בפ"מ 1234-03-15 שמם נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש.

ביום 17.2.15 לאחר שימוע שנערך למבקש, החליט קצין המשטרה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום, זאת לאחר שהמבקש היה מעורב ביום 15.2.15 בתאונת דרכים, כאשר ע"פ החשד המבקש נסע עם רכבו ברח' שזר בבאר שבע מכיוון מרכז ביג באר שבע וכשהגיע עם רכבו לצומת ביקש לפנות שמאלה לחניון הסמוך ל"בית מקלף" , פנה שמאלה באופן בלתי זהיר וחסם את דרכה של נהגת שנסעה בכביש, כתוצאה מכך התנגשה הנהגת עם חזית רכבה בדופן ימין של רכב המבקש. המבקש והנהגת פונו לאחר התאונה לבית החולים סורוקה לקבלת טיפול רפואי.

ב"כ המבקש טוען כי אין ראיות לכאורה המקימות עילה לפסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש, כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, ואין מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש.

כמו כן , תיאר ב"כ המבקש את הנסיבות, בהן היה המבקש בזמן התאונה כאשר הדבר היה סמוך לפיטוריו מעבודתו במפעל "תרכובות ברום", לאחר 35 שנות עבודה.

ב"כ המבקש ציין כי רישיון הנהיגה חשוב למבקש נוכח העובדה כי הוא אב ל-4 ילדים וסב ל-5 נכדים, יש למבקש נכד במצב קשה המונשם ומשותק מתאונת דרכים שעבר, ועל כן הוא זקוק לרישיון לצורך המשך עזרה לבנו בטיפול בנכד.

כמו כן טען ב"כ המבקש לפגם בהליך השימוע בכך שקצין המשטרה הודיע טרם עריכת השימוע כי הוא עומד לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש, זאת במקום לגבש את עמדתו רק לאחר שמיעת דברי המבקש במהלך השימוע.

מנגד טען ב"כ המשיבה כי למבקש עבר תעבורתי של 17 הרשעות קודמות, בהם עבירה אחת של תאונה שהורשע בגינה בעבירה של נהיגה בקלות ראש ונפסל רישיון הנהיגה של המבקש, עוד טען ב"כ המשיבה לאיכות הראיות נגד המבקש.

לענין השימוע טען ב"כ המשיבה כי לא נפל פגם בהליך השימוע, שכן הקצין הסביר למבקש כי הואיל ונתונה לו סמכות בהתאם להוראות החוק לפוסלו ובהיות וישנן ראיות נגדו הוא עומד לפוסלו, ולאחר ששמע את טיעוני המבקש במהלך השימוע, החליט לפסול את המבקש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להפחית את מנין ימי הפסילה ולהעמידם על 30 ימי פסילה במקום 60 ימי הפסילה שנקבעו ע"י קצין המשטרה.

סעיף 48 לפקודת התעבורה מקנה לבית המשפט סמכות לבטל פסילה מנהלית של רשיון נהיגה שהוטלה ע"י קצין משטרה, כאשר משוכנע בית המשפט כי אין בביטול הפסילה בכדי להוות פגיעה בביטחון הציבור. לבית המשפט הסמכות אף לקצר את מנין ימי הפסילה (ראה בש"פ 404/97 אבי שריקי נ' מדינת ישראל).

בבדיקת מסוכנותו של הנהג, יש לבדוק את נסיבות העבירה לכאורה וכן את עברו התעבורתי של הנהג (ראה בש"פ 8545/02 רשיד אבו מדיעם נ' מדינת ישראל)

בענייננו, אכן בעברו התעבורתי של המבקש 17 עבירות תעבורה, בהן עבירה של גרימת תאונת דרכים. אך מנגד נתתי משקל לנסיבות אירוע התאונה, וכן לתוצאות התאונה בהן לא נגרמו לנפגעים בה חבלות של ממש. על כן, ובהיות שהפסילה אינה באה על חשבון העונש העתידי, ובהתחשב בנסיבותיו של המבקש בדבר הצורך שלו לעזור בטיפול בנכדו, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה.

לענין הפגם בשימוע, לאחר שעיינתי בפרוטוקול השימוע סבורני כי אמירת קצין המשטרה טרם השימוע כי הוא עומד לפסול את המבקש, הגם שאין לה מקום, אין בה כדי להוות פגם מהותי בהליך השימוע, שכן ניתנה למבקש ההזדמנות להשמיע טיעוניו בפני הקצין טרם ההחלטה בדבר פסילתו, ולא עולה חשש כי הקצין לא שקל בהחלטתו טיעונים שהעלה המבקש במהלך השימוע.

אשר על כן, החלטתי לקצר את ימי הפסילה ולהעמידם על 30 ימי פסילה החל מיום 17.2.15.

בתום התקופה, יבוטל הצו ויוחזר הרשיון למבקש.