בקשה של חברים באגודה שיתופית לביטול פסק משקם-בר"ע נדחתה

כללי

1.        בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' ברון) במסגרתו נדחתה תובענת המבקשים להורות על ביטול פסק משקם שניתן בעניינם.

2.        לטענת המבקשים, בקשת רשות הערעור מעלה מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור, כפי שיפורט בהמשך.

העובדות בתמצית

3.        המשיבה הינה אגודה שיתופית חקלאית שהמבקשים הינם חברים בה. בין הצדדים מתנהלים מזה שנים ארוכות הליכים בעניין כרטיס החשבון שניהלה המשיבה עבור המבקשים. המבקשים טענו כי המשיבה חייבה אותם בסכומים שונים ללא בסיס ולא זיכתה אותם בזיכויים המגיעים להם, ואילו המשיבה טענה כי המבקשים חייבים לה סכומי כסף גדולים.

4.        המשיבה הגישה דרישת חוב למשקם שמונה על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים), עו"ד יורם וסרצוג (להלן: המשקם). המשקם מינה את רו"ח חגי נברון כמומחה מטעמו, על מנת שיבדוק את חשבון המבקשים (להלן: רוה"ח).

5.        מאחר שרוה"ח נתקל בקושי לאתר מסמכים לצורך בדיקת טענות הצדדים, בעיקר מצד האגודה, הציע רוה"ח למשקם לפעול על פי אחת משתי דרכים אפשריות: האחת, לזכות את חשבון המבקשים בסכומים מסוימים אשר המבקשים הצליחו להוכיח אשר יקוזזו מחובותיהם למשיבה; השנייה, למחוק את יתרת החוב שבכרטיס המבקשים ולהעמידה על אפס.

6.        פסק המשקם ניתן ביום 23.10.2006. המשקם החליט להעדיף את הדרך הראשונה שהוצעה על ידי המומחה, כאשר השיקול העיקרי שהנחה אותו היה, כדבריו,  "הרצון לסיים סוף סוף תיק זה הנמשך לאורך שנים רבות ואולי לעזור בטיהור האווירה". המשקם הוסיף וציין, כי העדיף את הדרך הראשונה שהוצעה על ידי רוה"ח, שכן בדרך זו ישנם "מספרים מוחלטים אשר ניתן ליישם אותם מיידית ולהגיע לסיום הסכסוך". על בסיס זה, קבע המשקם כי חובם של המבקשים כלפי האגודה נכון ליום 31.12.1991 עומד על סך של 98,706 ש"ח.

החלטת בית המשפט קמא

7.        המבקשים פנו לבית המשפט קמא בבקשה לביטול החלטת המשקם "מכוח כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 28(א) לחוק ההסדרים". בית המשפט קמא דן בטענותיהם של המבקשים ודחה אותן.

8.        בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות [עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות)], בציינו כי רוה"ח מונה על ידי המשקם בהסכמת המבקשים ובעת שהיו מיוצגים. עוד ציין בית המשפט קמא כי עד למתן חוות הדעת ואף לאחר שניתנה, לא העלו המבקשים כל טענה שלפיה נמנעה מהם זכותם להציג ראיות להגנתם, ולכן אין הם יכולים להישמע בטענה זו בדיעבד, רק משום שאינם שבעי רצון מהתוצאה של פסק המשקם.

9.        עוד דחה בית המשפט קמא את הטענה כי המשקם לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות). בית המשפט קמא ציין כי למעשה קובלים המבקשים על ממצאיו וחישוביו של רוה"ח, אשר המשקם ראה לנכון לאמצם, כפי שרשאי היה לעשות במסגרת סמכותו, ולכן מדובר בטענה "ערעורית" באופייה ולא בעילת ביטול.

10.      בית המשפט קמא אף דחה את הטענה כי המשקם חרג מסמכותו (עילת ביטול לפי סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים) בכך שהחוב בו חויבו המבקשים כלל חיובים שאינם נובעים מעיסוק חקלאי. בית המשפט קמא ציין כי טיעון זה בא לעולם לראשונה בתגובתם לחוות הדעת של רוה"ח. לגופו של עניין, קבע בית המשפט קמא כי אין כל מניעה שהמשקם ידון בחיובים אלו משכללה אותם המשיבה בדרישת החוב מטעמה.

11.      בנוסף, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי קיימת טעות גלויה על פני הפסק וטעות חשבונאית בפסק (עילת ביטול לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים), בקובעו כי המבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית וראייתית לכך שעולה מחוות הדעת ומפסק המשקם שאימץ אותה כי חויבו שלא כדין בגירעונות המשיבה. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי גם הטענה שפסק המשקם אינו מנומק, אין בה ממש.

השאלות המצדיקות רשות ערעור לטענת המבקשים

12.      לטענת המבקשים, בית המשפט קמא התעלם מכך שהאגודה לא עמדה בחובה להוכיח את דרישת החוב בחשבון מבוקר על ידי ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן: ברית הפיקוח). המבקשים טוענים כי השאלה האם ניתן לוותר על חובה זו מצדיקה מתן רשות ערעור.

13.      עוד טוענים המבקשים כי אופן ניהול ההליך בפני המשקם והצורך להבטיח כי הליך זה ינוהל באופן תקין, מצדיקים אף הם רשות ערעור בפני בית משפט זה. חוסר התקינות בניהול ההליך בפני המשקם, לטענת המבקשים, התבטא באי דחיית תובענת המשיבה לאחר שפעם אחר פעם נמנעה מלהציג מסמכים ובאי תחימת הדיון רק לשאלות בהן הסמיך החוק את המשקם.

14.      המבקשים מוסיפים, כי שאלה נוספת הטעונה ליבון היא תחולת דיני הראיות "הבסיסיים" על הליכים בפני המשקם, שכן לטענתם דיון בפני משקם הוא דיון כפוי מכוח החוק ובהעדר הסכמה וויתור על תחולת דיני הראיות, חלים דיני הראיות על הליכים אלו. לבסוף טוענים המבקשים כי יש להכריע בסוגיית חובת ההנמקה של פסק משקם לפי סעיף 27 לחוק ההסדרים, שכן לטענתם, הנמקתו החסרה של המשקם במקרה דנן יצרה תחושה של חוסר אמון במערכת.

דיון והכרעה