בקשה למתן פס"ד הצהרתי בדבר זכאות לזכויות בדירה

עניינו של פסק הדין אשר בפניי הוא הכרעה בתביעתם של ילדיה של אשה שהלכה לעולמה, כנגד אביהם הנתבע, בה הם עותרים למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי המנוחה היתה זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים של הצדדים, ואשר זכויותיה רשומות על שם הנתבע.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוחה והנתבע היו נשואים מאז שנת 1964 ועד לפטירת המנוחה ב-2012. התובעים הם ילדיהם של הצדדים.

2.         הדירה ברחוב.., הידועה גם כחלק מחלקה.. בגוש .. (להלן: "הדירה"), היתה דירת המגורים של הצדדים, ובה התגוררו עם ילדיהם, קרוב לחמישים שנה.

3.         התובעים טענו בתביעתם, כי המנוחה והנתבע ניהלו משק בית משותף, הם נישאו בגיל צעיר ואלה היו נישואיהם היחידים.

4.         עוד טענו התובעים, כי המנוחה מימנה את הרוב המוחלט של אחזקת הדירה עד ליום מותה, לרבות: שיפוצים, תיקונים, צביעה, חומר ניקוי, ארנונה, וכן גם היתה זו שרכשה את רוב המטלטלין.

5.         התובעים הוסיפו וטענו בתביעתם, כי המנוחה והנתבע ראו בדירה כחלק מהרכוש המשותף. לטענת התובעים, הדבר אף מצא ביטוי בצוואתה האחרונה של המנוחה מ-2.11.2004.

6.         התובעים ציינו, כי נישואי בני הזוג "... לא תמיד התנהלו בלשון המעטה, על מי מנוחות, ובני  הזוג אף הגישו אחד נגד משנהו, תביעות גירושין. יחד עם זאת, לא התגרשו בני הזוג, וכאמור נשארו נשואים עד לפטירת המנוחה, מאחר והמשיב סירב לתת למנוחה גט".

7.         עוד נטען בתביעה, כי הנתבע קיבל בשנת 1960 , לפני נישואי בני הזוג, את הזכויות העתידיות של הדירה, אך לאחר מועד נישואי בני הזוג, חלה על זכויותיהם הרכושיות "חזקת השיתוף", כפי שפורשה במהלך השנים, ולפיכך אין לראות בדירה "נכס חיצוני" אלא "נכס משפחתי" מובהק.

8.         התובעים טענו, כי יש להם זכות עמידה בתביעה בתור יורשיה היחידים של המנוחה, על פי צוואתה, ולפיכך הם זכאים לתבוע את הסעד המבוקש בתביעה.