1.בפני בקשה לביטול צו סגירה מינהלי שניתן למבקשת, המנהלת אולם שמחות "רגעים" בתחום המועצה המקומית קריית עקרון. אין חולק כי לעסק אין רישיון עסק כדין. השאלה העומדת לדיון היא, האם מן הראוי לבטל את צו הסגירה המינהלי שניתן, כאשר המבקשת פועלת להשגת האישורים הנדרשים, ובהעדר אינדיקציה לסכנה מוחשית ספציפית מהמשך סכנת הפעלת העסק.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
2.המבקשת מפעילה את אולם השמחות (להלן: האולם) בלא שיש בידיה רישיון עסק כדין מאז חודש דצמבר 2015 או סמוך לכך. כנגד המבקשת הוצא צו סגירה מינהלי ביום 13/01/2016 (להלן: הצו המינהלי הראשון), אשר פקע 30 יום לאחר שניתן, שכן עד לאותו מועד לא הוגש כתב אישום כנגד המבקשת ובית המשפט לא נתבקש להאריך את הצו או לתת צו סגירה משפטי. ביום 14/02/2016 ניתן כנגד המבקשת צו הפסקה מינהלי (להלן: הצו המינהלי השני), וביום 16/02/2016 הגישה המבקשת בקשה בהולה לביטול צו ההפסקה המינהלי. מאחר שהבקשה לביטול הצו נקלטה ככתב טענות, לא סומנה כבקשה דחופה, וההחלטה לגביה ניתנה רק ביום 21/02/2016, בה הוריתי לעכב את ביצוע הצו המינהלי השני, עד לדיון במעמד הצדדים.
אין חולק כי המבקשת קיימה אירועים בכל התקופה, הן לאחר הוצאת הצו המינהלי הראשון והן לאחר הוצאת הצו המנהלי השני, ואף בטרם ההחלטה מיום 21/02/2016.
אציין עוד, כי בנוגע למבנה, ניתן צו הפסקה שיפוטי (במסגרת הליך שהתנהל בפני בתיק בב"נ 52856-12-15), על בסיס הסכמת הצדדים, המורה על הפסקת השימוש החורג במקרקעין, שניכנס לתוקפו ביום 06.02.16. נכון להיום, לא ניתנה החלטה המאריכה את המועד לכניסה לתוקף של צו ההפסקה השיפוטי ואין מחלוקת על כך שהפעילות באולם מתנהלת במקרקעין לגביהם ניתן אותו צו שיפוטי.
3.לטענת המבקשת, היא פעלה באופן נמרץ וממשיכה לפעול על מנת לקבל את כל האישורים הנדרשים מטעם הרשויות שעל בסיסן תהיה רשאית לקבל רישיון עסק, או לכל הפחות רישיון זמני המאפשר את הפעלת העסק ועריכת אירועים באולם.
המבקשת צירפה לבקשתה תעודת גמר וטופס 4 למבנה המשמש את האולם; החלטה בבקשה לשימוש חורג מיום 16/11/2015, על פיו נדרש בעל המקרקעין (מר ביג'אן) למלא אחר רשימת דרישות שפורטו שם, קרי, הבקשה לא נדחתה בשל העדר אפשרות כללית ליתן היתר לשימוש חורג במקרקעין; אישור של נתי מערכות כיבוי אש בע"מ, המתייחסת לבדיקת תקינות המערכת ספירנקלרים; מכתב תחזוקאי מטפים מוסמך המאשר את תקינות כיבוי המטלטל, על פי בדיקה שנערכה ב-11/2015; אישורים המעידים על התקנת מד רעש בשני חלקי האולם; אישור מורשה נגישות מיום 27/01/2016; אישור מהנדס לתקינות ויציבות ציוד המורכב באולם מיום 20/01/2016; חוות דעת מקדמית של משרד הבריאות על פיה אין התנגדות לתכנון המוצע באולם, בכפוף ל-11 התנאים המפורטים שם, מיום 02/03/2015; אישור אדריכל מיום 16/02/2016 על פיו צפוי להינתן אישור סופי של המשטרה בתוך כשבוע וחצי, וכי ממתינים לביקורת משרד הבריאות לצורך אישור סופי; אישור אדריכל מיום 15/02/2016, על פיו יש צורך באישור מעבדה מתאימה של מערכת הספירנקלרים לאחר שהתברר שהאישור שניתן לכאורה על ידי מכון התקנים היה ככל הנראה מזויף (אותו תעודה של מכון התקנים שמספרה פורט במכתב האדריכל לא צורף על ידי המבקשת במסגרת נספחי הבקשה).
לטענת מנהל המבקשת, לא ידע אודות הצו המינהלי הראשון, אשר נמסר לפקידה במשרד האולם, ולו היה יודע על קיומו, היה מגיש את הבקשה לביטול הצו בסמוך לאחר שניתן, ולא ממתין עד שיינתן הצו המינהלי השני.
המבקשת סבורה, כי מאחר והוזמנו אירועים רבים באולם בהמשך חודש זה ובמהלך חודשים קרובים (צורף יומן הזמנות על פיו מתוכננים אירועים בחודשים הקרובים, עד חודש יוני, כולל).
במהלך הדיון התברר כי בנוסף לאישורים שצורפו על ידי המבקשת וההתייחסות מטעמה לפעולות הנדרשות להשלמה לצורך מתן רישיון עסק, עליה גם לדאוג לפתרון חנייה לבאי המקום, שכן הפתרון שהוצע על ידה בשלב זה לא אושר על ידי המשיבה.
נציג המבקשת בחקירתו טען, כי הוא פועל באופן נמרץ, כי אין כל סכנה במתחם, כי לא נערכה כל ביקורת ממנה ניתן ללמוד כי קיימת סכנה – בריאותית או בטיחותית – מעצם קיום אירועים במקום, וכי מבחינתו, האולם עומד בכל הסטנדרטים הנדרשים כדי לוודא שאין סכנה לשלום המבקרים.
4.עמדת המשיבה היא כי מאחר והמבקשת פעלה ופועלת בניגוד לצו סגירה שיפוטי, בניגוד לצווי הפסקה מינהליים, ובהעדר אישורים מרשויות שבאים להבטיח את שלום הציבור בכלל והמבקרים במקום בפרט, יש להורות על סגירת האולם לאלתר, וכל פתרון אחר אינו הולם את הנסיבות דנן.
עמדת המשיבה היא משנמסר הצו המינהלי הראשון למבקשת, אפילו לא נמסר לידיו של המנהל, יש לראות במבקשת במי שידעה אודות קיום הצו ופעלה תוך הפרתו, והתנהלות כזו יש להוקיע ולא לאשרה אף בדיעבד. המשיבה סבורה, כי לנוכח הסיכונים הפוטנציאלים הקיימים לחיי אדם, לבטיחותם ולבריאותם, יש להורות על סגירת האולם לאלתר, וזאת בין השאר כדי ליצור הרתעה, ולמנוע פתיחה של עסקים ללא שניתן קודם לכן רישיון עסק, ובמיוחד הדבר חשוד כשמדובר בעסק חדש יחסית שפועל מספר חודשים.
המשיבה סבורה שכל המסמכים שצורפו לבקשה שאינם עולים כדי אישור ראוי מטעם גורם רשמי כלשהו, המאפשר את פתיחת העסק, והאישורים הקיימים אינם מגורמים מאשרים רשמיים.
5.מכל הטענות שנשמעו מפתיע הדבר שאף אחד מן הצדדים לא התייחס להליך שימוע: המבקשת לא טענה כי לא התקיים הליך כזה, באופן הפוגע בתקיפותו של הצו המינהלי; המשיבה לא טענה כי התקיים שימוע או כי לא היה צורך לקיים הליך כזה בנסיבות מקרה זה.
המסגרת המשפטית
6.סעיף 1 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק) קובע את סמכותו של שר הפנים לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות שונות, וביניהם אלה הנוגעים לענייננו, המתייחסות לאיכות הסביבה ומניעת מטרדים; מניעת סכנה לשלום הציבור; בטיחות הנמצאים במקום העסק; בריאות הציבור; קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה; וקיום הדינים הנוגעים לכבאות.
7.סעיפים 20-21 לחוק קובע את המסכות להוציא צו הפסקה מינהלי, שתוקפו למשך 30 יום (שניתן להאריכו באם הוגש לבית משפט כתב אישום על העבירה שבגינה הוצא הצו). בסעיף 22 מאפשר לכל הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מינהלי, לבקש את ביטולו בבית המשפט, ובמקרה כזה, רשאי בית המשפט לבטל את הצו או לאשרו, עם או בלי שינויים.