אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעל תפקיד אשר מונה בהליכי פירוק לא הוסמך לקבוע את אחריות בעלי המניות

בעל תפקיד אשר מונה בהליכי פירוק לא הוסמך לקבוע את אחריות בעלי המניות

תאריך פרסום : 05/08/2008 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
2441-07,2952-07
03/08/2008
בפני השופט:
א' גרוניס

- נגד -
התובע:
הרדי דורעם
עו"ד ל' כהנא
עו"ד ג' כהן
הנתבע:
1. עו"ד דליה בן נון עשהאל
2. עו"ד רון רוגין
3. כונס הנכסים הרשמי
4. דוד שיינין

עו"ד ה' שלום
עו"ד ע' שטרן
עו"ד פ' רוסלר
פסק-דין

1.       לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) ביום 12.2.07 וביום 26.2.07. עניינה של ההחלטה האחת הינו שאלת הנפקות אותה יש ליתן לדו"ח בעל תפקיד, הכולל המלצה לחייב את המבקש בשתי הבקשות ואת המשיב 4 ברע"א 2441/07 בסכומי כסף מסוימים בגין חובות חברת גלרד תעשיות (1992) בע"מ (בפירוק) (להלן - גלרד תעשיות). זאת, לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה). בגדר ההחלטה השנייה דחה בית משפט קמא בקשה של המבקש בשתי בקשות רשות הערעור לביטול עיקולים זמניים אשר הוטלו במעמד צד אחד.

2.       גלרד תעשיות, אשר עובר להליכי פירוקה עסקה בייצור מכונות תעשייתיות בתחום הפלסטיקה ובשיפוצן, הינה חברת בת של חברת גלרד בע"מ (להלן - גלרד). בשנת 1997 נרכשה השליטה בגלרד על ידי חברת אלטנית פיתוח ותעשיה בע"מ (להלן - אלטנית). הבעלות במניות חברת אלטנית נתונה הייתה, אותה עת, למבקש בשתי בקשות רשות הערעור (להלן - הרדי) ולמשיב 4 ברע"א 2441/07 (שהינו אף משיב 3 ברע"א 2952/07, להלן - שיינין). השניים אף שימשו כמנהלי החברה. בחודש אפריל 1998 מונה שיינין כמנכ"ל גלרד תעשיות. ביום 23.8.98 הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לפירוקה של גלרד תעשיות. ביום 27.1.99 נענה בית המשפט לבקשה ונתן צו פירוק נגד החברה. כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרקה הזמני. ביום 26.7.99 מונתה המשיבה 1 בשתי בקשות רשות הערעור כמפרקת של גלרד תעשיות (להלן - המפרקת). יצוין, כי בשנת 1998 נקטה אלטנית הליך בוררות שעניינו עסקת הרכישה של מניות גלרד על ידה (להלן - הליך הבוררות). המפרקת שימשה כבאת כוח של אחד הנתבעים בגדר ההליך האמור.

3.       ביום 1.12.02 הגישה המפרקת לבית המשפט של הפירוק בקשה למתן הוראות, בגדרה עתרה היא לסעדים כספיים נגד הרדי, נגד שיינין ונגד אחרים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה (להלן - הבקשה להטלת אחריות). המבקש, מצידו, הגיש ביום 13.4.03 לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת המפרקת מתפקידה. זאת, בשל היותה נגועה, לטענתו, בניגוד עניינים על רקע התפקיד אותו מילאה בגדר הליך הבוררות. בעקבות בקשה אחרונה זו קבע בית המשפט ביום 24.6.03, בהסכמת המפרקת, כי הבקשה להטלת אחריות תימסר לבעל תפקיד אחר אשר ימונה על ידי בית המשפט. בהחלטתו קבע בית המשפט כי:

 "לאחר שימונה בעל התפקיד האמור, הוא יגיש דו"ח, בשלב הראשון דו"ח שיועמד לעיון הכנ"ר ועיוני בלבד, בו יחווה דעתו על ההליך בבש"א 15184/02 (הבקשה להטלת אחריות - א' ג') ואז יקבע, אם יהיה צורך בכך, דיון לאחר הפגרה בבקשות אלו".

ביום 9.10.03 מינה בית משפט קמא את המשיב 2 ברע"א 2441/07 (להלן - רוגין) "...כבעל תפקיד אשר יגיש בשלב הראשון דו"ח באשר להליך בבש"א 15184/02...". בהתייחס להמלצת כונס הנכסים הרשמי לפיה ימונו כמה בעלי תפקידים במקביל, ציין בית המשפט בהחלטתו כי:

"אני נוטה לדעה כי יש מקום למנות בעל תפקיד אחד מאחר ותפקידו מוגבל - בשלב הראשון הגשת דו"ח על ההליך בבש"א 15184/02, ואח"כ הנובע מכך אם לדעתו יש מקום לקיומו של ההליך לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות".

ביום 28.11.06, למעלה משלוש שנים לאחר מינויו, הגיש רוגין לבית המשפט של הפירוק דו"ח המחזיק 118 עמודים (להלן - הדו"ח). בגדר הדו"ח המליץ רוגין לחייב את הרדי ואת שיינין, יחד ולחוד, בסכום של כ-2.65 מיליון ש"ח לפי סעיף 374 לפקודה. עוד המליץ הוא לחייב את שיינין, מכוח סעיף 373 לפקודה, בסכום נוסף של כ-360,000 ש"ח (הסכומים נכונים ליום 1.11.06).

4.       על רקע העובדה שהדו"ח כלל המלצה באשר להכרעה בבקשה להטלת אחריות לגופה, נדרשה הערכאה הדיונית להחליט האם עליה לברר את הבקשה בפניה אם לאו. בהחלטתה מיום 12.2.07 קבעה היא, כי אין מקום לבחון מחדש את קביעותיו העובדתיות של רוגין בדו"ח מטעמו. זאת, אלא אם יצביעו בעלי הדין על ראיות שנעלמו מעיניו של רוגין, ויגישו תצהיר המסביר מה נפקותן ומדוע לא הובאו בפניו. בית משפט קמא פסק, כי אף אם בעת מינויו של רוגין מטרת המינוי הייתה מתן חוות דעת לגבי השאלה האם יש ממש בבקשה להטלת אחריות אשר הוגשה מטעם המפרקת, הרי שבסופו של יום בחן רוגין באופן יסודי ומקיף את מלוא טענות הצדדים לגופם של דברים והגיע לכלל מסקנות באשר להכרעה הראויה. בית המשפט המחוזי המשיך ודחה את טענתם של הרדי ושל שיינין לפיה מטרת ההליכים אשר התנהלו בפני רוגין לא הייתה ברורה להם, בציינו כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם אופן התנהלותם בפועל. עוד נקבע, כי הגם שמסקנותיו המשפטיות של רוגין הינן בגדר המלצות, הרי שעל פני הדברים דומה כי מקלות הן עם הרדי ועם שיינין. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי אם יש לבעלי הדין טענות כבדות משקל באשר למסקנות המשפטיות הכלולות בדו"ח, רשאים הם לסכמן בכתב באופן מוגבל ותמציתי. בסיום ההחלטה פסק בית המשפט המחוזי את גובה שכר הטרחה אשר ישולם לרוגין. לעניין זה נקבע, כי הרדי ושיינין ישאו בשכר הטרחה בחלקים שווים וכי תשלום שכר הטרחה מהווה תנאי להגשת סיכומיהם או תצהיריהם, כאמור לעיל. מכאן בקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 2441/07; להלן - הבקשה הראשונה). החלטנו לדון בבקשה זו כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

5.       ביום 29.11.06, בסמוך לאחר הגשתו של הדו"ח לבית המשפט, עתרה המפרקת להטלת עיקולים זמניים על נכסים שונים של הרדי ושל שיינין. ביום 30.11.06 נעתר בית משפט קמא לבקשה באופן חלקי, והטיל עיקולים זמניים במעמד צד אחד. בין היתר הוטל עיקול זמני על כספים המצויים בחשבונות עסקיים הרשומים על שמו של הרדי או שהוא מורשה חתימה בהם, וזאת עד לסכום של 2 מיליון ש"ח. ביום 15.1.07 הגיש הרדי בקשה לביטול העיקולים הזמניים שניתנו נגדו. ביום 26.2.07 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי בהתאם להחלטה מיום 12.2.07 (הנזכרת בפיסקה 4 לעיל), מהווה הדו"ח ראיה מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד הרדי. מכאן בקשת רשות הערעור השנייה (רע"א 2952/07; להלן - הבקשה השנייה).

6.       מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה הראשונה, הנדונה כערעור, להתקבל. מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 24.6.03 ומיום 9.10.03 עולה, כי רוגין לא מונה על מנת להכריע בבקשה להטלת אחריות לגופה. תחת זאת, מטרת מינויו הייתה הגשת דו"ח לגבי טיבה של הבקשה להטלת אחריות אשר הוגשה על ידי המפרקת. במילים אחרות, בעל התפקיד אמור היה לבחון את השאלה האם אכן ראויה הבקשה להטלת אחריות להידון בפני ערכאה שיפוטית, ואם כן - האם יש לדון בה בפני בית המשפט של הפירוק לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה או שמא בפני בית משפט אזרחי על דרך תובענה רגילה. עובדה זו עולה אף מההחלטה נשוא הבקשה הראשונה (ראו עמ' 8 להחלטה) וכן מבקשה מסוימת אותה הגישה המפרקת ביום 22.8.06. משכך, ברי כי בעל התפקיד לא מוסמך היה להכריע בבקשה לגופה, ואף לא ניתן היה להקנות לו סמכות כאמור בדיעבד. שגתה אם כן הערכאה הדיונית משהחליטה לבסס את הכרעתה בבקשה להטלת אחריות על קביעותיו והמלצותיו של בעל התפקיד לגופה של הבקשה. נוסיף, כי ההליך אשר התנהל בפני בעל התפקיד עובר להגשת הדו"ח לא כלל רכיבים דיוניים מהותיים הקיימים בגדר הליך המתנהל בפני ערכאה שיפוטית או בפני בורר. כך למשל, לא ניתנה אפשרות לבעלי הדין לערוך חקירות נגדיות כלשהן. על רקע דברינו עד כה, פטורים אנו מהתייחסות לשאלה האם רשאי בית משפט של פירוק להסמיך בעל תפקיד להכריע בבקשות המוגשות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה. זאת, בין אם מדובר בהכרעה בבקשה כולה ובין אם מדובר בהכרעה במחלוקות העובדתיות בלבד. עם זאת חובה לומר, כי ספק רב אם בית המשפט יכול להעביר הסמכות הנתונה לו על פי הסעיפים האמורים של הפקודה, אלא אולי בהסכמה של כל המעורבים. כזכור, במקרה דנא לא הוסמך רוגין להכריע בבקשה להטלת אחריות לגופה. התוצאה, אם כן, היא שאין מנוס מביטולה של ההחלטה מיום 12.2.07. על בית המשפט של הפירוק להחליט באשר לאופן המשך הדיון בבקשה. כך, עליו להכריע האם ראוי לנקוט הליך כלשהו, ואם כן - האם בגדר הליך לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה או שמא בגדר תובענה אזרחית רגילה. בית המשפט המחוזי יהא רשאי להיעזר בדו"ח לצורך הכרעה בסוגיה זו. ככל שיוחלט כי הבקשה להטלת אחריות תידון בהליך לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה או בדרך הרגילה, ינוהל ההליך מבלי שתינתן נפקות כלשהי לאמור בדו"ח. ברי, כי על רקע הכרעתנו אין מקום להגשתם של התצהירים והסיכומים הנזכרים בהחלטתו של בית משפט קמא. לאור האמור, תובא סוגית שכרו של רוגין, לרבות גובה הסכום וזהות החייבים בתשלום, לבחינה מחדש על ידי בית המשפט המחוזי.

7.           כזכור, בגדר הבקשה השנייה משיג הרדי על החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשתו לביטול העיקולים הזמניים שניתנו נגדו במעמד צד אחד. סבורני, כי ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.2.07 מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה לביטול העיקולים על ידי הערכאה הדיונית. הרדי יהא רשאי, אם כן, להגיש לבית המשפט של הפירוק, עד ליום 15.9.08, בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 26.2.07. משיכריע בית המשפט המחוזי בבקשה תהא פתוחה בפני הרדי הדרך, במידת הצורך, להשיג על ההחלטה על דרך בקשת רשות ערעור מחודשת בגדרה רשאי יהיה להעלות את מלוא טענותיו. על רקע האמור לא ראיתי לנכון לדון בבקשה השנייה לגופה, והיא נדחית בלא צורך בתשובה.   

8.       התוצאה היא כי הערעור נשוא הבקשה הראשונה (רע"א 2441/07) מתקבל, הכול כאמור בפיסקה 6 לעיל. הבקשה השנייה (רע"א 2952/07) נדחית בלא צורך בתשובה, כמוסבר בפיסקה 7 לעיל. קופת הפירוק תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות הרדי בסכום של 10,000 ש"ח.

           ניתן היום, ב' באב התשס"ח (3.8.2008). 

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ