בפ"מ 8119-03-15 יואל נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית עליה הורה קצין משטרה לאחר שהמבקש נתפס נוהג במהירות 134 קמ"ש, בדרך עירונית, מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש.

הסנגור טוען, כי לא קיימת תשתית ראייתית המבססת את האישום. לדבריו, רק לאחר שהסב את תשומת ליבה של ב"כ המשיבה להעדר בדיקת תאימות למכשיר המדידה, ורק אז, התווספה ראיה זו לתיק. עוד נטען, כי גם ביתר הדוחות שרשם השוטר, אין בדיקת תאימות. עוד נטען, כי השוטר סימן "וי" בבדיקות התקינות, ולא די בכך, בנוסף, השוטר ציין רק קיומו של תמרור אחד 426 ולא בדק קיומו של שני תמרורים כאלה.

לאחר העיון בבקשה, בטענות הצדדים ובחומר הראיות, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

אחזור ואזכיר מושכלות ראשונים, כי בשלב זה, ביהמ"ש לא בוחן מהימנות העדים ואמינות הראיות ודי בשלב זה, כי החומר הראייתי שבפני ביהמ"ש, קיים בו יסוד סביר להרשעה.

אשר לבדיקת התאימות – בחומר הראיות מצויה בדיקה כזו ואין חולק על קיומה. טענות הסנגור בדבר עריכתה והתווספותה של ראיה זו, רק עתה, נותרו בשלב זה בגדר השערה, הא ותו לא. עם זאת, אציין, למען הסר ספק, כי הוריתי לבאת כוח המשיבה, לבדוק את טענת הסניגור. היא הבהירה כי אכן החומר לא נסרק על ידי הרכזת למערכת הדות"ן, אבל קיים בתיק העיקרי. עובדה היא כי לאחר בדיקה, המציאה לתיק את הראיה הרלבנטית לתיק זה.

אשר לסימון וי בבדיקות התקינות, השוטר מציין כי ערך את כל בדיקות התקינות בתחילת המשמרת ובסיומה, תוך כדי שהוא מסמן וי בטבלה. בשלב זה, די בכך כדי לבסס לכאורה את העובדה הרלוונטית לפיה בדיקות תקינות המכשיר בוצעו והמכשיר נמצא תקין וראוי לעבודה.

יצוין כי קבלת הטענה, כי לא די בסימון וי בטבלה משמעותה איון מוחלט לא רק של בדיקות אלה, אלא כל הבדיקות והנתונים העובדתיים הנוגעים לתהליך המדידה בסעיפים 2 ו-5 של נספח א' לדוח.

גם שם קיימות רובריקות אותן מסמן שוטר התנועה וכל סימון כזה משקף את תוכן האמור באותה רובריקה. כאמור, השלב הנוכחי הוא שלב ראשוני בו בית המשפט לא יכול לבחון באם אכן השוטר ביצע את הבדיקות אם לאו ובאם המכשיר היה תקין. יצוין, כי זוהי דרך סימון מקובלת לא רק בדוח שבפניי אלא ברבים מדוחות התעבורה המוגשים חדשות לבקרים לבתי המשפט לתעבורה.

אשר להיעדר ציון תמרור 426 – הסניגור טוען כי השוטר ציין קיומו של תמרור אחד 426 ולא שניים כמתחייב על פי דין. מעיון בדוח הנסיבות עולה כי השוטר אכן נוקט בלשון יחיד כשהוא אומר: "נבדק התמרור 426", אך בהמשך מוסיף: "נמצא תקין וברור לעין משני כיווני נסיעתו (של המבקש – ש.ב)". כלומר, ברור למקרא הדוח כי השוטר מאשר קיומו של תמרור 426 משני צדי הדרך. הגם שהניסוח לא מוצלח, נתון עובדתי זה עולה ברורות למקרא דוח הנסיבות.