א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) מיום 21.2.07 בבר"ע 2280/06 ובבר"ע 1821/06, בגדרה נדחו בקשות רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 16.4.06, בבש"א 157535/06 (ת"א 125118/00, השופטת מארק - הורנצ'יק), ומיום 27.6.06, בבש"א 159558/06 (ת"א 200067/02, השופט ברנר). אפתח ואומר כי למקרא הבקשה ומצורפותיה שיפשפתי את עיני שמא חלום עוועים הוא. מי ימנה את מספר ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בשלוש ערכאות סביב אותה פרשה ביסודה, תוך התשה אדירה שרק במקצת נוגעת במחלוקת ביניהם לגופה; לא נמצאה הדרך המושכלת לאחד את ההליכים תחת קורת גג אחד כפי שהמליץ בית משפט זה ברע"א 1102/04 וולך נ' עמירון (2005) מפי השופטת פרוקצ'יה. פסק הדין נשוא הבקשה הנוכחית הוא מקצת ניסיון לכך, אבל מי ישיב את הזמן והמשאבים שהושקעו עד הנה. אציין, מתוך העיון, כי איני קובע מסמרות באשר לאחריות לאותה התשה, שאינה נשוא בקשה זו.
ב. (1) עיקרי "אלה תולדות": המבקשת היא חברה שעיסוקה מתן הלוואות חוץ בנקאיות למגזר העסקי. בשנים 1991 - 1992 העניקה המבקשת הלוואות למשיב, אשר מסר למבקשת שיקים להבטחת ההלוואות. בין הצדדים מצויים במקביל שלושה הליכים בסדר דין מקוצר - האחד בבית המשפט המחוזי (ת"א 2321/98), לפי כתב התחייבות אוטונומית לשיפוי עליו חתם המשיב, ושניים בבית משפט השלום (ת"א 125118/00 (מאוחד), ת"א 200067/02 (מאוחד)), לפי השיקים שניתנו לביטחון. בת"א 200067/02 ניתנה למשיב רשות להתגונן בטענה אחת בלבד - טענת היתר עיסקא. בקשת המשיב למתן רשות להתגונן באותה טענה בת"א 125118/00 נדחתה הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, אולם התקבלה ביום 28.12.04, בבקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה (רע"א 8896/03 יצחק וולך נ' עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ (לא פורסם, 2004), השופטת ארבל). בקשתו של המשיב למתן רשות להתגונן בת"א 2321/98 התקבלה בפני רשמת בית המשפט המחוזי, בכל העילות שהוזכרו בה, אולם בערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה בפני הרכב, צומצמה הרשות להתגונן לטענת זיוף בלבד. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית משפט זה התקבלה (רע"א 1102/04 הנזכרת), והותר לו להתגונן - בנוסף לטענת הזיוף - גם בטענת היתר העסקה שבה הותר לו להתגונן בשני התיקים האחרים. באותה החלטה הובעה כאמור התקוה לאיחוד ההליכים, כך שיימנעו דיוני כפל, ייחסכו משאבים למערכת השיפוט ולבעלי הדין עצמם וניתן יהיה להכריע במחלוקת ביתר יעילות. ואכן, בשני התיקים המתנהלים בבית משפט השלום התקבלו בעקבות האמור בקשות המשיב (בש"א 157535/06 ובש"א 159558/06) לעכב את ההליכים עד להכרעה בעניין היתר העסקה בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, משום שמדובר ב-'הליך תלוי ועומד' (lis alibi (pendens בין הצדדים.
(2) בית המשפט המחוזי אימץ את הכרעותיהם של המותבים בבית משפט השלום. לדידו, המדובר בשאלות זהות של חוק ועובדה, ובעיקר הדיון בנושא היתר העסקא, מה גם שאם יידחו טענות ההגנה של המשיב בבית המשפט המחוזי, יתייתר הדיון בבית משפט השלום.
ג. (1) הבקשה הנוכחית מופנית כלפי דחיית בקשות רשות הערעור על החלטות בית משפט השלום על-ידי בית המשפט המחוזי. ההחלטות הללו משמען, כי על ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום יוחל כלל 'ההליך התלוי והעומד', המבקשת טוענת כי החלת הכלל על מקרה בו אחת התביעות נובעת מעילה חוזית ואחותה מעילה שטרית, מעוררת שאלה אשר טרם נפסקה בה הלכה. לשיטתה, יש לכבד את אופיו המהיר של ההליך השטרי, ולהימנע מלהתלות את הדיון בו בהחלטות שיינתנו בדיון בעילה החוזית. לטענת המבקשת התערבותו של בית משפט זה נדרשת מכיוון שפסיקת בתי המשפט המחוזיים אינה אחידה בעניין זה, ומתעורר צורך בקביעת הלכה -המצדיק את התערבותו של בית המשפט כערכאה שלישית.
(2) בנוסף לטענה האמורה בדבר היקף השימוש בכלל ההליך התלוי ועומד, מעלה המבקשת טענות הנוגעות לדרך ניהול ההליך בעניינה, להחלטות שהתקבלו בערכאות הקודמות ולפגמים בבקשות שהוגשו על-ידי המשיב. עוד טוענת המבקשת כי מכיוון שבבית המשפט המחוזי הועלתה גם טענת זיוף, נאלצה היא לפתוח בהבאת הראיות, ולאחר קבלת ראיות המשיב גילתה המבקשת כי יש בהן מה שהוא - לטענתה - משום הרחבת חזית. בקשתה להשיב לראיות המשיב נדחתה על-ידי רשם בית המשפט המחוזי השופט ברוך ביום 13.11.06, והמבקשת טוענת כי מצב דברים זה פוגע בזכויותיה.
ד. לאחר העיון אין בידי להיענות לבקשה. המבקשת טוענת כי על בית המשפט לכבד את ההפרדה שבין תביעה לפי העילה השטרית לתביעה לפי עסקת היסוד, וכי התליית ההליך בתביעה השטרית בבתי משפט השלום עד למתן החלטה בתביעה לפי עסקת היסוד בבית המשפט המחוזי נוגדת את המטרות שלשמן ננקט הליך מקוצר מלכתחילה. דברים אלה אולי יכלו לשבות את הלב, אלא שבמקרה שלפנינו כל ההליכים נשוא הבקשה - ובכללם גם ההליך בבית המשפט המחוזי, בו נתלתה התליית ההליכים בבית משפט השלום - מתנהלים בסדר דין מקוצר. משכך, אין במחלוקת דנן מקום לדון בשאלה העקרונית של התליית הליכים בין הליך בעילה שטרית והליך לפי עסקת היסוד, או אף בין הליך בסדר דין מקוצר להליך בסדר דין רגיל. אכן, ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי עוסק בטענת הזיוף, בנוסף לטענת היתר העיסקא, ובכך יש בו שוני מן ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום. עם זאת, הזהות בין העילות אינה נקבעת לפי צורת התביעות, ואין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים בכל התביעות (ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2), 477 (1975)). מעת שניתנה רשות להתגונן בכל התביעות, לא נמצא במהות יתרון דיוני העומד למבקשת בהליך אחד ואבד במשנהו. טענותיה של המבקשת בדבר הנזק שנגרם לה בעקבות מה שנטען כהרחבת החזית של המשיב בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי ובעקבות החלטתו של הרשם ברוך מיום 13.11.06 אינן נובעות מהתליית ההליכים, אלא ממה שנחזה בעיניה כהליך שגוי. טענות מסוג זה ראוי שייטענו בערעור על החלטתו של הרשם - שאותו הגישה המבקשת - ויידונו שם, אף שטוב ועדיף היה כי כל ההליכים כולם היו במקום אחד, באולם אחד.
ה. (1) גם אין בידי להיענות לטענות המבקשת באשר לאופן התנהלותם של התיקים בערכאות הנמוכות. עניין זה אינו מעלה נושא בעל חשיבות ציבורית או משפטית החורג מתחום המחלוקת בין שני הצדדים לדיון, ועל כן אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענות אלה נדחו הן על-ידי בית משפט השלום, במסגרת הבקשות להתליית הליכים, והן על-ידי בית המשפט המחוזי בערעור נשוא בקשה זו.
(2) אוסיף כי המדובר בנושא שבו טרם סיימו בתי המשפט מלאכתם, ועל כן הנטיה היא לאי התערבות ערעורית בגלגול נוסף; ראו בהיקש ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט-1999), עמ' 181-180.
ה. () אוסיף, כי אף לגופם של דברים מתקשה הייתי להלום את הבקשה. המבקשת טוענת כי על בית משפט זה להתערב בהחלטותיו של בית משפט השלום לעכב את ההליכים המתנהלים לפניו. ואולם, "סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת" (רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן ואחרים נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ ואח' (לא פורסם, 2006), השופט גרוניס; ראו גם רע"א 2314/02 גידולי שדה נטופה נ' הכשרת היישוב - חברה בע"מ, פ"ד נו(5) 305 (2002)) סמכות זו מופעלת תוך שקילת יעילות הדיון והמערכת השיפוטית בכלל, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין ומאזנה, הכרעה מהירה, וכיוצא בהם (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה בע"מ נ' אלכסנדר קפלן (לא פורסם, 2002)). לאחר עיון בהחלטות בבש"א 159558/06 ובבש"א 157535/06 ובפסק הדין בבית המשפט המחוזי, איני רואה מקום להתערבות בהפעלתה של סמכות זו.
ו. (1) ולבסוף אומר, במישור רחב יותר, כי מקרה זה מלמדנו עד כמה על בתי המשפט לחפש אחר דרכים לצמצום הליכים שיפוטיים, לסייע למערכת להתייעל, להגיע בסכסוכים הבאים בפניהם לאחיזת השור בקרניו, ולדידי ככל שקיימת אופציה מסובכת ומבוזרת אל מול אופציה "פשוטה", יש בבירור להעדיף את האחרונה. ראו דברי השופטת מ' נאור בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 519, המדברת באינטרס הציבורי במניעת פיצול הדיון, וכלשונה "אין להפחית מערכו של אינטרס ציבורי זה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות משפט, ולכן בזכות הציבור לגישה לערכאות, הן בזמנם של הצדדים. בנוסף, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומהצדדים; יש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות". אמנם, באותו מקרה פוצל הדיון בשל הוראות המחוקק באשר לסמכויות בית הדין לעבודה (עמ' 520), ועם זאת ציינה השופטת נאור כי לעתים ניתן למזער את תוצאותיו השליליות של פיצול על-ידי העלאת הטענה של "עניין תלוי ועומד" (עמ' 521), ודברים אלה גם הובאו אל נכון בפי בית המשפט המחוזי בנידון דידן. השופטת חיות (שם בעמ' 528) קראה למחוקק לאחד התדיינויות שעילותיהן בתחומי משפט שונים "תחת קורת גג של בית משפט מוסמך אחד"; כן ראו דברי השופט גרוניס בסיפת רע"א 1098/05 בנק לאומי נ' פינקלשטיין (לא פורסם) (2005), והערת המחבר גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, 2007), 17, בדבר אינטרס הציבור באיחוד תובענות.
(2) אוסיף, כי זכורני הימים בהם בית המשפט המחוזי שימש כערכאה דיונית בתחום המשפחה, ויכול היה שופט אחד באותו בית משפט לדון במזונות, השופט האחר - בהסדרי ראיה, וכל זאת בעוד בית משפט השלום דן בענייני שימוש בדירה, והכל כמובן בנוסף לבית הדין הרבני. הקמת בתי המשפט לענייני משפחה בעקבות חקיקתו של החוק בשם זה בתשנ"ה-1995 שינתה מאוד את המצב בתחום זה, על-ידי ריכוז הסכסוכים המשפחתיים ביד שיפוטית אחת.
(3) שאיפת ייעול זו בעינה גם בתחומים אחרים של המשפט האזרחי; ראו לעניין זה גם גישתו של המלומד ד' שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), סעיף 4.1 בעמ' 46-40, המדבר במעבר לתפיסה ניהולית בסדר הדין האזרחי, ומטעים את שיקולי היעילות (עמ' 43); כן ראו א' קלמנט ור' שפירא, "יעילות וצדק בסדר הדין האזרחי - גישה פרשנית חדשה", משפט ועסקים ז' (תשס"ז) 75, לניתוח במבט כלכלי. סוף דבר, איחוד דיונים מגמה מבורכת הוא, ובשעה שאין הדבר ניתן, גם טענת "הליך תלוי ועומד" במקומה היא.
ו. איני נעתר איפוא לבקשה, מן הנימוקים שלמעלה.
ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ח (4.12.07).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il