בעלת המניות בחברה לא הוכרה כעובדת החברה לצורך קבלת דמי לידה מביטוח לאומי

1.                 1.                 הנתקיימו יחסי עובד-מעביד בין חברת אס.אי.אם כלבו רהיטים 2000 בע"מ (להלן - החברה או העסק) לבין התובעת, גב' עטאף מועדי, והאם זכאית התובעת לדמי לידה. אלו הן השאלות העומדות להכרעה בפנינו.

2.                 2.                 בתאריך 13/4/2002 ילדה התובעת את ילדה החמישי.

3.                 3.                 תביעתה של התובעת לדמי לידה מיום 23/4/2002 (מוצג נ/1), נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), מן הטעם שהתובעת לא שיתפה פעולה עם עובדי המוסד (ראו מכתב הדחייה מיום 10/12/02). משכך, הגישה התובעת לבית הדין ביום 13/7/03 את התביעה שבפנינו.

4.                 4.                 בכתב הגנתו המתוקן טען הנתבע, כי בנוסף לאי שיתוף הפעולה, לא הוכיחה התובעת כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה ובין החברה שבבעלותה ואף לא הוכיחה כי עבדה בחברה ועל כן לא הוכיחה זכאות לדמי לידה.

5.                 5.                 החל מחודש ינואר 2001 פעלה בכפר ירכא חנות רהיטים בבעלותה של החברה. בעלי המניות בחברה היו: גב' עטאף מועדי -התובעת, אשר בבעלותה היו 50% ממניות החברה, ומר נאיף חזון (להלן - השותף) אשר בבעלותו היו 50% ממניות החברה. בחודש מאי 2001, ארבעה חודשים לאחר שהחלה החנות את פעילותה, רכשה התובעת את חלקו של השותף, וממועד זה ואילך כל מניות החברה הם בבעלות התובעת (ר' עדות התובעת - פ' מיום 6.7.05, עמ' 7 ש' 19 - 27).

6.                 6.                 התובעת טוענת, כי בינה ולבין החברה התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בתקופה שמחודש יוני 2001 ועד לחודש מרץ 2002 וכי בגין תקופה זו שולמו עבורה דמי הביטוח ומשכך זכאית היא לדמי לידה.

מנגד טוען הנתבע, כי התובעת לא רכשה תקופת אכשרה המקנה לה זכאות לדמי לידה כנדרש בסעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק), וזאת בשל העובדה כי לא התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בין התובעת לבין החברה בתקופה הנטענת, מה גם שלא שולמו עבורה דמי ביטוח.

דיון  והכרעה:

7.                 7.                 לכלל, שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם: עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה; הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של החברה; חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כ"עובד" היחיד של החברה; עמד כל כך כבוד הנשיא אדלר בפרשת גרוסקופף:

"לכלל, שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם:

(א)   עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה;

(ב)   הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של         
              החברה;

(ג)    חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כ"עובד" היחיד של החברה;

מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה, כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. יתרה מזאת, אדם עשוי לבצע עבודה בכמה "כובעים" ויש לקבוע באיזה "כובע" הוא עובד. זאת ועוד, על פי מצוות המחוקק עצמאים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ואין לאפשר לעצמאי לעקוף את ההסדר ולהשיג ביטוח אם הוא אינו "עובד"."

(עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע לד 97, בסעיף 17, עמ' 110 לפסק הדין; להלן - פרשת גרוסקופף)

בפרשת גרוסקופף נקבעו שלושה מבחנים לבירור השאלה, האם ניתן לראות בבעל מניות בחברה גם כ"עובד" בחברה שבבעלותו, לצורך ביטוחו בענף ביטוח אבטלה. מבחנים אלה יפים ונכוחים גם לענייננו, בו מבקשת התובעת שהינה בעלת המניות בחברה, לראות בה גם כ"עובדת" של החברה שבבעלותה,  לצורך קבלת דמי לידה.

ואלה המבחנים:

(א)              (א)              האם ניתן לאבחן בין תפקידו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות?