בקר נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

מבוא

המבקשת תרמה למדינת ישראל (באמצעות משרד הבטחון) חלקת מקרקעין לצורך הרחבת בית העלמין הצבאי הישן בחדרה, משנת 1979 מחזיקה מדינת ישראל בחלקה ובשנת 1988 נרשמה כבעליה בלשכת רישום המקרקעין. בשנת 2004 כחלק מתוכנית איחוד וחלוקה, נקבע כי החלקה תופרש לצורכי ציבור, תמשיך לשמש כבית עלמין ומכח זכויות המדינה כבעלת החלקה, הוקצו לה (באמצעות מינהל מקרקעי ישראל) מגרשים שונים שיעודם מגורים.

לשם הנוחיות אתייחס לטענות כל המשיבים, על פי עמדת מדינת ישראל שתכונה גם המשיבה.

המבקשת הגישה ביום 21.3.2012 המרצת פתיחה ולפיה היא מבקשת "להנות" מפרי תרומתה, דהיינו לקבוע כי המגרשים שהוקצו למדינת ישראל כנגד אותה חלקת מתנה יועברו לבעלותה.

בנסיבות אלו התעוררה שאלת התיישנות עילת התביעה, וההכרעה במחלוקת כולה כרוכה בשאלה כיצד תסווג העיסקה המקורית, האם כמתנה שהושלמה, האם מתנה המותנית בתנאי מפסיק, האם הפקעה, האם עשתה המדינה עושר ולא במשפט והאם שיקולי צדק מחייבים לאפשר למבקשת להנות מפירות מתנה שניתנה לפני שנים. למען הסדר יובהר כי למבקשת זכויות במקרקעין נוספים עליה חלה תוכנית האיחוד והחלוקה, המבקשת התנגדה לתוכנית והתנגדותה נדחתה.

משלא הגיעו הצדדים לפתרון המחלוקת מחוץ לכתלי בית משפט, נחקר בנה של המבקשת מר יוסי הר-גיל אשר הגיש תצהיר מטעמה, התצהיר היחידי בתיק זה, לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומיהם כולל סיכומי תשובה מטעם המבקשת, המשיבה התנגדה לשינוי/הרחבת חזית מצד המבקשת.

העובדות הרלבנטיות שאינן במחלוקת

בשנות השבעים חברת נ. רוטמן בע"מ אשר היתה בבעלות הוריה של המבקשת, תרמה למשרד הביטחון כחצי דונם ממקרקעין חקלאיים שהיו בבעלותה ושהיו ידועים כחלק מחלקה 3 בגוש 10402 (כיום חלקה 35 גוש 10038, להלן-החלקה) לשם הרחבת בית העלמין הצבאי בחדרה, המצוי בקרקע בגוש הגובל לחלקה. המקרקעין הוסבו לבית עלמין ושינוי ייעודם למטרה זו הוסדר בתכנית חד/534 אותה יזם משרד הביטחון ואשר פורסמה ביום 20.1.72 למתן תוקף (נספח א1 לתשובת המשיבה).

לאחר מספר שנים נתרם שטח נוסף של דונם וחצי להרחבת בית העלמין ובסה"כ נתרם שטח כולל של 2.060 דונם מהחלקה האמורה. בשנת 1979 הועברה החזקה בחלקה בפועל למשרד הבטחון שהחל בפיתוח הקרקע לצורכי קבורה.

ביום 30.10.86 פורסמה למתן תוקף תכנית חד/802 אותה יזמה חברת נ. רוטמן בע"מ הנ"ל (נספח 2 להמרצת הפתיחה), במסגרתה הוסדרה בין היתר השלמת שטח בית העלמין הצבאי שהורחב ל-2.060 דונם כאמור. בסעיף 16 לתכנית שכותרתו "רישום והפקעות" נקבע כי הזכויות בבית העלמין הצבאי- החלקה הארעית- יירשמו על שם משרד הביטחון.

ביום 27.12.87 נחתם שטר מכר על ידי המבקשת ומשרד הביטחון ולפיו נתנה המבקשת הסכמתה להעברת הזכויות בחלקה בשלמות למשרד הביטחון ללא תמורה (נספחים 3 ו- 4 להמרצת הפתיחה). ביום 2.9.88 נרשמו הזכויות בחלקה בשלמותה על שם מדינת ישראל (נסח רישום המקרקעין, נספח 5 להמרצת הפתיחה).

ביום 9.11.04 פורסמה למתן תוקף תכנית איחוד וחלוקה חד/1200, שיזמה הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה. תוכנית זו שינתה את ייעוד המקרקעין בתחומה מייעוד חקלאי למגורים. התכנית חד/1200 כללה בתוכה גם את חלקה 35 אותה תרמה המבקשת, ולגביה נקבע בטבלת האיחוד והחלוקה כי במסגרת השטחים הציבוריים המיועדים להפקעה ייכלל שטח של 2.041 דונם המיועד לבית קברות. באותה טבלה הוקצו למדינת ישראל בגין זכויותיה בחלקה זכויות במגרשי מגורים שונים (מגרשים 1009, 1021, 1022, ראו הטבלה סעיף 5 לנספח 7 להמרצת הפתיחה).

המבקשת הגישה התנגדות לתכנית חד/1200 בין היתר טענה כי יש לרשום את מגרשי המגורים שהוקצו מכוח בעלות המדינה בחלקה 35 על שמה של המבקשת. הועדה המחוזית בהחלטתה הורתה למבקשת לברר הנושא מול המינהל, (נספחים 8-9 להמרצת הפתיחה).

תמצית טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי יש להקיש מהוראות סעיף 196(א) לחוק התכנון והבניה-התשכ"ה 1965, ולאור מעמדה החוקתי של זכות הקניין והעקרונות הכלליים של עשיית עושר ולא במשפט, לקבוע כי יש לרשום על שמה את המגרשים שהוקצו למדינת ישראל בייעוד למגורים במסגרת טבלת האיזון של תכנית חד/1200.

בנוסף-לראשונה כטענת המשיבה, משלב חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המבקשת, הועלתה הטענה כי מדובר במתנה מותנית והתנאי היה שמשרד הבטחון יעמוד בחיוב לפיו על החלקה לשמש למטרה ציבורית-קבורת חללי צה"ל בלבד. המבקשת טוענת כי חלקה 35 שנכנסה לתכנית האיחוד וחלוקה כשטח לצרכי ציבור –בית עלמין, אינה יכולה לזכות את המינהל בזכויות בעלות ערך כלכלי. דין החלקה שנתרמה, כדין חלקה שהופקעה למטרה ציבורית מוגדרת-קבורת חללי צה"ל בלבד, בשלב בו הוקצו למינהל מכח הבעלות בחלקה מגרשים בייעוד שאינו ציבורי, יש להקיש מסעיף 196(א) לחוק התכנון והבניה ולהורות על השבת המקרקעין שהוקצו למינהל לידי המבקשת.

הפגיעה בזכות הקנין של המבקשת הינה למעשה פגיעה כפולה, המבקשת גם תרמה את חלקה 35 לצורך הרחבת בית העלמין וגם לאור אישורה של תכנית חד/1200 נאלצה המבקשת להפריש שטחים נוספים לצרכי ציבור במקום שהקרקע שכבר הפרישה בזמנו תיחשב כקרקע שהופרשה לצרכי ציבור.

התובענה לא התיישנה שכן התובענה הינה לבעלות או לרישום זכויות במקרקעין וככזו היא מתיישנת כעבור 25 שנה ובכל מקרה תקופה זו לא חלפה.

המבקשת טוענת כי התרומה למטרת הרחבת בית העלמין התבצעה לבקשת אנשי משרד הביטחון ולא ביוזמתה הפרטית של המבקשת.