בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין העברת מכתב מהאב לביתם המשותפת במסגרת ניסיונות חידוש הקשר ביניהם

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' ס. הנשיא שושנה ברגר, בתמ"ש 14443-09-11) מיום 1/1/14.

ההחלטה ניתנה בגדרי תביעה שהגיש המשיב להסדרי ראיה וחידוש הקשר בינו לבין בתו הקטינה מ', ילידת 2003. בהחלטה הורה בית משפט קמא, לאפשר למשיב ליצור קשר עם הקטינה באמצעות העברת מכתב אישי, זה יועבר תחילה לידי עו"ס בית הסוהר שם מרצה עונש מאסר בפועל, כאשר העו"ס תעבירו לגב' אתי פז, העו"ס לסדרי דין במקום מגוריה של  הקטינה אשר תדאג למסירתו בהמשך לידי הקטינה.

ההחלטה ניתנה לאחר שבית משפט קמא קיים דיון בבקשת המשיב להעביר לקטינה מכתב ולאחר שהוסיף וראיין את הקטינה בלשכתו כשתוכן השיחה הופקד בכספת בית משפט קמא וכן הונחה לפניו חוות דעת מטעם פסיכולוג קליני, התפתחותי ורפואי - נדב וינטראוב הסבור כי למרות הקשיים הרבים אותם מנה, הרי בעזרת חשיבה יצירתית והתמדה קיים סיכוי לחדש את הקשר בין הקטינה לבין אביה. חידוש קשר כזה, כך לדידו של הפסיכולוג, יתאפשר על דרך מיסוד ערוץ תקשורת מסוים, מינימלי ככל שיהיה, על מנת למנוע נתק ארוך ומתמשך כך שניתן לחשוב על קשר טלפוני בתדירות עליה יוחלט או על קשר במכתבים. אותו פסיכולוג אף המליץ עוד ב-3/3/13 על העברת מכתבים מהמשיב לידי הקטינה, בין אם ישירות ובין אם דרך דמות המקובלת על הצדדים.

עוד יצוין כי בית משפט קמא מינה לקטינה אפוטרופוס לדין - עו"ד חאמד אשר התנגדה לדרך שהוצעה על ידי המומחה ולמשלוח מכתב לקטינה.

המבקשת, אימה של הקטינה, מלינה על אותה החלטה ועותרת גם לעיכוב ביצועה. לדידה, מלידתה של הקטינה סירב המשיב להכיר בה כבתו ובשנת 2007 נותק הקשר בין המשיב לבין המבקשת. ניתן גם להבין כי באותו מועד גם נותק הקשר בינו לבין הקטינה.

המבקשת גם מציינת כי המשיב הורשע בגין פגיעה מינית בבתה (בת אחרת שאינה ביתו) והוא מרצה היום עונש מאסר בפועל.

לטענתה, הנזק שייגרם לקטינה באם יעביר המשיב לה מכתב בניגוד לרצונה, רב לאין שיעור מהתועלת המפוקפקת שתצמח למשיב מכך. עוד טוענת המבקשת כי הקטינה אינה מעוניינת בכל קשר עם אביה המשיב ואין לכפות עליה קשר כזה או אחר בניגוד לרצונה עליו עמד בית משפט קמא לאחר שראיין את הקטינה. סירוב זה מצד הקטינה גם עולה באופן ברור מעמדת האפוטרופוס לדין ומהתסקירים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש לה תשובה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בנסיבות מקרה זה לא מצאתי כי החלטת בית משפט קמא נעשתה על יסוד שיקולים מופרכים או שבית המשפט קמא התעלם משיקולים שהיה צריך לתת את דעתו עליהם ובראשם טובת הקטינה.

מהחלטת בית משפט קמא ומהשתלשלות העניינים לפניו (כשהוא נעזר בתסקירים, בחוות דעת, ממנה אפוטרופוס לדין לקטינה, מראיין את הקטינה ועוד) למדים,  כי הוא בחן היטב את טובת הקטינה וזכויותיה, ולא ניתן לומר כי אלה נעלמו מעיניו או לא שקל אותם כראוי. אדרבה, החלטת בית משפט ניתנה אך לאחרונה, למרות שהמלצת הפסיכולוג לנהוג כפי שהורה בית משפט על דרך משלוח מכתב לקטינה נתקבלה עוד ב-3/3/13.

בית משפט קמא ומשום הצורך להתחקות אחר טובת הקטינה, לא הסתפק בהמלצה אלא שראה לבחון את הסוגיה לפני ולפנים ולנהוג כפי שנהג.

אכן, לא יכול להיות חולק על כך שהקטינה מסרבת לקיים קשר עם אביה. עמדתה זו של הקטינה הובהרה היטב לבית משפט קמא במישרין על ידי הקטינה עצמה וכן על ידי האפוטרופה לדין וגם על ידי פקידת הסעד.  עם זאת אין לראות בהחלטה התעלמות מרצונה של הקטינה אותו יש לכבד, שכן כל אשר נאמר בהחלטה הצטמצם לכדי משלוח מכתב והעברתו לידי הקטינה כאשר ברי הוא כי היא רשאית לנהוג בו כעולה על רוחה. רוצה לומר כי ההחלטה אינה כופה על הקטינה רצון המשיב ליצור עמה קשר, ועדיין נותרה זכות הבחירה בידי הקטינה לסרב לקיים קשר עם אביה בהמשך.

יש לזכור גם כי במקרה דנן המדובר בקטינה המודעת לסכסוך הקיים בין אמה לבין אביה, מודעת לקיומו של המשיב ורצונו המוצהר לחדש הקשר עמה ונראה כי חוות דעתו של הפסיכולוג וינטראוב מספקת מענה הולם לכל השגה שבפי האם כנגד אותה החלטה. בהקשר זה מציין הפסיכולוג כי שני הנימוקים שהעלתה האם כנגד חידוש הקשר, הגם שאינם מבוטלים, הרי שנתברר כי אינם עוד רלבנטים, הראשון, כי המשיב מעוניין בחידוש הקשר כדי להפיק רווחים בהליך המשפטי, ברם זה הסתיים והאב עדיין מעוניין בחידוש הקשר ואילו הנימוק השני הוא בעטיו של אותו חשש לתגובות קשות של ילדי המבקשת לחידוש הקשר בין הקטינה לבין אביה שמא זה יגרום למשבר משפחתי. אלא שעל פי הדיווחים (דיווח מא' מ'), שלושת האחים של הקטינה מביעים הסכמה לחידוש הקשר בינה לבין אביה, ומכאן גם נימוק זה מאבד מתוקפו.

ועל הכל, למרכיב הזמן משמעות רבה, פעמים אף מכרעת במקרים כגון דא. ככל שחולף הזמן  מבלי שנעשו ניסיונות ולו מינימליים ומדודים דוגמת זה שאושר על ידי בית משפט קמא, כך פוחת הסיכוי לקיום קשר בין הורה לבין ילדו ואף תורם הדבר להנצחת המצב הקיים, העצמת הקרע והתהום שנפער ביניהם.

כאן רואה אני להבהיר כי בית משפט זה וגם בית משפט קמא אינם רואים בחידוש הקשר בין המשיב לבין בתו חזות הכל ובתור מטרה שיש להגיע אליה בכל מחיר, או חלילה על חשבון טובת הקטינה ובניגוד לרצונה. חידוש הקשר ייעשה בכפוף לכל אלה, במשורה, במידה ובמינון הנכון, כפי שהורה בית משפט קמא.

סוף דבר:

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.