השופט י' אלון:
1. בראשית שנות השמונים זייף המערער את טופס תעודת המאסטר (תאר שני) שקיבל מאוניברסיטת שיקאגו, בכך ששינה בה את המילים "Master of Arts" ל- "Doctor of Philosophy". במקביל זייף המערער "יש מאין", תעודה נוספת, ולפיה הוסמך כביכול לתואר דוקטור באוניברסיטת לונדון (להלן: התעודות המזויפות). בכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בתל אביב ביוני 2002 נכללו ארבעה אישומים לעניין עבירות מירמה, זיוף וכיוצא באלה שעבר המערער בקשר עם התעודות המזויפות. לאחר שמיעת הראיות הורשע בכל העבירות והאישומים, ודינו נגזר לשלוש שנות מאסר בפועל, שני עונשי מאסר על תנאי וקנס כספי.
הוא ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו ועל מידת עונשו. בפסק הדין בערעור נתקבל ערעורו לעניין הרשעתו באישום הרביעי, ונותרה על כנה הרשעתו בשלושת האישומים האחרים. לאור זאת, הופחתה תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו והועמדה על 31 חודשים.
המערער פנה לבית משפט זה בבקשת רשות לערער על הרשעתו, וביום 10.4.07 נעתרה בקשתו בחלקה וניתנה למערער רשות ערעור "בשאלת הרשעתו באישום השני שהוגש נגדו".
2. וכך נטען באישום השני שבכתב האישום: ביום 18.7.81 הגיש המערער את מועמדותו למשרת הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב (להלן: הסמינר), מוסד להשכלה גבוהה המתוקצב על ידי משרד החינוך המשלם את שכרם של עובדי ההוראה שבו. במסמכי המועמדות שהגיש לסמינר הציג המערער את עצמו כבעל תוארי דוקטור מאוניברסיטאות שיקאגו ולונדון וצירף לבקשתו זו העתקי התעודות שזויפו על ידו כמפורט לעיל.
הסמינר העביר את טופסי בקשת המועמדות למשרד החינוך לצורך אישור העסקתו וקביעת דרגת השכר התואמת את השכלתו ותואריו. ביום 2.10.81 - בעקבות מצגי השוא האמורים - אישר משרד החינוך את העסקת המערער בסמינר וקבע לו - בהתאם לאותם מצגי השוא - דרגת שכר של בעל תואר דוקטור. ביום 10.7.84, בעקבות מצגי השוא האמורים, אישר משרד החינוך כי תינתן לנאשם "קביעות" בעבודתו בסמינר, וזאת למפרע החל מיום תחילת העסקתו ב-1981. המערער התמיד בעבודתו בסמינר ובקבלת שכר בדרגת דוקטור, עד שנחשפה פרשת המירמה והזיוף בראשית שנת 2001.
בהמשך הדברים נטען לעניין זה בכתב האישום כדלהלן:
"במעשיו האמורים לעיל קיבל [המערער] במירמה את משרתו כעובד קבוע של הסמינר, בה החזיק בין השנים 1981 ל-1.1.2001 ושכר ולפי דרגת השכר החלה על דוקטור.
במעשיו האמורים לעיל עשה [המערער] שימוש במסמך מזויף, ביודעו כי הוא מזויף".
בשל המעשים האמורים יוחסו למערער, באישום השני, עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 420 בנסיבות סעיף 418 סיפא לחוק הנ"ל.
3. בית משפט השלום קבע כממצא שבעובדה, כי המערער אכן זייף את שתי "תעודות הדוקטורט", כי הציג עצמו במירמה בפני הסמינר באוקטובר 1981 כנושא תואר דוקטור, וכי מתוך מצג מירמה וזיוף זה אישר משרד החינוך את העסקתו בסמינר החל מאוקטובר 1981. בהמשך הדברים, בשנת 1984, אישר לו משרד החינוך מעמד "קביעות" רטרואקטיבית מתחילת עבודתו. ממצאי עובדה אלה נתאשרו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור. המערער אינו חולק בפנינו על ממצאים אלה.
עוד קבע בית משפט השלום, כי בעקבות מעשיו האמורים החזיק המערער באותה המשרה בסמינר עד שנחשפו מעלליו בתחילת 2001, ומשך כל אותה התקופה קיבל, כתוצאה מאותה המירמה, תנאי שכר של בעל תואר דוקטור.
בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי "בכל אותן שנים בהן עבד (המערער - י"א) כמורה בסמינר הקיבוצים (2001-1981 - י"א) לא פצה [המערער] פיו, ולא 'הכה על חטא', והמשיך לגרוף את השכר המועדף". גם ממצאי עובדה אלה נתאשרו בערכאת הערעור, ואין המערער חולק עליהם בפנינו.
עם זאת, טען המערער בפני הערכאות קמא - וזו היא גם טענתו האחת שבפנינו - כי העבירות שיוחסו לו באישום השני (קבלת דבר במירמה ושימוש במסמך מזויף) התישנו זמן רב בטרם הוגש כתב האישום ביוני 2002.
וכך היא הטענה: מצגי המירמה והזיוף נעשו על ידי המערער - כנטען וכמוכח - בחודש אוקטובר 1981, שעה שהציג בפני הסמינר ומשרד החינוך את תעודות הדוקטור המזויפות. ה"דבר" שנתקבל על ידו כתוצאה ממצגי המירמה היה אישור העסקתו כמורה בסמינר, גם זאת באוקטובר 1981, ומתן הקביעות בתפקיד זה ביולי 1984.
שתי העבירות שבנדון הינן מסוג "פשע", שתקופת ההתישנות הקבועה לצידן הינה עשר שנים (סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), ותקופה זו חלפה עברה לה שנים ארוכות בטרם הוגש כתב האישום בחודש יוני 2002.
בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי) דחה טענת התיישנות זו, כשתמצית נימוקיו כדלהלן:
"מן העובדות המוכחות עולה כי הנאשם התקבל להוראה בסמינר הקיבוצים בשנת 1981 והועסק בהוראה באורח רצוף עד לשנת 2001.
קבעתי לעיל כי הוכח לפני שהנאשם קיבל את משרת ההוראה במרמה, בנסיבות מחמירות, בעקבות טענות מרמה שטען בשנת 1981 ותעודות מזויפות שהציג בפני משרד החינוך. המשכיותה של המישרה נובעת מאופייה, אופי שהנאשם היה מודע לה, והמשיך לעסוק באותה המישרה חודש בחודשו, שנה אחר שנה, בידיעה שמלכתחילה השיג את המשרה במרמה ותוך שימוש במסמכים מזויפים.