אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעלי מגרש מכוניות אחראים לגניבת רכב שעמד במגרש לצורך מכירתו

בעלי מגרש מכוניות אחראים לגניבת רכב שעמד במגרש לצורך מכירתו

תאריך פרסום : 03/08/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
54659-04
02/08/2006
בפני השופט:
מיכל ברק נבו

- נגד -
התובע:
אליהו - חברה לבטוח בע"מ
עו"ד א. גולדרט
הנתבע:
1. יעקב אברהם
2. בבליאן בני
3. חניון זמיר

עו"ד שנסי ופרץ
פסק-דין

הרקע ועובדות שאינן במחלוקת

התובעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את רכבו של מר גיא סולם (להלן - הרכב), בין השאר כנגד גניבה. ביום 23.9.03 מסר מר גיא סולם (להלן - המבוטח או מר סולם) את רכבו לנתבעים, שהינם המחזיקים במגרש מכוניות (שבבעלות הנתבע 1), הנמצא ברחוב סלמה 45 בתל אביב (להלן - המגרש), כדי שאלה יטפלו במכירת הרכב. בין ערבו של יום 3.10.03 (יום ששי בשבוע) לבוקרו של יום 5.10.03 (יום ראשון בשבוע) נגנב הרכב מהמגרש, כאמור - לאחר שעות העבודה במגרש. התובעת שילמה למבוטחה, מר סולם, סך של 35,022 ש"ח נכון ליום 7.12.03 והגישה תביעת תחלוף זו, מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כנגד הנתבעים.

לגבי האמור עד כה - אין מחלוקת בין הצדדים.

אין מחלוקת כי לא נעשה הסכם בכתב בין הצדדים. אין גם מחלוקת בין הצדדים לגבי כך שהוסכם בין מר סולם לבין הנתבעים (או מי מהם) שמר סולם מבקש סכום מסוים עבור הרכב וכל סכום שיתקבל מעבר לכך - ישאר בידי הנתבעים. אין מחלוקת שמר סולם הותיר בתוקף את פוליסת הביטוח שלו, בתקופה שהרכב היה במגרש. אין מחלוקת שלנתבעים לא היה ביטוח בגין כלי הרכב שהיו במגרש. מוסכם שלא היתה שמירה במגרש ושבמועד הגניבה, המגרש לא היה מחובר למוקד. לאחר הגניבה חיברו הנתבעים את המגרש למוקד.

טענות התובעת

הנתבעים אחראים לנזקי המבוטח בשל גניבת הרכב, ולכן התובעת רשאית להפרע מהם. זאת, מאחר שהרכב נמסר לנתבעים לצורך מכירתו. מכאן שחל סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן - חוק חוזה קבלנות), לפיו הקבלן אחראי לאבדן של נכס שבידיו, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. הגדרה זו מובילה ל חוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (להלן - חוק השומרים), הקובע כי שומר שכר אחראי לאבדן הנכס זולת אם זה נגרם עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. התובעת טוענת, כי מדובר באחריות מוחלטת והנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח שהתקיים איזה מהפטורים המנויים בחוק. לדבריה, מתוך הראיות עולה בבירור שהנתבעים התרשלו: הם איחסנו במועד הגניבה מספר רב יחסית של כלי רכב במגרש. באותו מועד נגנבו שבעה כלי רכב וניזוקו עוד שניים, ונפרצו משרדי החניון. המגרש נמצא במקום שהינו נטוש לאחר שעות העבודה, ובכל זאת לא נותר בו שומר או כלב שמירה. לא היה ביטוח למקום, ואף שלפני הגניבה ולאחריה היה המגרש מחובר למוקד במשך כשנה וחצי, בתקופה שבה נגנב הרכב לא היה חיבור כזה, בשל שיקולים כלכליים. אמצעי האבטחה במגרש כללו בסך הכל מנעולים ועמוד בטון. לטענת התובעת - גם מפתחות רכב המבוטח, שנמסרו לנתבעים, לא הוחזרו לו, וכנראה שהושארו במשרדי הנתבעים ונגנבו אף הם. עדויות הנתבעים לא היו אמינות, לדברי התובעת, ועל כן במקום שיש סתירות בינן לבין ראיות התביעה, יש להעדיף את ראיות התביעה.

טענות הנתבעים

הנתבעת 3 טענה כי היא אינה אישיות משפטית ודין התביעה כנגדה להמחק.

הנתבעים 1 ו-2 הם - בהתאמה - הבעלים של המגרש (או השוכר העיקרי), ושוכר המגרש (או שוכר המשנה), והם ביחד המחזיקים במגרש. הנתבע 2 הוא שקיבל את רכב המבוטח לצורך מכירתו. לטענתם, כל האחריות לגניבת הרכב מוטלת לפתחו של מבוטח התובעת, וזאת מאחר שכאשר מסר המבוטח את הרכב לידי הנתבע 2, הוזהר על ידו כי המגרש אינו מבוטח כנגד גניבת כלי רכב וכי הנתבע אינו אחראי לכלי הרכב. הא ראיה, שהמבוטח לא ביטל את הביטוח אצל התובעת, ואף מסר בידי הנתבע 2 את תעודת הביטוח המקיף של הרכב. המבוטח ניסה למכור את רכבו במשך זמן רב, ומאחר שלא הצליח - העדיף להשאיר את הרכב אצל הנתבעים, על אף הסיכון הכרוך בכך, לו היה מודע. מאחר שהמבוטח היה מודע לכך שאין ביטוח לנתבעים, והם הודיעו לו כי אין הם לוקחים אחריות לרכב, הרי שהאחריות מוטלת לפתחו של המבוטח בלבד. לחילופין, טוענים הנתבעים, יש לקבוע שמעמדם של הנתבעים היה כשל שומר שכר ששמירת הרכב היתה טפלה למטרה העיקרית שלשמה נמסר הרכב: מכירתו. לפיכך, על הנתבעים להראות שהם לא התרשלו, ואם יוכיחו זאת - פטורים הם. לדבריהם, הוכיחו כי לא התרשלו: הם אמרו למבוטח במועד מסירת הרכב כי למגרש אין ביטוח למקרה גניבה או נזק; הם נקטו אמצעי זהירות לשמירת כלי הרכב, כגון נטילת כל מפתחות הרכבים שהושארו במגרש לביתם, מדי ערב; המגרש היה מגודר כולו, בחלקו תחום על ידי קיר בלוקים, בחזיתו שער ברזל מבוטן באדמה, שני מנעולים גדולים ומוט ברזל גדול שסגר את השער; מכל זאת עולה, כי הנתבעים נקטו את כל אמצעי הזהירות הנחוצים ולא התרשלו. לדבריהם, עדות הנתבעים היתה אמינה ורהוטה, ויש להעדיפה על פני עדויות אחרות בכל מקום שבו קיימת סתירה ביניהן לבין עדויות התביעה.

המצב המשפטי

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבוטח מסר את הרכב לנתבע 2 לצורך מכירתו. אף שהנתבע טען, כי בדרך כלל אינו לוקח מכוניות לתווך במכירה, אלא נוהג לרכשן בעצמו ואז למכרן, הוא תאר כיצד הוא פועל באותם מקרים - כבמקרה דנן - בהם הוא בכל זאת מתווך לקניה (עמוד 18, שורות 9-26, עמוד 21, שורה 21 עד עמוד 22, שורה 2). תאור העסק נשמע גם מפי הנתבע 1 (עמוד 13, שורות 4-20). שמירת הרכב ודאי לא היתה המטרה העיקרית, שלשמה נמסר הרכב לנתבעים, ועל פי חוק השומרים, עסקינן במצב המתואר ב סעיף 2(ב) סייפא לחוק השומרים: שומר שכר, כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. במצב זה, קובע הסעיף, פטור השומר במקרה של אבדן הנכס אם האבדן נגרם שלא ברשלנותו:

"2.

(א)  .........

(ב)   שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".

ואולם, אני מקבלת את עמדת התובעת, לפיה מעמדם של הנתבעים כלפי המבוטח הוא מעמד של קבלן, לפי חוק חוזה קבלנות. סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות קובע כדלקמן:

"1.   חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין."

השירות שהיה על הנתבע 2 לבצע הוא שירות של מכירת הרכב, והשכר שאמור היה לקבל, היה ההפרש בין המחיר שדרש המבוטח, לבין המחיר שבו היה הנתבע 2 מצליח למכור את הרכב (ראה דברי הנתבע 2, בעמוד 18, שורות 16-21 וכן עמוד 21, שורות 21-28 וכן דברי הנתבע 1, עמוד 13, שורות 7-13). הנתבעים אינם עובדים של המבוטח.

לענין ההבחנות בין קבלן לבין מוכר, ולענין החלתו של חוק חוזה קבלנות על סיטואציה כגון זו שבפני, ר' ת.א. (ת"א) 19522/95 גלס ואח' נ' רגב ואח', פסקאות 10 עד 23 לפסק הדין, שניתן ביום 22.3.98 על ידי כבוד השופט אוקון.

מאחר שכך, חל בעניננו חוק חוזה קבלנות, המשנה את קביעותיו הרגילות של חוק השומרים לענין אחריותו של שומר. סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות קובע:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ