לפניי בקשה להארכת תוקפו של צו של בית משפט זה, שהורה על הפקדת בטוחות בידי המשיב, כחלופה לעיקול כספים שהחזיקה בהם המבקשת. זאת, כחלק מהליך לפי סעיף 112א(ג)(2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.
1.הרקע, בתמצית: המבקשת טוענת לכך שהמשיב היווה חוליה בשרשרת פעילות בלתי חוקית, הכללה הכנסת זהב מן הרשות הפלסטינית לישראל, ללא תיעוד, הוצאת חברות קש לשם הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות כדי לכסות על חוסר תיעוד מקור הזהב, ולבסוף ייצוא הזהב מישראל על ידי המשיב, תוך קבלת החזרי מע"מ על רכישת הזהב באמצעות החשבוניות הפיקטיביות, הכל כטענת המבקשת. עד הנה, יצוין, לא הוגש כתב אישום בעניינו של המשיב.
2.המשיב, שעסק בתחום הלימוזינות בהיקף עסקאות חודשי ממוצע של למטה מ-70 אלף ₪ - לפני ואחרי ענייני ייצוא הזהב – זינק למחזור עסקאות חודשי ממוצע של כ-3.6 מיליון ₪. חלק ממחזור העסקאות מקורו בהחזרי מע"מ תשומות בהיקפים ניכרים בקשר עם העסקאות האמורות. באפריל ומאי 2013, ממש ערב הפסקת פעילותו של המשיב בתחום ייצוא הזהב, עתר המשיב להחזר מע"מ תשומות בסך של 2,527,128 ₪ (להלן: החזר המס). המבקשת לא מיהרה (לשון המעטה) למסור למשיב את התשלום בגין האמור, ועיכבה את הסכום בידה, גם מעבר לתקופה של ששה חודשים הקבועה בחוק המע"מ. בינואר 2014 הוציאה לו המבקשת שומה (כזו המשקפת את סברתה שלא היה מקום להשיב לו את החזר המס), שהועמדה על 4,067,522 ₪ (להלן: השומה). המשיב ביקש להשיג על שומה זו כפי זכותו, ועשה כן.
3.לאחר דברים אלה, ומשהמשיכה המבקשת להחזיק בכספי החזר המס, הגישה היא בחודש מאי 2014 הליך לבית משפט זה בהתאם לסעיף 112א לחוק המע"מ, העותר לעיקול כספי החזר המס המוחזקים בידיה, עד למיצוי הליכי ההשגה על השומה והפיכתה חלוטה. המדובר בהליך עצמאי, המאפשר לבית משפט השלום להורות על עיקולים – בכל סכום – שנועדו לאפשר את גביית החוב לרשויות המע"מ לאחר שיהפוך חלוט, זאת ככל שיש חשש שמא הנישום לא יוכל לשלם את חובו.
4.צו ניתן במעמד צד אחד תחילה. המשיב התנגד, ועמד על קבלת החזר המס לידו על אתר, ודאי בחלוף המועד להשבתם לפי דין. הבקשה התבררה לפני כב' השופטת כרמלה האפט. היא קיימה שני דיונים בבקשה, בהמשך לדרישת המשיב בעניין. בדיונים התגבשה אפשרות שלפיה המשיב יעמיד בטוחות משמעותיות לתשלום השומה, שכנגד העמדתם יקבל לידו את כספי החזר המס. בית המשפט בחן עם הצדדים את מיצוי האפשרות האמורה, תוך הבהרת עמדתו כי הבטוחות יועמדו לפרק זמן מוגבל שבסופו תהא המבקשת רשאית לעתור להארכת תוקף הצו. המהלך האמור לא הבשיל כדי הסכמה של הצדדים, ועל כן נדרשה הכרעתו של בית המשפט.
5.בהחלטתו מיום 11.6.14, עמד בית המשפט על חששה הכבד של המבקשת שלפיה תידרש למסור לידיו את החזרי המס, ולבסוף לא תוכל לזכות בחובה. מנגד עמד בית המשפט על הבטוחות הממשיות שהציע המשיב לתשלום חובו בתום מיצוי ההליך השומתי. צוין כי המדובר בשילוב בטוחות שאינו אופטימלי ואינו זהה כמובן לכסף מזומן שמצוי היה בידה, אף שהוא למעלה מסביר ויאפשר, גם אם במאמץ, את גביית חוב המס מן המשיב. בשקילת איזון האינטרסים בין הפגיעה האפשרית בציבור לבין הפגיעה בזכות הקניין של המשיב נקבע כי באותו מועד גובר השיקול האחרון.
6.לאחר אלה נקבע כי צו העיקול הזמני שניתן יבוטל, קרי המבקשת תשלם למשיב את החזר המס, לאחר הפקדת שלוש בטוחות: שעבוד דירת מגוריו של המשיב לטובת המבקשת; שעבוד שתי לימוזינות שבבעלותו; וערבות צד שלישי, של אחי המשיב, שתוגבל לסכום של שני מיליון ₪ (להלן: הבטוחות). בהחלטה נקבע עוד כי "כל הערבויות יעמדו בתוקפן למשך 18 חודשים מהיום, או עד הוכחת/אי הוכחת קיומו של חוב מע"מ מאת המשיב למבקשת (לפי המוקדם)" (להלן: ההחלטה הראשונה).
7.חלפו 18 חודשים ועוד יומיים. המבקשת עתרה להארכת תוקפן של הבטוחות. היא ציינה כי ביום 25.2.15 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על שומת התשומות והקנסות שבהם חויב (ע"מ 59430-02-15; להלן: הליך הערעור), הליך ערעור שטרם נקבע לדיון, ומכאן הצורך בהארכה. ביום 15.12.15 ביארה, נוכח החלטתי, כי לשיטתה הצו הקודם טרם פקע בעת הגשת הבקשה, יום 13.12.15, הוא יום א' בשבוע (ולא נרחיב עוד בעניין – שכן ממילא לא נמצאה בתגובת המשיב מניעה שבדין לשוב ולהעמיד את הצו בתוקפו אפילו היינו מניחים כי פג). המבקשת הוסיפה כי המדובר בשומה שסכומה עולה על שווי הבטוחות שנקבעו, כך שמובן שלמצער הותרת הבטוחות בעינן תקל על גביית המס, ככל שיהפוך חלוט.
8.המשיב מסר את התנגדותו לבקשה, ביום 21.12.15 (ואגב כך דחה, כפי זכותו המלאה, אפשרות שהעליתי בהחלטתי מיום 15.12.15, להארכת תוקף הבטוחות בשנה נוספת, בהסכמה). הוא הטעים כי עד הנה לא הוגש נגדו כל הליך פלילי. הוא לא חלק על כך שאכן תלוי ועומד ערעורו על השומה והקנסות שנקבעו. לשיטתו, ההחלטה הראשונה קבעה שתוקף הערבויות יעמוד על "פרק זמן מקסימלי של 18 חודשים", שהסתיים ואין להאריכו. האיזון שגם כך נטה לטובתו, נוטה לסברתו עוד יותר להגנה על קניינו. הערבויות, טען המשיב (בלא לפרט ובלא לתמוך בתצהיר) מקשות עליו לכלכל את צעדיו במישור האישי והכספי, כאשר לא נראה לדבריו באופק סיומה של המחלוקת האזרחית. יצוין עוד כי המשיב הלין על כך שהחזר המס שבוצע, בוצע בערך נומינלי בלבד.