בקשה למחיקת כתב הערעור

1.         לפני בקשה למחיקת כתב הערעור מחמת חלוף המועד הקבוע להגשתו. הבקשה הוגשה מטעם המשיב 1 (להלן: המשיב). עניינו של ההליך ערעור  על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מיום 11.04.07) לפיה התקבלה בקשת המשיב, בתפקידו כמפרק חברת גוש 6635 מס 1013 בע"מ (להלן: החברה), למתן צו לחיסול החברה ולמתן הוראות. לטענת המשיב, ההחלטה נשוא הערעור אינה "פסק-דין" אלא "החלטה אחרת". הליכי הפרוק טרם הסתיימו, המפרק טרם שוחרר מתפקידו והחברה טרם חוסלה. לפיכך, היה על המערער להגיש בקשת רשות לערער בתוך 30 ימים מיום הינתן ההחלטה.  הואיל והמערער הגיש הודעת ערעור, ובחלוף המועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור, דין  ההליך להימחק.

2.         המערער בתגובתו טוען, כי החלטת בית המשפט קמא  היא החלטה סופית במובן זה שאין כל צורך בהחלטה נוספת כלשהיא בתיק. בית המשפט קמא נתן צו לשחרור המפרק מתפקידו עוד ביום 27.9.06, וזאת בהתאם לבקשת המפרק. יתרה מכך, המפרק עצמו הוא שהגיש את הבקשה למתן צו חיסול לחברה, ומובן מאליו שצו חיסול החברה, נשוא הליך זה, מביא לחיסולה של החברה ולאחר שניתן צו כאמור,  לא ניתן  עוד לערער על החלטות בית המשפט.

3.         השאלה שעומדת לברור, אפוא, כמסד לטענה בדבר האיחור, היא מהי הדרך הראויה להשגה על החלטת בית המשפט קמא. לאחר עיון בחומר שלפני, כמו גם בהחלטות נוספות מן ההליך קמא שצורפו על-פי החלטתי מיום 4.9.07, נחה דעתי כי אכן יש לסווג את החלטת בית המשפט קמא נשוא הליך זה כ"החלטה אחרת" וממילא כי היה על המערער להשיג עליה בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות.

4.         אכן, עיון בהחלטות בית המשפט קמא מגלה כי הגם שהסכסוך העיקרי קרוב לסיומו, טרם הוכרע הסכסוך באופן סופי. עוד ביום 11.3.99 ניתן צו פירוק כנגד החברה והמשיב מונה כמפרק החברה, חרף התנגדות המערער. במסגרת הליכי הפירוק מונה רואה חשבון ויגננסקי לשם עריכת ביקורת כספית אודות התנהלותו הכספית של המפרק. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 27.9.06 אישר בית המשפט את דו"ח המפרק וקבע בשולי החלטתו כי "נותרו למעשה שתי סוגיות העומדות על הפרק לטיפול של המפרק, הן הבקשה לתשלום שכר טרחתו של רו"ח ויגננסקי, ולבסוף הגשת בקשה למתן צו חיסול לחברה. תקווה אני, כי בהחלטתי זו באה לסיומה פרשה עגומה זו וניתן יהיה לסיים את הליך הפירוק". בהמשך לכך הגיש המפרק ביום 19.11.06 "בקשה למתן צו לחיסול החברה ולמתן הוראות למפרק". לאחר קבלת עמדת בעלי הדין, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 11.4.07 - היא ההחלטה נשוא הליך זה - כי  דין הבקשה להתקבל. אלא שהמעיין בהחלטה יראה כי הבקשה שנתקבלה היתה לעניין שכרו של רואה החשבון, בעוד שעניין חיסולה של החברה טרם הוכרע, כאמור בהחלטה עצמה. אמת, יכול ועניין זה יהיה פשוט יחסית, בשים לב לעמדת הכנ"ר מיום 29.3.07, אולם בכך אין לשנות מן העובדה לפיה כל עוד טרם ניתן צו לחיסול בנסיבות המקרה, לא ניתן לקבוע כי ההליך עצמו נסתיים. ממילא התוצאה היא, כי אם מבקש המבקש להשיג על ההחלטה בשלב זה, דין השגתו להתברר כבקשת רשות ערעור ולא כערעור בזכות.

5.         התוצאה היא, אפוא, כי ההליך שבכותרת צריך היה להתברר כרשות ערעור. בנוסף, היה עליו להיות מוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, אולם המערער-המבקש איחר בהגשת ההליך. עיון בתגובתו לבקשה למחיקת ההליך (מיום 31.7.07) אינו מצביע על "טעם מיוחד" לאיחור זה, וזאת שעה שהמבקש השליך את עיקר יהבו על סיווג ההליך כערעור בזכות, ולא על עניין האיחור, וזאת הגם שמחיקת ההליך מלכתחילה נתבקשה על-ידי המפרק בשל איחור בהגשתו וניתנה למערער אפוא האפשרות להתייחס לעניין זה. במצב דברים זה, ומן הטעמים שלעיל, ימחק ההליך שבכותרת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' בחשוון תשס"ח (15.10.2007).                                 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il