א. בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אינפלד) מיום 23.12.11 בתיק עמ"ת 41919-12-11, בגדרו נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט בן טולילה) מיום 22.12.11 בתיק מ"ת 37544-12-11. עניינו של התיק מעצר המבקשת עד לקבלת תסקיר.
רקע
ב. ביום 20.12.11 הוגש נגד המבקשת (ילידת 1985) כתב אישום, במסגרתו הואשמה בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, העלבת עובד ציבור ומהומה ועלבון במקום ציבורי. לפי המתואר בכתב האישום, תחילת האירועים בויכוח שפרץ בין המבקשת לשכנתה. שוטר שהגיע לזירת האירוע ביקש מהשכנה להיכנס לניידת כדי להרגיע את הרוחות, אולם המבקשת בעטה בניידת, פתחה את הדלת וקיללה את השכנה, וכן ירקה על השוטר, הכתה בו באגרופה בחזה וקיללה אותו. כאשר ניסה השוטר לאזוק את המבקשת התנגדה, באופן שהביא לנפילת השוטר והמבקשת ארצה. לאחר שהשתמש השוטר ב"שוקר" חשמלי הצליח להשתלט על המבקשת ולהכניסה לניידת, אולם שם המשיכה לקלל, ובהגיעם לתחנת המשטרה ירקה שוב על השוטר ואיימה עליו. יוער, כי באותו כתב אישום מואשמת גם חברתה של המבקשת (להלן הנאשמת 2), בכך שאיימה על השוטרים כשעצרו את המבקשת, הרימה סכין ואמרה להם שתפגע בהם אם לא ישחררו את המבקשת.
ג. לאחר שהסכימה המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה, קבע בית משפט השלום על הגשת תסקיר מעצר בעניינה עד ליום 15.1.12, וכי עד להחלטה אחרת תישאר במעצר. בית המשפט נתן דעתו להיות המבקשת אם לשלושה ילדים קטנים, לעברה הפלילי שאינו מכביד ולעובדה שנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לה, מבלי להמעיט בחומרתן, אינן נמצאות ברף העליון של עבירות אלה. מנגד ציין בית המשפט, כי המבקשת לא חדלה ממעשיה אף לאחר שנאמר לה כי היא עצורה, וכי זמן קצר לאחר השימוש ב"שוקר" חשמלי, חזרה לאיים על השוטר ואף ירקה עליו; ומכאן נשקפת מסוכנותה כלפי הציבור בכללותו וכלפי ציבור השוטרים בפרט. כן נדרש בית המשפט לעברה הפלילי של המבקשת, אשר הורשעה בעבר באיומים, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור, וכן תלויים ועומדים נגדה שלושה כתבי אישום בעבירות דומות. על כן נקבע, כי נדרשת חלופת מעצר סמכותית אשר תוכל להשגיח על המבקשת ולהציב לה גבולות, ואילו החלופה שהוצעה, אינה עומדת בקריטריונים אלה. בהמשך נקבע, כאמור, כי יוגש תסקיר בעניינה של המשיבה (וכן בעניינה של נאשמת 2) בו ייבחנו חלופות מעצר נוספות. בשולי הדברים ציין בית המשפט, כי הוא מביע מורת רוח מהאופן בו צורפו המב"דים לבית המשפט, שכן אלה לא הוגשו מבעוד מועד בבקשת המעצר, אלא אך במהלך הדיון צורפו כתבי האישום, ללא תיקי חקירה וראיות.
ד. ערר המבקשת לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי. בית המשפט נתן דעתו לטענת המבקשת, לפיה לא היה מקום להתייחס לתיקי המב"דים שכן אלה לא הובאו לעיון הסניגורים ולא צורפו להם תיקי החקירה והראיות. נקבע, כי לא היה מקום להסתפק ברשימת תיקי מב"דים ללא העברתם לסניגורים מבעוד מועד. בית המשפט כתב, כי הדרך הראויה בכגון דא היא אזכור וצירוף. עוד נקבע, כי מעצר המבקשת עד תום ההליכים תלוי בתיקי המב"דים, שכן נסיבות ביצוע העבירה והרשעותיה הקודמות, אין בהן די כדי להצביע על מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. על כן נקבע, כי התיק יוחזר לבית משפט השלום שיערוך בירור ביחס לתיקי המב"דים, וכי המשיבה תעמיד לעיון הסניגורים את החומר הרלבנטי עד יום 26.12.11, והדיון ייערך יום או יומיים לאחר מכן.
הבקשה
ה. נטען, כי אף שקבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות המקרה אינן מצריכות את מעצרה עד תום ההליכים המשפטיים, וכי הדבר תלוי באפשרות ההסתמכות על המב"דים לשם החלטת המעצר, החליט לבסוף על המשך מעצרה עד לדיון הבא שיתקיים בעניינה. בהמשך לכך נטען, כי המחדל לעניין זה הוא של המשיבה, ועל כן היה על בית המשפט המחוזי לשחרר את המבקשת בתנאים מגבילים, עד לבירור הסוגיה בבית משפט השלום.
דיון והכרעה
ו. לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי בענייני מעצרים נדרש, כי יעלו מן התיק נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את הדיון בגלגול שלישי; גם אם קשה להגדיר במדויק מה יהיו המקרים המיוחדים הללו, "לכשיתייצבו לפנינו - נדע לזהותם" (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת ארבל; וראו גם בש"פ 8987/11 אבו לבדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7311/11 זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, טרם ניתנה החלטה סופית בשאלת המעצר עד תום ההליכים וההשפעה שיש לפגם שנפל באופן הגשת המב"דים על כך, ועל כן, ובודאי נכון לשעה זו, אין מקום להתערבות בגלגול שלישי.
ז. לגופם של דברים, בצדק עמד בית המשפט המחוזי על הפגם שנפל באופן הגשת המב"דים לבית משפט השלום. בית משפט זה כבר נדרש לסוגיה של הגשת מב"דים בהליכי מעצר ונקבע, כי הדבר ייעשה במשורה ובזהירות המתבקשת, בשים לב לכך כי מדובר בהליכים שטרם נתבררו, ומבלי עיון בתיק החקירה אין אינדיקציה לאמיתות האמור ברישום. כך נקבע:
"מי שתלויים ועומדים כנגדו תיקים פתוחים בעבירות שונות עלול הדבר להוסיף למסוכנותו... שעה שמתגלה לתביעה כי ישנם תיקים משמעותיים לכאורה הפתוחים נגד החשוד או הנאשם ושיש בהם כדי לתרום לתמונה הכוללת, עליה להזמין את התיקים (ואם יש צורך לבקש דחיית מה) ולעיין בהם... אם תרצה התביעה לשכנע את בית המשפט שלמעצר כי יש דברים בגו בתיקי המב"ד, יהא עליו להציג חומר ראייתי מן התיק האחר המאשש את הטענה; ודבר זה יהא חריג של ממש, ולא הכלל... אם יתבקש בית המשפט, במקרים חריגים כאמור, להידרש אל תיקים פתוחים כחלק מן המכלול העומד לחובת הנאשם בגדרי המעצר, יעשה כן לאחר בדיקת התיק" (בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ד'(4),(6); ראו גם בש"פ 7947/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקאות 21-20). ר' קיטאי סנג'רו המעצר: שלילת החרות בטרם הכרעת הדין (תשע"א), 326 וה"ש 192).
אשר לכתבי אישום, נאמר שם כי יש ביניהם למב"דים שוני מסוים, שכן כתבי אישום "עברו כבר מסננת תביעתית לעניין ראיות לכאורה, ולגביהם המבחן מטבעו גמיש יותר, אף שגם כאן יפה זהירות" (פסקה ד(3)). לעניין זה ציין השופט דנציגר בבש"פ 7947/10 הנזכר (פסקה 10), כי הגשת כתבי אישום צריכה להיות מוגבלת למקרים שיש ערך מוסף להגשתם "והאישומים מהוים נדבך מרכזי" (הדגשה במקור) בטיעוני התביעה לעניין המעצר. עולה מן האמור, כי מב"דים "סתם" אין להגיש ככלל אלא אם מתלוה לכך חומר של ראיות לכאורה, ולגבי כתבי אישום תלויים ועומדים הדבר מתקבל יותר, כדי להציג לבית המשפט מלוא התמונה הנוגעת לחשוד, אך אל מול טענות שכנגד מצד ההגנה יש מקום להצגת החומר שבתיק, והכל בגישה של שכל ישר בכל מקרה.
בענייננו - והדברים נאמרים בעקבות קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים, שכן לא נתבקשה תגובה - המשיבה לא עמדה בתנאים אלה. מהחלטות בתי המשפט הקודמים עולה, כי במהלך הדיון במעצר עד תום ההליכים הגישה המשיבה רשימת מב"דים, רק בהמשך צירפה את כתבי האישום, ואילו תיקי החקירה לא עמדו לעיונם של בתי המשפט או של הסניגורים. על התביעה לזכור תדיר את חובת ההגינות החלה עליה בהיותה חלק מרשויות השלטון, ובשים לב לחוסר השויון המובנה שבין הרשות לפרט (ע"פ 1292/06 תורק נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 30 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, 335). כך במשנה תוקף כאשר עסקינן בהליכי מעצר, בהם נשללת חרותו של פרט טרם הוכרע דינו; על כן, לטעמי, נדרשת חובת הגינות מוגברת, המתבטאת בסעיף 1(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, שלפיו:
"מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו" (הדגשה הוספה - א"ר).
ברי כי על המשיבה להימנע משימוש שאינו כראוי בתיקים התלויים ועומדים נגדה בהליך נשוא ענייננו, ופשיטא כי עליה להתנהג בהתאם לאמור בחוק ובפסיקה (ראו גם ח' זנדברג פירוש לחוק המעצרים - חלק א' (התשס"א) 8, 17-16; ד' דורנר "השפעת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על דיני המעצרים" משפט וממשל ד' (תשנ"ז) 25-20).
ח. בית המשפט המחוזי עמד, כאמור, על הפגם שנפל באופן הגשת המב"דים לבית משפט השלום, ועל כן החזיר את הדיון לבית משפט השלום שידון בהשפעה שיש לכך על הליכי המעצר, וזאת בהקדם, תוך התייחסות לחומר שיובא לפניו. כפי שצוין בהחלטת בית משפט השלום, מסוכנותה של המבקשת, ברמה מסויימת, נלמדת מנסיבותיו של תיק זה לכשעצמו, ועל כן אין לשנות מההחלטה למעצר לעת הזאת עד לדיון בעניינה. אציין כי החלטה זו אינה טעונה תשובה וקיום דיון, שכן אינה נוגדת כל אינטרס של המדינה כמשיבה, ואדרבה, גם למדינה אינטרס כי זכויות חשודים יישמרו.
ט. בכפוף לאמור, איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, א' בטבת התשע"ב (27.12.2011).
ש ו פ ט