זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת מ' רובינשטיין), לפיה עוכב ביצועו של תשלום 40% מסכום חוב שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א' ברון-רבינוביץ').
1. המבקשת הינה אגודה שיתופית אשר חויבה על-פי פסק דינו של בית משפט השלום לשלם למשיב, ששימש כיועצה המשפטי, שכר טרחה בסך 177,150 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין הגשת השגות וערר ייצוגי עבור המבקשת לגבי חיובים במס שבח. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט השלום. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין למשך 30 ימים, וזאת בהתחשב בכך שדיון ראשון בערעור היה אמור להתקיים במהלך תקופה זו. במסגרת ישיבת קדם הערעור קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) כי עיכוב הביצוע יישאר בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.
2. לאור החלטה זו, הגיש המשיב בקשה לביטול עיכוב הביצוע, וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. המשיב המשיך והגיש בקשות נוספות לבטלות עיכוב הביצוע, במסגרתן טען כי סיכויי הערעור נמוכים וכי בניגוד לטענת המבקשת, אין חשש שלא יוכל להשיב את הכספים במידה והערעור יתקבל. בית המשפט המחוזי לא שעה לבקשות המשיב וקבע כי עיכוב הביצוע יישאר בתוקפו עד להכרעה בערעור.
3. משנדחה מועד הדיון בערעור בשבעה חודשים, הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול עיכוב הביצוע בטענה כי לאור דחיית מועד הדיון לא קיימת עוד הצדקה להותירו על כנו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' רובינשטיין) קבע כי אינו מוצא לנכון להתערב בהחלטות הקודמות בנושא וכי הבקשה תידון במועד שמיעת הערעור. יומיים לאחר מכן, נתן בית המשפט החלטה נוספת, בה קבע כי בנסיבות העניין, יעוכב הביצוע של תשלום 40% מסכום החוב הפסוק. המבקשת הגישה בקשה לביטול החלטה זו בטענה כי היא סותרת החלטות קודמות שניתנו בעניין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה זו, תוך שציין שוב כי לאור שינוי הנסיבות בתיק, קרי הדחייה במועד הדיון בערעור, יש לעכב ביצוע התשלום של 40% מסכום החוב הפסוק. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
4. לטענת המבקשת, יש להעניק לה רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא, שכן היא סותרת החלטות קודמות שניתנו באותו עניין, ומאחר ועל המשיב היה להשיג על החלטות בית המשפט בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור ולא באמצעות הגשת בקשות ביטול. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו להגביל את עיכוב הביצוע ל-40% מסכום החוב בלבד, וכי חלוקה זו סותרת את הרציונאל העומד ביסודו של עיכוב הביצוע שניתן. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה, תוך שהיא מצביעה על מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, אשר עומדים נגדו עיקולים על סכומים הגבוהים מסכום החוב נשוא פסק הדין. בנוסף, מדגישה המבקשת כי מועד הדיון בערעור קבוע ליום 10.12.07, כך שעיכוב הביצוע נדרש לתקופה קצרה בלבד.
5. המשיב בתגובתו מצביע על מספר טעמים שבגינם אין לקבל את הבקשה. ראשית, טוען הוא כי המבקשת איחרה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, שכן היה עליה להגישה בתוך 30 ימים ממתן ההחלטה שהורתה לראשונה על הגבלת עיכוב הביצוע ל-40% מסכום החוב, כאשר לעניין מניין הימים אין להתחשב בכך שהמבקשת הגישה תחילה בקשה לביטול אותה החלטה. שנית, טוען המשיב כי התנהגות המבקשת לוקה בחוסר תום-לב דיוני מובהק, שכן מטרת בקשתה הינה לאפשר לה להמשיך בניסיונות ההתחמקות מהליכי העיקול בגין החוב נשוא פסק הדין, ולאור זאת שהסתירה מבית המשפט עובדות רלוונטיות. לגופו של עניין, טוען המשיב כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים המצדיקים עיכוב ביצוע - סיכויי הערעור קלושים, שכן הוא נסוב אך ורק על קביעות עובדתיות של בית המשפט, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן אין סכנה כי הוא לא יוכל להחזיר את הכסף במידה ויתקבל הערעור. לעניין זה, טוען המשיב כי הליכי עיקול שנפתחו נגדו בעניין אחר עוכבו עד להכרעה בתביעת קיזוז שהגיש, ומוסיף כי דווקא מצבה הכלכלי של המבקשת הינו בעייתי.
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, ובפרט כאשר מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.1998); רע"א 8784/06 שיינינגר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסמה, 15.11.2006)). לא מצאתי כי יש מקום לחרוג בענייננו מהלכה זו.
כלל נקוט הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על הטוען לעיכוב ביצוע פסק דין להראות כי הסיכויים לקבלת הערעור הינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי-הפיך (ראו למשל: בש"א 2996/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)). דברים אלו נכונים בפרט כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, אשר ההנחה לגביו היא כי ככלל, אינו מסב נזק בלתי-הפיך. במקרה שבפניי, על פני הדברים, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק היענות לבקשה, שכן עיקר טענות המבקשת מופנות אל קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, בהם לא תתערב ערכאת הערעור בנקל. כמו כן, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. המבקשת הינה אגודה שיתופית, הנמצאת לטענתה במצב כלכלי איתן, ועל כן נראה כי תשלום 60% מסכום החוב נשוא פסק הדין לא יגרום לה נזק ניכר. יתר על כן, המבקשת לא הצליחה להרים את הנטל ולהראות כי במידה ויתקבל הערעור לא תוכל לגבות את כספה חזרה, וזאת בפרט לאור הנתונים שמסר המשיב אודות עיכוב הליכי העיקול נגדו בתיק אחר (ראו למשל: ע"א 811/07 מכבי שירותי בריאות נ' עזבון המנוח משה גולובי ז"ל (לא פורסמה, 15.2.2007)). בנסיבות אלו, לא ראיתי מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משנתבקשה תגובת המשיב, תישא המבקשת בשכר טרחת עורך דינו בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט.
ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשס"ח (10.10.07).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
