בראון ואח' נ' לחזיאל ואח'

החלטה

הליך זה עניינו שני כלי רכב מסוג יונדאי IX35 מ.ר. 17-518-11 ו – 17-519-11 (להלן: "כלי הרכב"), אשר מוחזקים על ידי משטרת ישראל. דפנה ויורם בראון (להלן: "המבקשים") מצד אחד ויורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ (להלן: "המשיבה") מן הצד השני, מבקשים לקבל את הרכב לחזקתם, כבר כעת במסגרת סעד ביניים, בטרם תינתן החלטה בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים.

אציין כי ביום 30.5.13 הודיעה משטרת ישראל כי אין לה עניין בתפיסת כלי הרכב ועל כן לא תתנגד לשחרורם ועל כן בהליך זה עלי להכריע למי מן הצדדים, המבקשים או המשיבה, יש להשיב את כלי הרכב במסגרת סעד ביניים זה.

רקע כללי

כפי שעולה מן הבקשה ומן התצהיר שהוגש מטעם המבקשים, תצהירה של הגב' בראון, היא ובעלה רכשו את כלי הרכב ביום 20.2.13. לטענת המבקשים, ביום זה הגיע מר בראון לבית עסק לממכר כלי רכב באשקלון, אשר למיטב ידיעתו, הופעל על ידי המשיבה 2 הנמצאת בבעלות המשיב 1. המשיב 1 הציע לו לרכוש אל כלי הרכב במחיר של 384,000 ₪ והוסכם כי התמורה תשולם בשני תשלומים בהעברות בנקאיות למשיבה 2. העברות אלה בוצעו, כשהראשונה בהן, מיום 21.2.13 הייתה על סך 180,000 ₪ והשנייה, מיום 7.3.13 על סך 204,000 ₪.

לטענת המבקשים, המשיב 1 הבטיח להם כי ידאג להעביר את הבעלות בכלי הרכב על שמם והם קיבלו את החזקה בכלי הרכב בסוף חודש פברואר ונהגו בהם מנהג בעלים מאז. לטענת המבקשים, התקינו בכלי הרכב דלקן, מכשיר איתור ואף עשו מנוי בכביש 6. אציין, כי בעדותה בפני, טענה הגב' בראון כי קיבלה את הרכב הראשון ביום 8.3.13 וביום 10.3.13 התקבל הרכב השני (ע' 14 ש' 26 וע' 18 ש' 13,14,19).

המשיבה, איננה חולקת על דברים שאינם בידיעתה, אולם טענה בתגובותיה ובבקשה שהיא עצמה הגישה לקבל לחזקתה את כלי הרכב, כי אין ראיה כי התשלומים שביצעו המבקשים, בוצעו בגין כלי הרכב וכן העלתה טענות לעניין תום ליבם של המבקשים.

לטענת המבקשים, ביום 29.4.13 הופיעו במבוא סיוון 1 בקריית גת, מקום הימצאם של כלי הרכב, שני נציגים של המשיבה ודרשו לקבל את כלי הרכב לידיהם. הגב' בראון פנתה למשטרה וזו תפסה את כלי הרכב והעבירה אותם למשטרת אשקלון שם הם מוחזקים מאז. הגב' בראון הגישה ביום 30.4.13 תלונה במשטרה ישראל כנגד המשיב 1 בשל התרחשויות אלה.

אין מחלוקת כי כלי הרכב לא הועברו על שם המבקשים והבעלים הרשום של כלי הרכב היא המשיבה. אין אף מחלוקת כי כל ההתנהלות של המבקשים מול המשיבים 1 ו – 2, נעשתה על סמך צילומי רישיונות הרכב, כשרישיונות הרכב המקוריים לא הוצגו למבקשים ולא היו מעולם בחזקתם וככל הנראה גם לא בחזקת המשיבים 1 ו – 2.

המשיבה טוענת כי היא חברה למכירת כלי רכב והשכרתם וכן עוסקת בליסינג תפעולי. כפי שעולה מתגובת המשיבה להמרצת הפתיחה (כמו גם מבקשתה לקבלת כלי הרכב ומתגובתה לבקשת המבקשים לקבל את כלי הרכב), ביום 7.3.13, סופקו לה 3 ג'יפים שנרכשו מהיבואן ואשר יועדו לשמש בעסקאות ליסינג תפעולי ובהם כלי הרכב. המימון נעשה על ידי בנק וכלי הרכב שועבדו לטובתו.

לטענת המשיבה, במהלך חודש מרץ פנה אליה המשיב 1 וביקש להציב שני כלי רכב בתצוגה בשטח של המשיבה 2. לטענת המשיבה, הוסכם בינה לבין המשיב 1, כי אם לקוח יפנה אל המשיב 1 ויבקש לבצע עסקת ליסינג בכלי הרכב, המו"מ יבוצע מול המשיבה ולמשיב 1 לא ניתן ייפוי כוח למכור את כלי הרכב או לבצע בהם כל עסקה אחרת.

השאלות הטעונות הכרעה

ככלל, סעדים זמניים בהליך, ניתנים על בסיס התנאים הקבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). תקנה זו קובעת:

"362.(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

מיום 7.9.2001

תק' (מס' 6) תשס"א-2001

ק"ת תשס"א מס' 6119 מיום 8.8.2001 עמ' 976