בקשה למחיקת ההליך על הסף מחמת חלוף המועד הקבוע להגשתו

לפני בקשה מטעם משיב 2 למחיקת ההליך שבכותרת על הסף מחמת חלוף המועד הקבוע להגשתו.

1.        ענינו של ההליך בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שדן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנצרת, בו הוכרעו שלוש תובענות בעניין מקרקעין בעיר נצרת עלית. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 17.4.2007, בהעדר הצדדים. למבקשים נודע עליו, באמצעות האינטרנט, ביום 20.4.2007. בסמוך לאחר מכן, ביום 22.4.2007, הגישו המבקשים, בהסתמך על פסק הדין, בקשה לבית המשפט המחוזי לחילוט הערבויות שהופקדו במסגרת ההליך. הבקשה לרשות ערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 27.5.2007. 

2.       משיב 2 טוען כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. לשיטתו, הגשת הבקשה לחילוט ערבויות והשימוש שנעשה בפסק הדין מטיל חזקה בלתי ניתנת לסתירה, כי פסק הדין הומצא לידי המבקשים לכל המאוחר ביום הגשת הבקשה לחילוט ערבויות. נטען כי המבקשים מושתקים מלטעון כי פסק הדין הומצא להם במועד מאוחר יותר, כיוון שהם עצמם נקטו פעולות והליכים מעת שידעו על פסק הדין. בנסיבות אלה, משלא ניתנה הארכת מועד, יש למחוק את הבקשה לרשות ערעור. בתגובתם, טוענים המבקשים כי אמנם ידעו על פסק הדין עת פורסם באתר האינטרנט ביום 20.4.2007. אולם פסק הדין נשלח אליהם בדואר על ידי מזכירות בית המשפט המחוזי רק במחצית השניה של חודש מאי 2007 ונתקבל אצל המבקשים רק ביום 21.5.2007. לשיטתם, יש למנות את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור רק ממועד זה.

3.        אומר מיד כי הבקשה למחיקת ההליך מחמת איחור בהגשתו, בדין יסודה. כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא שלושים ימים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות)). הצדדים חלוקים בשאלה מתי החל מירוץ המועדים למניין שלושים הימים לנקיטה בהליך הערעורי. על פי תקנה 402 לתקנות, אם "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". קיימת מחלוקת בשאלה האם עצם הידיעה של בעל דין על ההחלטה - להבדיל מקבלתה על ידו על פי אחת מדרכי ההמצאה הקבועות בדין - יש בה לבדה כדי להתחיל את מירוץ המועדים להגשת הליך ערעורי כנגד ההחלטה. תתכנה בעניין זה שתי גישות, "גישת ההמצאה" ו"גישת הידיעה". הראשונה מתמקדת בשאלת חוקיות ההמצאה והשנייה מתמקדת בידיעת בעל הדין על ההחלטה שהומצאה (לתיאור גישות אלה ולאסמכתאות ראו רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 8.7.2007) להלן - פרשת זמיר). לאחרונה נפסק בפרשת זמיר כי ככלל, את המועד למניין הימים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור יש למנות מעת ההמצאה כדין. עצם הידיעה של בעל דין אודות פסק הדין אינה צריכה לפעול, ככלל, לחובתו של אותו בעל דין. עם זאת, גם הגישה הדוגלת במועד ההמצאה כדין כמועד שבו מתחיל מירוץ המועדים להגשת ההליך הערעורי מכירה בחריג לכלל האמור. לפי החריג, המבוסס על פסיקה עניפה של בית משפט זה, במצבים מיוחדים ידיעה ברורה ומלאה של בעל דין אודות פסק הדין נשוא ההליך תביא לתחילת מניין הימים ממועד הידיעה, הגם שלא הייתה המצאה כדין אותה העת, וזאת מכוח עקרון תום הלב ועקרון ההשתק (ראו, פרשת זמיר, פסקה 13; בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרן בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ, פ"ד נד (2) 840); רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444). אחד מאותם מצבים מיוחדים בהם הוחרגה דרישת ההמצאה כדין הוא מצב בו בעל דין נוקט בהליך ערעורי בהתבסס על מועד ההמצאה כדין שעה הוא עצמו נקט במקביל פעולות והליכים מעת שידע על פסק הדין, עוד בטרם הומצא לידיו כדין (פרשת זמיר, פסקה 14; ע"א 3135/03 אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ נ' קליניקה אריאל בע"מ, פ"ד נח(2) 197; רע"א 1656/06 גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC no.389 290 596 (לא פורסם, 25.7.2006); ע"א 5016/00 בן יהודה נ' פקיד השומה גוש דן (לא פורסם, 23.1.2001); השוו 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן (לא פורסם, 6.4.1997)). 

4.        שוכנעתי כי המקרה שלפני נופל לגדר אותם מקרים מיוחדים, בהם מנוע בעל דין מלעמוד על כך שיש למנות את המועד לנקיטה בהליך ערעורי מעת ההמצאה כדין. שוכנעתי כי בנסיבות העניין, יש למנות את המועד להגשת ההליך מעת שפסק הדין הגיע לידיעתם של המבקשים והם פעלו על פיו. פסק הדין היה בידי המבקשים עוד לפני שהוא הומצא להם בדרך הקבועה בתקנות. המבקשים עשו שימוש בפסק הדין כבר אז. הם הגישו בקשה לחילוט ערבויות כבר ביום 22.4.2007. עיון בבקשה לחילוט ערבויות מעלה כי המבקשים היו מודעים היטב לתוכנו של פסק הדין. בבקשה נכתב מפורשות כי ביום 17.4.2007 נתן בית המשפט את פסק דינו. הבקשה מפרטת באריכות את ההוראות האופרטיביות של פסק הדין. המבקשים הודו בכך שפסק הדין היה בידיהם והם ידעו מה תוכנו עוד לפני מועד ההמצאה בדרך הקבועה בתקנות, והם פעלו על פיו. במצב דברים זה, מניין הימים להגשת ההליך הערעורי מתחיל כבר במועד "הידיעה". משכך, יש לקבוע כי מניין הימים להגשת ההליך החל, לכל המאוחר, ביום 22.4.2007. הבקשה לרשות ערעור הוגשה בחלוף 36 ימים ממועד זה. במצב דברים זה, יש לקבל את הבקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור בשל איחור בהגשתה. אני מורה, אפוא, על מחיקת ההליך שבכותרת מן הרישום. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך-דין של משיב 2 בהליך זה בסך 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשס"ח (7.10.2007).                                 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il