי תוך עריכת התחשבנות הדדית. לטענת הנתבעת, בהתאם נחתם בין הנתבעת לחאלד הסכם המסדיר את הזכויות והחובות של משפחת בראזי מחד גיסא, ושל הנתבעת מאידך גיסא (להלן: "ההסכם"). בהמשך הודיעה הנתבעת לחאלד כי ההסכם נערך מחדש ע"י עו"ד ככתב ויתור וסילוק (להלן: "כתב הויתור") וחאלד לקח את ההסכם והשיבו, חתום על ידו וע"י אחיו – מחמוד.

לטענת הנתבעת במסגרת כתב הויתור פורטו חובות משפחת בראזי כדלקמן:

א.62,035 – יתרת חוב בכרטיס הלקוח ששילם בהמחאה 100,000 ₪ שכאמור, הופקדה בחשבונו של חאלד.

ב.7,468 – יתרת כרטיס חוב של התובע בגין ההלוואה שהתובע ביקש בגין חאלד ע"ס 85,000 ₪.

ג.80,297 – חובות שלא נגבו מלקוחות – דוד עכו (25,272 ₪); עזמי נאמנה (29,700 ₪); חסן טייבה (19,107 ₪) ואיוב נדאל (6,218 ₪) (להלן: "חובות שטרם נגבו").

ד.31,156 ₪ - יתרת הלוואה מחמוד בראזי.

סה"כ: 180,956 ₪.