בפ"מ 2494-07-15 חביבאללה נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפי סעיף 57 ב' לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מיום 7.7.15 שהוטלה על רכב מס' 5654719 (להלן: "הרכב"), שבבעלותו של המבקש ושהיה נהוג בידי עובד שלו, מר חביבאללה קייס (להלן: "הנהג"), כאשר הוא נוהג על פי הנטען בהיותו נהג חדש ללא מלווה לצידו כנדרש על פי החוק.

2.המבקש טוען כי הנהג אמר לו שיש לו רישיון וכי הוא לא ידע שתקופת ההכשרה של הנהג לא הסתיימה, ואם היה יודע שהנהג צריך מלווה הוא לא היה נותן לו את הרכב בכלל. ציין כי הוא עובד בבניין יחד עם אחיו וכי זהו הרכב היחיד בבית אשר משמש לצרכי עבודה וכן משמש את בני המשפחה. ציין כי הוא הבן הבכור והוא הנהג היחיד בבית במשפחה של 6 נפשות וכי אביו חולה והוא זקוק לרכב. טען כי הוא יקנס בעבודתו בשל אי עמידה בלוחות הזמנים. ביקש להתחשב בכך שמדובר בתקופה טרם חג.

3.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדברי המבקש עולה כי הרכב נלקח בהסכמתו והיתה הרשאה ספציפית לנהיגה באותו מועד. טענה כי מדובר בנהג חדש וכי היה צורך במלווה ואין מחלוקת על כך. בנסיבות אלה ביקשה לדחות את הבקשה.

4.מעיון בחומר הראיות עולה כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לשלב זה של הדיון בבקשה. בענייננו נעצר המבקש ע"י רס"מ אריק גל אשר תיאר את אופן עצירת הנהג אשר מסר כי שכח את רישיון הנהיגה בבית, ומבדיקה שערך עלה כי הנהג הוציא רישיון בתאריך 13.4.15 וטרם עברו 3 חודשים. תיאר כי לצד הנהג ישב נוסע, מר עבד אל מנעם חביבאללה, אשר הינו פסול נהיגה, ומאחור ישב נוסע ללא רישיון נהיגה, ומכאן שלא היה לצד הנהג מלווה כשיר כחוק. בדברי הנהג נרשם "תעשה לי טובה הוצאתי רישיון ב-13-4-15 יש לי עוד כמה ימים מלווה."

יצוין כי אין טענה כי נפל פגם כלשהו בהליך השימוע.

5.הנהג הוא כאמור עובד של המבקש ובנסיבות אלה יש לראות במבקש כאחראי לשימוש שנעשה ברכב. הזיקה בין המבקש לנהג היא זיקה קרובה ואין די לטעון כי לא ידע שהנהג עדיין מחויב במלווה. המבקש אף הודה כי "הכל בגלל לחץ של זמן, הייתי צריך שהוא יסע לעבודה ואני לא הייתי איתם." (פרוטוקול הדיון מיום 12.7.15, עמ' 2, ש' 15-16). מדבריו של המבקש עצמו עולה כי פעל בפזיזות ובחוסר אחריות עת התיר לנהג לנהוג ברכב.

6.אין חולק כי החלטתו של הקצין גורמת למבקש אי נוחות ויתכן אף לפגיעה בעבודתו התקינה ולפגיעה בבני משפחתו. אולם, בשים לב לעובדה כי המחוקק היה ער לנזקים שיגרמו לבעלי רכב שעה שמבוצעת ברכבם עבירה ובחר בכל זאת לאפשר את ההסדר בדבר איסור השימוש המנהלי ברכב הרי שהיה מקום להפעלת הסמכות המנהלית ולאסור את השימוש ברכב.

7.המבקש לא הצביע על טעם של ממש שיש בו כדי להביא לקיצור או ביטול תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב ובשים לב לכלל הנסיבות הפגיעה במבקש הינה מידתית וראויה בנסיבות העניין.

8.לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה.