בקשה לקבלת מיטה חשמלית כחלק מטיפול רפואי והשגה לגבי אחוזי נכות שנקבעו

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        לעותר נכות מוכרת בדרגה של 95.77% לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן - החוק), וזאת בגין פגימות רפואיות שונות. העותר, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, שוטח בעתירתו שורה ארוכה של טענות כנגד הרופא המוסמך הראשי והרשות המוסמכת הפועלים מכוחו של החוק, וכנגד הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר. בטענותיו של העותר, שלא כולן נהירות כל צורכן, נראה כי הוא מבקש שני סעדים עיקריים: האחד, כי הרופא המוסמך הראשי יאשר לו קבלת מיטה חשמלית, כחלק מטיפול רפואי לו הוא זכאי. השני, כי הרופא המוסמך הראשי או הרשות המוסמכת יכירו בפגימות רפואיות נוספות מהן הוא סובל.

2.        מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה, כי העותר ערער בפני הרופא המוסמך הראשי, הפועל במסגרתה של הלשכה לשיקום הנכים במשרד האוצר, על סירוב לספק לו מיטה חשמלית, הנחוצה לו, לטענתו, לצורך טיפול רפואי בנכותו המוכרת כחוק. ביום 10.5.2006 השיב לו הרופא הראשי, כי מיטה חשמלית אינה נכללת בגדר הטיפול הרפואי הניתן לפי החוק. העותר ביקש לערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) דחה את בקשתו של העותר על הסף, בציינו כי בהתאם לתקנה 4 לתקנות נכי המלחמה בנאצים (טיפול רפואי), התשי"ז-1957 (להלן - תקנות הטיפול הרפואי), החלטתו של הרופא המוסמך הראשי אינה ניתנת לערעור.

           לטענת העותר, סירובו של הרופא הראשי הינו שרירותי ומונע משיקולים זרים. עוד הוא טוען, כי החוק שנחקק בשנות החמישים הינו מיושן, ולא צפה את הצרכים החיוניים לאדם הסובל מפגימות כה רבות כמותו, ואף לא את האפשרות והצורך בטיפול במיטה חשמלית. העותר צירף לעתירתו מזכר של ד"ר בר-אילן, אורטופד-מנתח בבית החולים איכילוב, הממליץ לאשר לעותר מיטה חשמלית לאור סבלו מקשיי שינה עקב כאבים מניתוחים שעבר. לטענת העותר, הרופא הראשי התעלם מהמלצה זו.

3.        דין העתירה להידחות על הסף.

           זכאותו של נכה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים לטיפול רפואי מוסדרת בסעיף 21 לחוק, הקובע:

נכה הזכאי לתגמולים יקבל על חשבון המדינה, בתנאים ולפי כללים שייקבעו בתקנות, טיפול בנכות שבגללה הוכר כנכה הזכאי לתגמולים, בכל עת שיתגלה צורך בו.

בסעיף זה "טיפול" - טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול חירורגי, בדיקות רפואיות, אישפוז, טיפול בית הבראה, אספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ומשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה.

           מכוח סעיף זה, התקין שר האוצר את תקנות הטיפול הרפואי. בהתאם לתקנה 3 לתקנות אלו, הגורם המוסמך לאשר טיפול רפואי לנכה על פי סעיף 21 לחוק, הינו רופא מוסמך מקומי, הממונה על-ידי שר האוצר. תקנה 4 מאפשרת לנכה החולק על החלטת הרופא המוסמך המקומי, לערער בפני הרופא המוסמך הראשי. עוד קובעת תקנה זו, כי החלטתו של הרופא המוסמך הראשי בעניין זה, תהא סופית. כידוע, הוראותיו של חוק רגיל, לא כל שכן הוראות בתקנות, הקובעות כי החלטה מינהלית פלונית תהא סופית, אין בהן בהכרח כדי לשלול את סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק, המוקנית לו מכוח סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה. הגישה הפרשנית המקובלת ביחס להוראות חיקוק הקובעות את סופיותה של החלטה הינה מצמצמת, באופן שהוראת הסופיות כפופה לחריג המאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטה בידי בית המשפט הגבוה לצדק. הטעם לפרשנות זו נעוץ בהכרה בחשיבות קיומה של ביקורת שיפוטית על חוקיות פעולות המינהל, ובתפיסה כי "ללא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת מתערערת הפרדת הרשויות. עמה נפגמת חירות האדם, ונפגמים היסודות של משטר חופשי" (דברי הנשיא בדימ' ברק בבג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים, פ"ד מה(5) 445, 453-449; בג"ץ 76/63 טרודלר נ' בית הדין המקומי לביטוח לאומי, פ"ד יח(4) 249, 253). אכן, "בית משפט זה מופקד על שמירת חוקיות, תקינות וסבירות פעולתן של הרשויות הציבוריות במדינה, ולתפקיד זה חשיבות חוקתית ממדרגה ראשונה. פגיעה כל-שהיא בו עשויה לערער את אחד היסודות של שלטון החוק בחיים הציבוריים של המדינה ולפגוע בציפור נפשה של הזרוע השיפוטית במדינה" (דברי השופט ברנזון בבג"ץ 403/71 אלכורדי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד כו(2) 66, 73-72).

4.        עם זאת, הוראת "סופיות" החלטה בחיקוק מקרינה על היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק על ההחלטה. הוראת ה"סופיות", אף שאינה שוללת את סמכות בג"ץ, יש בה כדי להשליך על רוחב שיקול הדעת של הרשות המינהלית מצד אחד, וצמצום היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת זה מצד שני, המוגבל לנסיבות חריגות ומיוחדות בלבד. במקרה שלפנינו, הוראת הסופיות בחיקוק נועדה לקדם תכליות של וודאות ויעילות, ולהפקיד את ההחלטה בענין הצרכים הרפואיים של הזכאי לתגמולים בידי הגורם המקצועי האמון על כך. הדין היקנה, איפוא, מתחם רחב של שיקול דעת לרופא המוסמך הראשי, ובמקביל לכך צימצם את היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיו. מכאן, ככלל, לא יתערב בית משפט זה בהחלטות הרופא המוסמך הראשי, למעט במקרים בהם מצביע העותר על קיומה של עילה חריגה ומיוחדת, המצדיקה התערבות שיפוטית בהחלטה שניתנה, ואשר נקבע לגביה בחיקוק כי היא סופית (בג"ץ 5231/06 דהן נ' הסיוע המשפטי חיפה, תק-על 2006(3) 3303; בג"ץ 7107/00 דוברובנסקי נ' מנהלת לשכת סיוע משפטי, תק-על 2000(3) 2215). עילה כזו עשויה להתקיים מקום שנפל פגם משפטי חמור בהחלטת הגורם המוסמך, כגון חריגה מסמכות, אפליה, שיקולים זרים וחריגה קיצונית ממתחם הסבירות או המידתיות (פרשת המוסד לביטוח לאומי, בעמ' 453; בג"ץ 3270/92 הקרן למדרשת ארץ ישראל בע"מ נ' המושל הצבאי לאזור יהודה ושומרון, פ"ד מז(4) 110, 114).

5.        בענייננו, בחן הרופא המוסמך הראשי את פנייתו של העותר, ושב ובחן אותה, ודחה אותה בנימוק שהטיפול הרפואי המבוקש אינו ממין הטיפולים שהחוק מעניק לזכאי לתגמולים. ההחלטה בדבר הענקת טיפול רפואי מסוים לאדם, ואף ההחלטה האם טיפול מסוים נכלל בסל הטיפולים הרפואיים שמעניק החוק על פי הקריטריונים הקבועים בו - הינה החלטה רפואית-מקצועית במהותה, המחייבת מומחיות מקצועית. ככזו, שייכת החלטה זו לתחום המקצועי המובהק שבית משפט זה יימנע מלהתערב בו, ואלה פני הדברים במקרה זה.

           טענותיו האחרות של העותר בדבר הפעלת שיקולים זרים כביכול, על ידי הרשות המוסמכת, לא נתמכו אף בראשית ראייה, ואין בהן כדי לערער את חזקת התקינות ממנה נהנית הרשות המינהלית. מהמסמכים שצירף העותר עולה כי פניותיו השונות במשך השנים נדונו ונענו לגופן.

           אשר להשגת העותר על אחוזי הנכות שנקבעו לו, מקומה של השגה זו בפני הוועדה הרפואית, בהתאם לסעיף 8 לחוק, ובמסגרת ערר בפני הוועדה הרפואית העליונה על פי סעיף 9 לחוק, ומכאן שבידי העותר סעד חילופי, על פי חוק, ואין מקום כי בית משפט זה ייזקק לענין.

           לאור האמור, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתן היום, כ"ה באב תשס"ז (9.8.07).