בפ"מ 6209-11-15 אחים עבדול להובלות בע"מ נ' מדינת ישראל, בפ"מ 6210-11-15 מוערף מוערף נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57ב.(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה) וכן בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה.

הבקשה לביטול השבתת הרכב הוגשה על ידי החברה, בעלת הרכב (להלן- החברה). הבקשה לביטול הפסילה המנהלית הוגשה על ידי עובד החברה, מי שנהג ברכב במועד האירוע (להלן- המבקש).

על פי חומר הראיות הלכאורי, ביום 1.11.15 שעה 10:46, המבקש נהג ברכב משא רכון מסוג מרצדס בנץ מ.ר. 4988973 (להלן-המשאית) בכביש 5, והוביל מטען שמשקלו הכולל הוא 41,700 ק"ג, העולה על המשקל המותר שהוא 32,000 ק"ג, עבירה בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

להזמנה לדין צורפה תעודת שקילה של המשאית וכן תעודת עובד ציבור מטעם בוחן רכב של משרד התחבורה, אגף הרכב לשירותי אחזקה. בתעודת עובד הציבור ציין הבוחן שלפני שקילת המשאית ביצע בדיקת כיול למאזני השקילה ולא מצא סטייה. כששקל את המשאית במאזניים והתקבלה תוצאה של 41,700 ק"ג, זאת שעה שהמשקל המותר על פי רישיון הרכב הוא 32,000 ק"ג, ומכאן שמדובר בחריגה של 30% מהמותר. כן צורפה להזמנה תעודת כיול של מאזני השקילה מטעם היחידה למשקלות ומידות במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה.

משיוחסה העבירה למבקש הייתה תגובתו: "העמסתי אותה, אין שם משקל לבדוק"

נימוקי הבקשה:

בבקשה נטען כי החברה עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה. עוד נטען כי עיסוקה של החברה הוא בביצוע הובלות מאתרי בנייה שונים, ועל כן יש בהשבתת המשאית כדי לפגוע בה כלכלית. עוד נטען כי על פי תעודת הכיול כושר השקילה המרבי של מאזני השקילה הוא 36,000 ק"ג ולכן מבחינה אופרטיבית לא ניתן היה לשקול משקל גבוה יותר. בא כוח המבקשים הוסיף כי בכתב אישום שהוגש בבית משפט לתעבורה במחוז מרכז, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בהתבסס על הפגם שבשקילה כאמור.

בהתייחס למבקש נטען כי לא ניתן לצפות מנהג שהוא שכיר לדעת מה המשקל של הרכב ובוודאי שאין באפשרותו לשקול את הרכב.

ב"כ המשיבה טען מצדו כי בשלב הנוכחי די בתעודת השקילה וכן בתעודת עובד הציבור שצורפה לה, כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה, ואין מקום במסגרת הליך ביניים לדון באופן ביצוע השקילה. במסגרת התיק העיקרי יובאו ראיות לעניין אופן ביצוע השקילה, היינו שיטת העבודה המקובלת היא שקילת כל סרן של המשאית בנפרד, והתוצאה הכוללת מוצגת בתעודת השקילה.

בא כוח המשיבה הוסיף כי אם החברה והמבקש היו שוקלים את המשאית באופן קבוע בטרם יציאתה לכביש, כפי שמצופה מהם, לא היה עליהם לחכות שמשטרת ישראל תבצע בדיקה מטעמה, על מנת לדעת מהו משקלה הכולל. עוד נטען כי למבקש עבר תעבורתי מכביד הכולל 77 הרשעות החל משנת 1975, חלקן בטיחותיות, וכן הרשעות מאותו סוג (אם כי מסוג ברירת משפט).

דיון והכרעה:

במקרה הנוכחי אין מדובר בעובד שנטל את הרכב מחוץ לשעות העבודה לצרכיו האישיים, אלא בעבירה שבוצעה במהלך ביצוע תפקידו של העובד. לחברה פיקוח ושליטה על הפעילות המבוצעת בשעות העבודה, ומוטלת עליה האחריות לנקוט באמצעים על מנת להבטיח שלא יוטען על המשאית משקל יתר.

ב- ב"ש (תעבורה –ים) 641/06 קול ינון ושלמה נ' מדינת ישראל, ציין כבוד השופט טננבוים:

"בית משפט זה זוכר את התקופה בה על עבירה של נהיגה עם משקל עודף הואשם הנהג בלבד. בתקופה זאת הייתה עבירת משקל עודף נפוצה להפליא. אולם כששונה החוק והחלה השבתת הרכב, ירדו המקרים פלאים וכיום הם נדירים יחסית...