בקשה להקלה בעונש בשל הפסקת המערער לעסוק בפעולות כנגד בטחון האזור מיוזמתו

השופט אל"ם ח' קינן :

המערער, איאד כאמל עיד כאמל, הורשע, ע"פ הודעתו, בעבירות אשר יוחסו לו, בכתב האישום המתוקן, עבירה של ירי לעבר אדם, שתי עבירות שעניינן סחר בציוד מלחמתי ועבירה של מתן מקלט.

עובדות כתב האישום בהירות ומכוחן עולה כי המערער, במרוצת השנים 2000 עד 2002 סחר, או עסק בצורה אחרת, בציוד מלחמתי, הכולל פצצות מרגמה, כמויות תחמושת גדולות ורוס"ר M-16.

בתחילת שנת 2002 יצא המערער עם מספר חברים לכביש המנהרות בירושלים, כשהם מצוידים בכלי נשק אשר יועדו לביצוע פיגוע ירי.

המערער, יש לציין, שימש כתצפיתן באותו אירוע, והוא זה אשר התקשר לאחד מחבריו שבעמדת הירי, כדי לעדכנו על העדר נוכחות צבאית בדרך ובמקום הפיגוע המיועד. למשמע הודעת המערער החלו חבריו לירות, במקלע 250, לעבר עוברים ושבים בכביש המנהרות.

ביום 25 ביולי 2007 הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש דלמטה כי הגיעו להסדר טיעון, שבמסגרתו נתבקש תיקונו של כתב האישום (כדי העבירות שהורשע בהן המערער, כפי המצוין לעיל), המערער חזר בו מכפירתו, וביום 16 באפריל 2008 טענו הצדדים לעניין העונש.

בית המשפט קמא, לאחר משמע הצדדים, גזר על המערער 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, 30 חודש מאסר מותנה וקנס בשיעור של 10,000 ש"ח.

כנגד גזר דין זה מופנה הערעור שבפנינו.

טענותיו של הסנגור המלומד הושתתו על כך שהמערער חדל מיוזמתו, החל משנת 2002, לעסוק בפעולות כנגד בטחון האזור, ואף כי נרשמת לחובתו עבירה נוספת, שעניינה מתן מקלט, בשנת 2006 (נשוא הפרט השמיני לכתב האישום). אין לכרוך עבירה זו לקודמותיה, באשר מדובר במעשה חברי של סיוע ועזרה לחברים- ואין ליתן לכך משמעות שבחומרה דווקא.

מטבע הדברים ביקשה התוב"ץ המלומדה להותיר את העונש על כנו, בפרטה בפנינו את שורת העבירות שעבר המערער והורשע בהן.

לטענת התובעת, הקל ביהמ"ש דלמטה עם המערער, בהטילו עליו עונש הפחות מרמת הענישה המקובלת.

בחנו את היטב את השיקולים אשר עמדו לנגד עיני בית המשפט דלמטה בשעה שגזר את הדין בתיק זה, ולא מצאנו בהם מתום.

ביהמ"ש קמא היה ער לכך, כי עניין לנו בעבירות חמורות, אשר על פניהן מצדיקות עונש מאסר ממושך. אם לא עשה זאת ביהמ"ש, חרף אמירתו הנ"ל, הרי זה מפני ששם לנגד עיניו שיקולים נוספים שלקולא, כמו פרק הזמן שחלף מאז ביצוע מרבית עבירות המערער, הודאתו בעובדות כתב האישום וחיסכון זמן שיפוטי עקב כך, עברו הנקי ומצבו המשפחתי.

על כל אלה יש להוסיף התרשמות ביהמ"ש קמא מכנות חרטת הנאשם, בצד כוונת אביו לפעול לשיקום בנו.

בגין האמור לעיל, ולאור זאת, נגזר הדין כפי שנגזר.

הנה כי כן, כל השיקולים שהביא הסנגור המלומד בפנינו, בטענותיו בהקלה שבדין, נשקלו שקול היטב בפני הערכאה דלמטה, ובגין שיקולים אלה, ורק בגינם, החליט ביהמ"ש קמא למתן את עונש המאסר בפועל, כדי 4.5 שנים בלבד.

שעה שאל מול השיקולים שלקולא, עומדת חומרתן היתרה של העבירות אשר עבר המערער והורשע בהן, אין בליבנו ספק כי צדק ביהמ"ש קמא כאשר שם לנגד עיניו גם את "מטרות ההרתעה", כדבריו, באשר יש ליתן משקל נכבד לאינטרס הציבורי, כמו גם לצורך להרתיע עבריינים בכוח, מלבצע עבירות דומות לאלה שעבר המערער.

פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, כי לא מצאנו לראוי להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, שכן אין כל חומרה בעונש שגזר, מה גם שהביא בין שיקוליו את כל הנימוקים לקולא, לרבות אלה אשר מנה אותם הסנגור.

אשר על כן, הערעור נדחה.