בע"א
בית משפט השלום בית שמש
|
28523-03-15
19/03/2015
|
בפני השופט:
ירון מינטקביץ
|
| - נגד - |
המבקש:
עופר פוקס
|
המשיבים:
1. עמוס ברזילי דר'
2. מועצה מקומית מטה יהודה
|
| החלטה |
לפני בקשה להורות למשיבים לקצר תקופת החזקת כלבו של המבקש בהסגר, בעקבות ארוע מצער שהתרחש ביום 9.3.15, בו נשך הכלב אדם אחר. המשיב הורה להחזיק הכלב בהסגר מיום 12.3.15 למשך עשרה ימים, עד ליום 22.3.15 על מנת לברר האם הכלב חולה בכלבת. הבקשה שלפני היא להורות כי מנין ימי הבירור ימנה מיום הנשיכה, באופן שההסגר יסתיים ביום 19.3.15.
בטרם הדיון בבקשה, הוריתי למבקש להבהיר מהו מקור סמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים (או בית משפט שלום) לדון בבקשה. המשיב הפנה לסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי:
"בית משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם."
התוספת השלישית לחוק בתי המשפט כוללת, בין היתר, עבירות על פקודת הכלבת, היא החיקוק מכוחו הוצא צו ההסגר. כן טען המבקש כי בתי משפט השלום דנים בעניינים דומים כדבר שבשגרה. כטיעון חלופי ביקש המבקש, כי גם אם אמצא שלא נתונה לי הסמכות, אתן צו זמני לשחרור הכלב עד להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך.
לאחר שנתתי דעתי לנסיבות הענין, לא ראיתי כי מסורה לבית משפט לעניינים מקומיים, או בית משפט השלום, סמכות לדון בבקשה. הסעיף אליו הפנה ב"כ המבקש, מקנה לבית המשפט סמכות לדון בעבירות על פקודת הכלבת. אין בכך להקנות לבית משפט סמכות לבחון שיקול דעתה של הרשות בעניינים אחרים הנוגעים לפקודת הכלבת.
עניין זהה נדון בבית משפט השלום בכפר סבא, בתיק ה"פ 2680-11-13 ינדל ואח' נ' השירות הווטרינרי העירוני. נפסק, מפי כב' ס' הנשיאה ר. קרלינסקי:
"8.כלל ידוע הוא, כי סמכותו הענינית של ביהמ"ש מוכרעת לפי מבחן הסעד המבוקש.
(ראה ע"א 27/77 טובי נ' רפאל, פ"ד לא(3) 561 ( 1977 ) .
עיון בתובענת המבקשים מעלה בבירור כי בית המשפט מתבקש להצהיר כי החלטת המשיבה להורות על בידוד כלבותיהם ניתנה בחוסר סמכות ובין היתר תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות ותוך סטייה ממינהל תקין. אשר על כן, בפנינו תביעה לסעד הצהרתי בה הגדרת הסעד מגלמת נכונה את מהותה, קרי תקיפה של החלטת הרשות ובקשה להכריז על בטלותה.
9.בחנתי טענות הצדדים, ואני סבורה כי הצדק עם המשיבה.
סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט קובע, כי:
"בית משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם."
סעיף 56 (א) לחוק בתי המשפט קובע:
"דין בית משפט לענינים מקומיים כדין בית משפט שלום, ויחולו עליו הוראות סימן ג' למעט סעיף 51 ככל שאין בסימן זה הוראה אחרת, ובשינויים המחוייבים."
מכאן למדים אנו שסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים (ושל בית משפט השלום מכוח סעיף 58 לחוק) הינה לדון בעבירות לפי פקודת הכלבת ולא בעניינים הנובעים ממנה. סמכות זו אינה כוללת את תקיפת החלטותיה של הרשות שפעלה מכח סמכותה על פי פקודת הכלבת.
10.סעיף 5 (1) לחוק ביהמ"ש המינהליים קובע מפורשות כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בעתירות נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה (כאשר רשות מקומית - ובכלל זאת נושא משרה או נושא תפקיד בה נכללים במסגרת סעיף 8 (א) לתוספת הראשונה).יפים לעניין זה דברי הנשיא השופט גרוניס ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ ( 19.9.05):
"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים הייתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המינהל ...בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות (פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק, וכן הוראות נוספות בתוספת הראשונה שאינן מתייחסות לזהות המחליט, אלא לנושא ההחלטה, ושלפי אופיו המחליט הוא רשות מקומית). לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים."