בראוץ נ' עירית בני ברק ואח'

בשם המשיבים: עו"ד יואב קוק

החלטה

לפניי בקשה דחופה למתן צו עשה, המורה למשיבים להחזיר למבקש מכולה ששימשה אותו להפעלת מזנון באחד מרחובותיה של העיר בני-ברק. סעד משני וחלופי המבוקש עניינו שימור המכולה שבמחסני העירייה בלא לפגוע בה, עד לבירור ההליך העיקרי.

הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים

המבקש עשה מאז שנת 1994 שימוש במכולה לשם הפעלת מזנון ברח' הלח"י בבני ברק, בשטח שמוסכם כי הוא קרקע ציבורית, שאינה של המבקש. בשנת 2005 העביר המבקש את המכולה, לטענתו – בעצה אחת עם המשיבה 1 (להלן: העירייה) מצדו האחד של הרחוב לצדו האחר, לקדמת רחוב הלח"י 10, שם שהתה המכולה ופעל עסקו של המבקש עד לפינויים בידי העירייה ביום 24.6.2012.

המבקש מציג "הסכם הרשאה", אף שהוא היחיד החתום עליו, שלפיו הרשתה לו העירייה להפעיל את המזנון עד ליום 30.6.2006. כאן יצוין כי המבקש הוא עבריין לשעבר, מי שהשתקם מנגע הסמים, והנכונות של העירייה לסייע לו בהשתקמותו עומדת – כפי אישורם של שני הצדדים – בבסיס אותה התנהגות ברוחב לב של העירייה, שאפשרה לו, למצער בפועל, הפעלת מזנון מן הסוג האמור על קרקע ציבורית.

ברי כי לכל המאוחר מאז שנת 2007 אין העיריה חפצה עוד בהיוותרותו של המבקש במקום, והיא אף דרשה כי יפנה את המקרקעין. עם זאת למעט הסרה של סככות שהציב המבקש על גבי המכולה באותו מועד, לא עשתה העירייה דבר אופרטיבי נוסף עד לשנה האחרונה.

לאחר שנות פעילות ארוכות של העסק של המבקש (לתפיסת העירייה – שלא כדין וכבר לא בהסכמתה), החליטה העירייה לשים קץ לדבר. תחילה פעלה העירייה במישור רישוי העסקים. ביום 17.4.2012 הוציא המשיב 2 צו הפסקה מינהלי לעסקו של המבקש, בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים), וכן הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין הפעלת עסק ללא רישיון. המבקש, שפנה לייצוג משרדו של עוה"ד בומבך, עתר לבית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק לביטול צו ההפסקה המינהלי, ופעולתו זו נחלה הצלחה עד הנה. בתום דיון במעמד הצדדים הוסכם כי באופן זמני יוטלו על המבקש מגבלות מבחינת סוג האוכל שימכור במזנון, והמשיבים יבחנו עד ליום 3.6.2012 את עמדתם ביחס לבקשה לביטול הצו, תוך דחיית מועד ההקראה של כתב האישום לראשית חודש יולי 2012. כניסתו לתוקף של צו ההפסקה המינהלי – עוכבה. המשיבים לא מסרו עד הנה את תגובתם לבקשה האמורה.

ברם ביום 4.6.2012 החליטה העירייה לפעול בנתיב חדש להפסקת פעילותו של המבקש, והפעם – במישור הקנייני. ביום זה הוציאה היא מכתב, שנמסר למבקש ביום 6.6.2012, ועניינו "דרישה לפינוי מקרקעין" (להלן: מכתב ההתראה). במכתב, שעליו חתום מהנדס העיר בני ברק, צוין כי המבקש נדרש לפנות את המכולה מן המקרקעין וזאת עד ליום 15.6.2012 (קרי: תשעה ימים ממועד מסירת מכתב ההתראה). במכתב צוין כי הוא מבטל כל הסכם שבין הצדדים, וכי אם לא יפונה הנכס עד למועד האמור אזי "תראה העירייה באי-פינוי המקרקעין כפלישה למקרקעי ציבור, על כל המשתמע מכך". כבר כאן נציין כי מכתב זה רימז, כך נראה, להפעלת כוחה של העירייה לעשיית דין עצמי לשם פינויים של מקרקעי ציבור, בהתאם להוראות חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 (להלן: חוק מקרקעי ציבור). שאלה נפרדת היא האם פעולות העירייה תאמו את הוראות חוק מקרקעי ציבור, שאלה שנראה כי התשובה לה היא בשלילה, כפי שיתחוור להלן.

המבקש, כך נראה, לא עשה דבר ביחס למכתב ההתראה הספציפי, מיום קבלתו ביום 6.6.2012 (שאז העביר את המכתב אף לבא-כוחו, כפי שהובהר בדיון), ועד יום 19.6.2012, ארבעה ימים לאחר המועד האחרון לפינוי הנכס. מפי בא-כוחו נשמעה בדיון הטענה כי עמד באותה תקופה בקשר עם התובע העירוני, שהביע עמדתו שאין הוא מתנגד להמשך פעילותו של העסק במתכונתו הנוכחית – אף שברי כי אין קשר משפטי בין הליכי רישוי העסקים שעליהם אמון התובע העירוני לבין הליכי פינוי המקרקעין. כן טען בא-כוח המבקש בדיון כי לא פנה ישירות למהנדס העיר בעניין המכתב ששלח, שכן היה סמוך ובטוח שהעירייה לא תפנה את המכולה בניגוד להוראות חוק מקרקעי ציבור, תקווה שבדיעבד נתבדתה.

בליל ה-19.6.2012 הגיעו גורמים מטעם העירייה למכולה והחלו בפירוקה, אך לא השלימו את סילוקה. בעקבות כך שלח בא-כוח המבקש מכתב לתובע העירוני, עם העתק למהנדס העיר, והלין על מעשי העירייה, העומדים לשיטתו בסתירה להסכמה לאפשר למבקש להמשיך בהפעלת עסקו. כן הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שבה טען כי פעולת העירייה עומדת בסתירה לעיכוב כניסתו של צו ההפסקה לתוקף. בית המשפט הורה ביום 21.6.2012 כי תשובה לבקשה תוגש עד ליום 26.6.2012, ודיון יתקיים ביום 28.6.2012.

בליל 24.6.2012, קרי: עוד לפני מועד הדיון שנקבע בבית המשפט לעניינים מקומיים, השלימה העירייה את מלאכתה. היא ניסרה את המכולה ופינתה אותה למחסן העירייה, שם שוכנת המכולה עד היום. לדברי נציג העירייה המכולה ניזוקה באופן המחייב תיקון, אך היא לא נהרסה כליל.

בעקבות הדברים עתר המבקש לדיון דחוף בבית המשפט לעניינים מקומיים ולהשבת המכולה למקומה. דיון נקבע ליום 25.6.2012, ובפתחו הביע בית המשפט (כב' השופט י' שקד) את תהיותיו אשר לסמכותו העניינית לדון בהליך ממין זה, שהרי עניינו בזכויות החזקה והקניין, ולא רישוי עסקים. בעקבות הדברים הודיעה המבקשת כי חלף פנייתה לבית המשפט לעניינים מקומיים, היא תגיש בקשה לבית משפט השלום, בהתאם לחוק מקרקעי ציבור. יצוין כי בגדרי אותו דיון התברר למבקש עוד כי המשיב 2 אף חתם ביום 17.6.2012 על מכתב, שלא הגיע לידי המבקש, אשר כותרתו היא "תפיסת מקרקעין שלא כדין", ואשר מורה למבקש את סילוק ידו "בהתאם להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969" (להלן: מכתב ראש העירייה).

ביום 27.6.2012 הגיש המבקש המרצת פתיחה, שבה עתר לכך שיוצהר כי על המשיבים להחזיר למבקש את החזקה במקרקעין ולהחזיר את המכולה למקומה במקרקעין, וכן להצהיר כי מכתב ההתראה ומכתב ראש העירייה נעדרי תוקף חוקי. בגדרי ההליך הגיש המבקש בקשה לצווים זמניים, שלפיהם תוחזר המכולה למקומה, וכי עד להחלטה אחרת – תימנע העירייה מלהרוס את המכולה שבמחסניה. בקשה זו היא המונחת לפניי.

טענתו העיקרית של המבקש היא שהעירייה עשתה דין עצמי בפינויה את מכולת המבקש בכוח הזרוע ובאופן בלתי חוקי. פינוי מקרקעי ציבור, מטעים המבקש, חייב להיעשות לפי דין, וכך לא נעשה כאן, שכן לא נתקיימו התנאים בחוק מקרקעי ציבור המאפשרים את סילוק ידו בלא פנייה מקדימה לערכאות משפטיות. אילו היתה העירייה מקיימת את חובותיה לפי דין, טוען המבקש, כי אז היתה עומדת לו האפשרות המוקנית לו בחוק לטעון לזכותו להמשיך ולהחזיק בנכס. אפשרות זו נמנעה ממנו משנהגה העירייה כפי שנהגה. בנסיבות אלה, ואף שעתה בצו עשה זמני עסקינן, גורס המבקש כי אי-היעתרות לבקשה תתן מעין פרס לעירייה, אשר תוכל לפנות מקרקעי ציבור שלא בהתאם לחוק ולטעון אז לקיומו של מעשה עשוי. המבקש מוסיף כי צו עשה ראוי במיוחד שעה שכרשות ציבורית העירייה אמונה על שלטון החוק, ולכן יש לבטל את תוצאתה של פעולה בלתי חוקית שנקטה. עוד מוסיף המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן המכולה שימשה כמקור פרנסתו היחיד, שלו ושל משפחתו, והיוותה לו משענת בניסיונו להיחלץ מעולם הסמים.

המשיבים גורסים מצדם כי היעתרות לבקשה תהא מתן פרס למי שהם מגדירים כפורע חוק, אשר עשה שימוש במדרכות העיר כבשלו, ועתה הוא מבקש להאריך את משך פגיעתו בתושבי העיר. אותה מעין-הסכמה זמנית משנת 2005 שניתנה למבקש להפעלת עסקו פקעה זה מכבר, והעירייה אף הוציאה בשנת 2007 צו לסילוק יד מן המקרקעין, שלחה מכתב הדורש מן המבקש להרוס סככות ותוספות שבנה למכולה, ואף פעלה בעצמה להריסת התוספות – שהמבקש שב והתקין לאחר מכן. בשנה האחרונה, כך נטען, הודיע נציג העירייה למבקש מספר פעמים כי עליו לפנות את המקרקעין, דבר שהמבקש נמנע מלעשותו, ולכן הוצא לבסוף מכתב ההתראה – שהוא מנותק מהליכי רישוי העסקים שתוארו. פעולת המשיבים, לפי הנטען בתגובתם לבקשה, נעשתה בהתאם לחוק מקרקעי ציבור, אף שבדיון בעל-פה טען בא-כוח המשיבים כי טענה של המבקש על אודות אי-התאמת הפעולות להוראות החוק היא משום "פורמליסטיקה", נעדרת נפקות. במצב הדברים הנוכחי טוענים המשיבים לשיהוי ולמעשה עשוי, וכן גורסים הם כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן למבקש אין זכויות במקרקעין ומאידך גיסא קיים אינטרס ציבורי בכך שמדרכה האמורה לשמש את הציבור לא תופקע בידי בעל עסק שאין לו כל זכויות בה.

יצוין כי בגדרי הדיון נערך ניסיון למצוא פתרון מעשי למבקש, וזאת בשים לב לכך שבמנותק מן השאלות המשפטיות העומדות לדיון, ברי כי רב הנזק הטמון בשינוי המצב מבחינת המבקש ומשפחתו גם יחד, שמטה לחמם נשבר. ברם ניסיון זה לא צלח, ומכאן שניתנת עתה החלטתי. מובן שכל הדברים ייאמרו לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני שבו אנו נתונים.

דיון

א.הסעד העיקרי המבוקש – החזרת המכולה למקומה

פעולת העירייה – האם בהתאם לחוק מקרקעי ציבור?