בקשה רשות להאריך מועד להגשת ערעור על חומרת העונש -נדחתה

הבקשה המונחת בפניי עניינה פנייתו של המבקש, שדינו נגזר ע"י בימ"ש קמא בתאריך 26.12.05 ל-14 שנות מאסר לריצוי בפועל ולמאסר מותנה.

בבקשה, מציין המבקש כי, עקב הסכסוך שנתגלע בינו לבין סנגורו, אינו יודע אם הוגש ערעור בעניינו. לאור האמור ולאור נסיבותיו האישיות המפורטות בבקשה, עותר המבקש לאפשר לו להגיש ערעור על חומרת העונש כעת.

התביעה הצבאית מציינת בתגובתה כי אין נסיבות המצדיקות מתן אישור להגשת ערעור באיחור של 22 חודשים. על כן, מתנגדת התביעה לבקשה.

יצוין מיד, כי אין ברישומי ביהמ"ש זכר לערעור בעניינו של המבקש.  על כן, בפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

סמכות ביהמ"ש הצבאי לערעורים להאריך מועד להגשת ערעור אינה מוגבלת בטעמים מיוחדים (ראה סעיף 40ה' לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970). אשר על כן, אל לו לביהמ"ש לנעול את דלתותיו מפני ערעור לנוכח נימוקים שבפרוצדורה גרידא.

מאידך גיסא, הארכת מועדים בלתי מבוקרת עלולה לשים את החוק לפלסתר, ובכך לפגוע באופן קשה בעקרון סופיות הדיון ואף לערער את יציבות ההליך השיפוטי (ראה ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל פ"ד מ(2)353 ואף ב"ש איו"ש 2690/05 בצלאת נ' התוב"ץ).

לאור האמור, קבענו לא אחת כי הארכת מועד להגשת ערעור תינתן בהתחשב בתקופת האיחור ואף בטעם שהביא אליו (ראה ב"ש 3883/06 אבו עישה נ' התוב"ץ, ב"ש 1908/06 ענבס נ' התוב"ץ).

כאמור, הבקשה הנוכחית הוגשה למעלה משנתיים לאחר שניתן גזר הדין. יצוין כי במעמד גזר הדין הודע למבקש על זכותו להגיש ערעור. לא הועלתה טענה כי בא כוחו דאז, עו"ד סהר עלי, מעל בתפקידו כשלא הגיש ערעור. יתרה מזו, גם אם כך היה המצב, יש לתמוה מדוע חיכה המבקש תקופה כה ארוכה, עד שפנה לביהמ"ש.

בנסיבות אלה נראה כי, יש לתת משקל רב לעיקרון סופיות הדיון.

למעלה מהצורך, אוסיף כי, מבחינת העניין לגופו לא שוכנעתי כי סיכוי הערעור רבים, שכן מנימוקי גזר הדין התרשמתי שביהמ"ש שקל את כלל השיקולים וגזר על המשיב עונש סביר בנסיבות.

לאור האמור, נדחית הבקשה.

מזכירות ביהמ"ש העתק החלטה זו לרישום בית הסוהר בו שוהה המבקש על מנת שההחלטה תועבר לו.

ניתנה היום, 11 בפברואר 2008, ה' באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: לש