תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה
|
007060-99
19/08/2001
|
בפני השופט:
פלאוט ורדה
|
| - נגד - |
התובע:
י.ב.
עו"ד ברוך וינברג
|
הנתבע:
1. ב.נ.
2. ח.א.
עו"ד משה קשת
|
| פסק-דין |
1. רקע כללי
המנוחה ש.ב. ז"ל ילידת שנת 1925, נפטרה ביום 26.1.99, כשהיא אלמנה, והותירה אחריה שתי בנות - המשיבות, ובן - המתנגד.
המנוחה ערכה ביום 24.7.91 צוואה בה הותירה את כל רכושה לשתי בנותיה, ולבנה הורישה 200 ש"ח בלבד.
הבנות - מבקשות לקיים את הצוואה, והינן משיבות לבקשת ההתנגדות שהגיש אחיהן, בנה של המנוחה.
הבן - מתנגד.
בעלה של המנוחה נפטר ביום 25.9.90, בצוואתו הוריש את כל רכושו לאשתו - המנוחה; למעט דירה אותה הוריש בחלקים שווים לשלושת ילדיו.
המנוחה, בצוואתה, מנמקת את נישולו של המתנגד מהעיזבון בסעיף 5 לצוואה, שם נאמר: -
"לבן שלי ב.י ... אני משאירה ומצווה רק 200 שקלים,
וזאת משום שלא מגיע לו יותר.
הוא לא בא לבקר אותי, לא מתעניין בי, ולא אומר קדיש בצורה
מושלמת על אבא שלי, לכן אני מבקשת לתת לו רק 200
שקלים".
2. טענות המתנגד
א. המנוחה היתה חסרת כושר להבחין בטיבה של הצוואה
לטענת המתנגד, בשנת 1978 לערך, עברה המנוחה אירוע מוחי, בעקבותיו הפרה למבולבלת, סבלה מבעיות זיכרון, לא הבינה משמעותם של דברים, לא היתה צלולה.
המתנגד מסתמך על צוואת אביו מיום 23.9.90, בה הוא מבקש מילדיו לדאוג למנוחה - ומכאן שלא יכלה לדאוג לעצמה.
המנוחה עברה להתגורר אצל בתה א', אשר לא אפשרה לבקרה.
המתנגד אף מסתמך על האמור במכתבה של ד"ר שיכמן, אשר בדקה את המנוחה ביום 6.11.90, שם נאמר: -
"כלל לא מתפקדת בבית. לאחר מותו של בעלה ירדה