אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקשה לפסיקת הוצאות בעניין תביעת פיצויים בגין ירידת ערך נכס בשל הקמת אנטנות סלולאריות

בקשה לפסיקת הוצאות בעניין תביעת פיצויים בגין ירידת ערך נכס בשל הקמת אנטנות סלולאריות

תאריך פרסום : 24/02/2008 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
6200-05-ט"ז
20/02/2008
בפני השופט:
הרשם יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
אדם טבע ודין- אגודה ישראלית להגנת הסביבה
הנתבע:
1. שר הפנים
2. סלקום ישראל בע"מ
3. חברת פרטנר תקשורת בע"מ
4. פלאפון תקשורת בע"מ
5. חברת מירס תקשורת בע"מ

החלטה

1.        לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרת. עניינה של העתירה (מיום 27.06.05) בבקשת העותרת למתן צו על תנאי כנגד משיב מס' 1 (להלן: המשיב) המורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא יפעיל לאלתר את סמכותו מכוח סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965(להלן: החוק), ויאריך את התקופה המנויה להגשת תביעות פיצויים בגין ירידת ערך נכס בשל הקמת אנטנות סלולאריות ומתקני שידור, מכוח תכנית המתאר הארצית 36 חלק א (להלן: תמ"א 36א). זאת, שכן לטענת העותרים תמ"א 36א היתה תכנית מסגרת בלבד ואין בה לבדה ליצור נזק קונקרטי שניתן לתבוע בגינו. על כן, עלולה להיווצר בעיה שעה שעילת התביעה עשויה להתגבש לאחר שהמועד החוקי להגשתה חלף זה מכבר. ביום 28.8.05 הוגשה בקשה מוסכמת לצירוף משיבות 2-5 תוך שנקבע כי עניין הוצאות בקשת ההצטרפות ידון במידת הצורך בהמשך ההליך.

2.        ביום 12.01.06 הגיש המשיב תגובתו המקדמית לעתירה. במסגרתה, טען כי משרדו החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדתו ביחס לסעד המבוקש בעתירה והודיע על כוונתו לפנות למרכז השלטון המקומי, למרכז המועצות האזוריות וכן לחברות הסלולאריות ולאפשר להם לטעון טענותיהם בנדון. על יסוד האמור, טען  המשיב כי העתירה הוגשה בטרם עת ולכן דינה להימחק. לחילופין, ביקש הארכת מועד בת ארבעה חודשים להגשת הודעה משלימה מטעמו. בית משפט זה העביר את העתירה לדיון בפני הרכב וקבע כי המשיב יגיש תגובתו לעתירה עד 30 ימים לפני מועד הדיון שיקבע. ביום 05.02.07 הגיש המשיב תגובה משלימה לעתירה במסגרתה הודיע כי לאחר שקילת מכלול נסיבות העניין החליט שר הפנים על הארכת מועד גורפת להגשת תביעות בגין תמ"א 36א, לשנה מיום מתן ההיתר או לחצי שנה מיום הקמת המתקן, לפי המאוחר. ביום 15.05.07 הודיעה העותרת כי על אף שאין בהחלטת המשיב כדי לענות באופן מלא על המבוקש בעתירה, היא מבקשת להורות על מחיקתה. מכאן הבקשה שלפני.

3.        העותרת טוענת, כי מלכתחילה ניתן היה לרפא את הפגיעה הצפויה בזכות הציבור לתבוע פיצויים על ידי הארכת התקופה להגשת תביעות בגין פגיעה על ידי תמ"א 36א באופן גורף. לטענת העותרת, היא פנתה למשיב בעניין עוד קודם הגשת העתירה (בחודשים ינואר ומרס 2005) ושוב בטלפון ובפקס, אך לא זכתה למענה לגופו של עניין ולפיכך נאלצה להגיש העתירה דנן. לשיטתה, פתרון הבעיה שעמדה בלב העתירה נבחן, נבדק, והתקבל רק לאחר הגשת העתירה. השתלשלות האירועים בעניינה של העתירה, ואף דבריהם המפורשים של גורמים מטעמו של המשיב, מהווים ראיה כי העתירה היתה המניע המרכזי שהביא משיב זה לפעול. דבר זה נלמד, כך נטען, בייחוד נוכח השינוי הקיצוני שחל בעמדת המשיב. לפני הגשת העתירה ביכר להתעלם מחובתו להפעיל את סמכותו לפי סעיף 197 לחוק ואף טען כי אין בסמכותו להעניק הארכת מועד גורפת (כאמור בתשובת היועץ המשפטי של משרד הפנים מיום 29.06.07), ואילו בתגובתו המשלימה לעתירה הודיע על הפעלת סמכותו והעניק הארכת מועד גורפת להגשת תביעות בגין תמ"א 36א. בנסיבות אלה, כך נטען, זכאית העותרת להחזר הוצאותיה, בפרט מן המשיב. לבסוף, מפנה העותרת את תשומת ליבו של בית המשפט לעובדת היותה עותרת ציבורית הפועלת ללא כוונת רווח וממומנת מתרומות בלבד. 

4.        המשיב מתנגד לבקשה. בתגובה נטען, כי העתירה העלתה סוגיה מורכבת, אשר עובר להגשת העתירה טרם מוצתה על ידי המשיב. מכתב המענה מטעם היועץ המשפטי של משרד הפנים (שנשלח לעותרת יומיים לאחר שהוגשה העתירה), אמנם מציג עמדה לפיה סמכות המשיב  הינה להאריך מועד להגשת תביעות ספציפיות, אולם יחד עם זאת, נמסר במסגרתו כדלקמן: "אנו בוחנים את האפשרות להוסיף לרשימת השיקולים המנחים את השר בעשותו שימוש בסמכות זו, גם בנסיבות של תביעה בגין תמ"א 36א ..... ". באותו המעמד אף נמסר לעותרת כי העניין יבחן על רקע השינויים שאושרו על ידי המועצה הארצית לתמ"א ואשר הוגשו לאישור הממשלה. זאת ועוד: לטענת המשיב, במועד שליחת המכתב טרם הומצאה למשרד הפנים העתירה דנן, ומכאן שהמענה ניתן הלכה למעשה בלא כל קשר לעתירה. המשיב מבקש להדגיש, כי עד לחודש יוני 2005, לא התעורר הלכה למעשה הצורך בבחינת שאלת מתן הארכת המועד הגורפת היות וטרם חלף המועד הקבוע בחוק להגשת תביעות. מכאן, כך נטען, שלא מדובר בסוגיה שלא זכתה לטיפול עד שהוגשה העתירה דנן, כי אם בסוגיה שמשרד הפנים נתן את הדעת עליה בעת שהתעוררה והפכה רלבנטית. כבר במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה (מיום 12.11.06) מסר המשיב כי החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדה ביחס לסעד המבוקש בעתירה והודיע על כוונתו לפנות למרכז השלטון המקומי, למרכז המועצות האזוריות וכן לחברות הסלולאריות ולאפשר להם לטעון טענותיהם. התגובה אף פירטה מספר התפתחויות שהתרחשו לאחר הגשת העתירה, אשר המשיב סבר כי עשויה להיות להן השלכה על דרך הפעלת סמכותו של שר הפנים, והן אכן היו בעלות משמעות של ממש לצורך קבלת החלטה בעניין (בכלל זה אישור חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2005, במסגרתו נעשה תיקון עקיף לחוק). על יסוד האמור, סבר המשיב כי המדובר בעתירה מוקדמת, אולם העותרת עמדה על עתירתה. לטענת המשיב  המשיך משרד הפנים בעבודת המטה הכרוכה בסוגיה עד להגשת ההודעה המשלימה במסגרתה עדכן אודות ההחלטות שהתקבלו בסיומה של עבודת המטה. על בסיסן, החליט המשיב על הענקת הארכת מועד גורפת להגשת תביעות בגין תמ"א 36א. בנסיבות אלה, טוען המשיב, "קשה לטעון כי העתירה - והיא בלבד - היא אשר הביאה לקבלת הסעד בהחלטתו של שר הפנים בנסיבות העניין". לבסוף נטען, כי הסעד שנתקבל הינו חלקי ביחס לסעד המבוקש וגם בנתון זה יש בכדי להביא לדחית הבקשה שלפני.

5.        גם משיבות 2-5 מתנגדות לבקשה. לטענתן, לא הציגה העותרת כל טעם בגינו מוצדק לחייבן בהוצאות ההליך דנן. נטען, כי כל הנמקותיה של העותרת נסמכות על אופן התנהלותו והתנהגותו, לכאורה, של המשיב ואינן נוגעות להן. יתרה מכך, לבקשת העותרת נמחקה העתירה עוד קודם שהגישו תגובתן לעתירה.  לא זו אף זו, לשיטת המשיבות 2-5 אם יש מקום להטיל הוצאות בתיק  הרי שהעותרת היא שצריכה לשאת בהוצאותיהן. במחדלה שלא לצרפן כמשיבות להליך מלכתחילה אילצה אותן להגיש בקשה להצטרף כמשיבות, על הכרוך בכך, ואף אילצה אותן להגיש תגובה לבקשה לפסיקת הוצאות שהיא חסרת ממש לגביהן. אשר על כן, ועל יסוד החלטת בית המשפט הנזכרת (מיום 28.8.05) כי "לשאלת הוצאות בקשת ההצטרפות יזקק בית המשפט, במידת הצורך, בהמשך ההליך"(החלטת כב' השופטת נאור מיום 28.08.05), מבקשות המשיבות לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת אליהן ולחייב את העותרת בגין הוצאות בקשתן להצטרף כמשיבות לעתירה.

6.        בתגובתה לבקשת המשיבות 2-5 לחיוב העותרת בהוצאותיהן (מיום 25.12.07) דוחה העותרת את הטענה כי יש לחייבה בהוצאות בקשת ההצטרפות לעתירה שהגישו המשיבות. לפי הנטען, בעת שהוגשה העתירה נטל הפיצוי בגין ירידת ערך נכס בשל הצבת אנטנות סלולאריות רבץ על הוועדות המקומיות ועליהן בלבד. לפיכך, לא היה צורך לצרף את המשיבות לעתירה. על אף כל האמור, טוענת העותרת, משהביעו המשיבות את רצונן להצטרף לעתירה כמשיבות בהליך, הרי שהיא לא עמדה בדרכן ולא גרמה להן כל הוצאה מיותרת. העותרת מסכימה כי עיקר החובה להשיב את ההוצאות שנגרמו לה חלה על המשיב. יחד עם זאת טוענת כי משביקשו המשיבות 2-5 להצטרף להליך הטילו הן עליה עול נוסף ולפיכך ראוי כי דווקא הן ישאו בהוצאות שגרמו, בייחוד משנאלצה להגיב לבקשתם הבלתי מוצדקת - האחרונה - להוצאות.

7.        לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן שהוצאות העתירה יוטלו על המשיב לבד. מקובלת עלי עמדת המשיבות 2-5 אשר לאי קיומה של הצדקה לחייבן בהוצאות ההליך דנן, ובה בעת לא מצאתי עילה לחייב העותרת בהוצאותיהן. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. אין חולק, כי החלטת המשיב להעניק הארכת מועד גורפת להגשת תביעות בגין תמ"א 36א באה לאחר שהוגשה העתירה דנן, ולא רק מן הבחינה הכרונולוגית. העותרת ניסתה לקבל סעד מן המשיב טרם הגשת העתירה אולם משפניותיה לא זכו למענה מלא לא נותרה לה ברירה אלא להגיש העתירה. העותרת לא השתהתה או הזדרזה בהגשת העתירה, ואחרי המתנה של כ 18 חודשים ממועד פנייתה הראשון למשיב (17.01.05) במסגרתם כאמור לא התקבל מענה מלא לפניותיה הוגשה העתירה דנן. אכן, תגובה ראשונה לגופו של עניין מטעם המשיב התקבלה עובר להגשת העתירה ולפיה אין באפשרות המשיב להעניק את  הסעד המבוקש בעתירה. במכתב התגובה אל היועץ המשפטי של העותרת (מיום 29.6.07) שלטענת המשיב - שלא נסתרה - נכתב טרם שהובא דבר קיומה של  העתירה לידיעתו, נמסר לעותרת כי "אין אפשרות מפורטת להאריך את המועד לביצוע העבודות שעלו על רקע בקשה קונקרטית". במסגרת תגובתו המקדמית לעתירה (מיום 12.01.06) הודיע המשיב  כי "החל בעבודת מטה לשם גיבוש עמדתו ביחס לסעד המבוקש בעתירה", ובסופו של דבר, התקבלה ההחלטה להעניק הארכת מועד גורפת כמבוקש בעתירה. אליבא דידי, מעידה השתלשלות ההליכים המתוארת לעיל, כי לכל הפחות היוותה העתירה זרז לקבלת החלטות אם לא מעבר לכך. חיזוק למסקנתי ניתן למצוא במכתב תשובה מטעם המשיב (מיום 11.07.06), שנשלח בעקבות פניה ספציפית לפיצוי בגין ירידת ערך נכס בעקבות הקמת אנטנה (מיום 22.12.05). שם נכתב: "הנושא מצוי בבחינה בעקבות בג"צ 6200/05 שהוגש בעניין, ע"י "אדם טבע ודין" לאחר גיבוש עמדה בעניין הבג"צ, נוכל לתת תשובה". יוצא מדברים אלו כי בחינת הסוגיה באה בעקבות הגשת העתירה. הדעת נותנת כי הסוגיה הפכה רלבנטית למן המועד בו נכנסה תמ"א לתוקף (יום 01.06.02). למן מועד זה היה גלוי, לאור סעיף 197 לחוק, כי ניתן יהיה להגיש תביעות בגין תמ"א 36א רק עד ליוני 2005. אי הגשת העתירה במועד בו הוגשה יכולה היתה לעלות כדי שיהוי.

8.        זאת ועוד: לא מצאתי כי נפל בהתנהלות העותרת פגם המצדיק אי פסיקת הוצאות לזכותה. העתירה רלבנטית והוגשה במועד. אפילו אהיה מוכן להניח כי הבעיה שהועלתה בעתירה זו לעניין מנגנון התביעה לפי סעיף 197 לחוק לא הובאה לידיעתו של המשיב עם היווצרותה, הרי שהעותרת העירה את תשומת לבו לכך קודם להגשת העתירה. בפנייתה הראשונה של העותרת בעניין, מיום 17.1.07 נכתב: "... תמ"א 36א... יוצרת פוטנציאל לנזק, לפגיעה סביבתית ולירידת ערך הרכוש, אבל אופן מימושו של נזק פוטנציאלי זה עודנו חבוי כולו בחיק העתיד... דבר הפגיעה ייוודע לאזרח אך ורק בעת מתן ההיתר. ואילו עד שינתן ההיתר, אשר מממש למעשה את פוטנציאל הנזק ומביא במישרין לפגיעה בערך המקרקעין, לא ניתן להגיש תביעה לפי סעיף 197 כאמור...".  העותרת חותמת פנייתה כדלקמן: "בהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית עד לחלוף 3 שנים מכניסת תמ"א 36א לתוקף, וכדי שמרשתי תוכל לכלכל את צעדיה בהתאם, אבקש את תשובתך לפנייתנו זו בהקדם האפשרי".

9.        ודוק: לא נעלמה מעיני העובדה כי המדובר בסוגיה לא פשוטה שלשם גיבוש החלטה בעניינה נדרשה קבלת עמדות כלל הגורמים הנוגעים לה ושקילתן יחד עם שיקולים מערכתיים, והכל במסגרת עבודת מטה של ממש. אולם מן החומר שלפני שוכנעתי כי חלק מרכזי ומשמעותי מאותה "עבודת המטה" החלה רק לאחר שהוגשה העתירה, וההחלטה להעניק את הסעד המבוקש - ולו חלק ממנו - במסגרתה, התקבלה כ-7 חודשים לאחר מכן. אשר על כן, באתי למסקנה כי על המשיב לשאת בהוצאות העותרת בהליך. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש ליתן הדעת להיקפה הרחב של העתירה, מיצוי ההליכים הנרחב והתגובות השונות שהוגשו. כן יש ליתן משקל לכך שהסעד התקבל טרם שהעתירה הועברה לדיון לפני הרכב של שלושה שופטים, ושלא ניתנה ארכה גורפת אלא מתוחמת. על כן, ובהיעדר ראיות אחרות לנדון, יעמוד החיוב בהוצאות על סך של 15,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

10.      אשר לבקשת המשיבות 2-5 לפסוק לחובתה של העותרת הוצאות בגין בקשת ההצטרפות שנאלצו להגיש, הרי שבשים לב לכך כי בקשת המשיבות להצטרף לעתירה הוגשה בהסכמת העותרת וכן כלל נסיבות העניין, כמו גם אי הגשת התגובות בפועל, אין עילה לפסיקת הוצאות לפי טענה זו. מאותו הטעם, ובשים לב לפגם לכאורה שנפל באי צרוף המשיבות להלך מלכתחילה, לא מצאתי מקום לחיוב משיבים 2-5 בהוצאות העותרות.

ניתנה היום, י"ד באדר א' תשס"ח (20.2.2008).

יגאל מרזל, שופט

         ר ש ם


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ