בע"מ נ' טדלה

החלטה

1.התובעת הינה בעלת זכויות במקרקעין הנמצאים ביישוב מבשרת ציון והמשמשים כמרכז קליטה.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, פלשה הנתבעת לאחת היחידות שבמרכז וזאת ללא הסכמת התובעת ובהעדר כל הסדר חוקי.

3. ביום 10.7.12 עתרה הנתבעת לבית המשפט כי תינתן לה ארכה של 60 יום על מנת להתארגן למצוא מקום מגורים חלופי ועתירתה נתקבלה.

4.למרות שחלף לו המועד, ממשיכה הנתבעת להחזיק ביחידה ומכאן התביעה.

5.ביום 24.1.13 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה.

6.הנתבעת עותרת לביטול פסק הדין. לטענתה, היא לא קיבלה לידיה את כתב התביעה.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי יש לה הגנה טובה כנגד התביעה ולפיה היא מתגוררת בנכס שבמרכז הקליטה כ-6 שנים ביחד עם שותפה וזאת לאחר שבעבר התגוררה בחדר עם בעלה ואבי בתה. לשיטתה, מנהלי התובעת ועובדי מרכז הקליטה ידעו על מגוריה במקום והסכימו לכך שתמשיך להתגורר. לבסוף נטען כי על התובעת, ככל שהיא מעוניינת לבטל את ההסכמה, היה עליה להודיע מראש וליתן לה פסק זמן סביר של לפחות חצי שנה על מנת לפנות את היחידה.

7.התובעת מתנגדת לבקשה.

ראשית, לטענתה, כתב התביעה הומצא לה כדין, אך היא, מסיבותיה, סירבה לחתום על אישור המסירה.

שנית, הנתבעת שוהה ביחידה מבלי ששילמה לתובעת סכום כלשהו בגין החזקתה בנכס ועבור השירותים אותם מעניקה התובעת.

שלישית, ביום 10.7.12 פנתה הנתבעת לבית המשפט וביקשה ארכה של 60 יום כדי למצוא מקום מגורים חלופי. משנעתר בית המשפט לבקשתה ועד למועד הגשת התביעה ביום 19.11.12 עברו כ-120 יום ועד למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין חלפו 210 יום והיא עדיין ממשיכה להחזיק ביחידה ללא כל זכות חוקית.

8.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

הנתבעת פעלה שלא בתום לב כאשר בניגוד לבקשתה לקבל ארכה של 60 יום למצוא מקום מגורים חלופי ניצלה את החלטת בית המשפט וממשיכה להחזיק בנכס עד עצם היום הזה כאשר במשך כל התקופה אין בידה כל הסכמה בכתב מאת התובעת והיא אף אינה משלמת כל תשלום בגין החזקתה ביחידה.

הטענה כי קיימת הסכמה בין הצדדים הינה טענה בעלמא חסרת כל תוכן משפטי ודינה להידחות.

יש להניח כי בהנחה שהיתה קיימת הסכמה בין הצדדים בכל הנוגע להחזקתה ביחידה, היו הדברים מועלים על הכתב ואף היו נקבעים הוראות לגבי אורך התקופה, גובה תשלום דמי שכירות וכו'.

בהעדר כל פירוט בסיסי שכזה, אין לקבל את הטענה.

יתר על כן, הנתבעת מודעת היטב לדרישת התובעת מזה זמן רב כי תפנה את היחידה וכי ודי בכך על מנת להעיד כי שהותה ביחידה הינה שלא כדין.

9.לאור האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.