בסט קאר חב` לשירותי רכב בע"מ ואח' נ' המרכז לגביית קנסות ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם המבקשות לפיה על בית המשפט להורות כי העונש בגין הקנסות נשוא הבקשה התיישן ולכן אין ביכולת המשיבים לגבות קנסות אלה מהמבקשות.

עיקרו של התיק בתביעה שהגישו המבקשות לקבלת פסק דין הצהרתי אשר יורה על ביטול רישום החובות הרשומים ע"ש המבקשות בגין הקנסות נשוא התביעה.

המבקשות עתרו לביטול רישום החובות הנובעים מהקנסות ומנגד טוענים המשיבים כי אין טעם לביטול הדוחות.

ביום 4.7.10 הורה בית המשפט כי הצדדים יכניסו הודעה משותפת ומוסכמת עם פירוט מכח איזה חוק הוטל כל קנס.

המשיבים הכניסו לעניין זה ביום 29.7.10 הודעה ולפיה "כל הקנסות נשוא המרצה זו נרשמו ע"י המשטרה" . המשיבים טוענים כי ב"כ המבקשות אישר נושא זה בשיחה טלפונית איתו.

יחד עם זאת אף לא אחד מהצדדים פירט באלו עבירות ספציפיות מדובר חרף החלטת בית המשפט מיום 4.7.10.

טענות המבקשות

לדידן של המבקשות הדו"חות שבגינם המשיבות פועלות נחשבים לפי סעיף 24 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") ולפי סעיף 10(3) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 לחטא ולא לעוון. על כן העונש בגינן מתיישן כעבור 3 שנים.

המבקשות טוענות כי עברו הרבה למעלה מ-3 שנים ומשכך יש להורות על ביטול הדו"חות.

עוד טוענות המבקשות כי עפ"י סעיף 62 לפקודת התעבורה (להלן:"הפקודה") גם כן עולה כי הקנסות הנ"ל אינם עוון שכן הם אינם עולים על 12,500 ₪. וכן אין המדובר בקנסות שדן בהם בית המשפט. המבקשות סבורות כי משמעות האמור היא שהקנסות נופלים בגדר הרישא של סעיף 62 לפקודה ולכן יש לראותן כעבירות מסוג חטא.

המבקשות מפנות לפסיקה שניתנה בנושא אשר לדידן תומכת בטענותיהם. לאור כל האמור עותרות המבקשות לביטול הדו"חות בשל התיישנות הקנסות בגין העבירות.

טענות המשיבים

המשיבים טוענים כי כל הקנסות נשוא הליך משפטי זה הינן קנסות בגין עבירות עפ"י פקודת התעבורה בשונה מקנסות הניתנים בשל עבירה לפי חוק עזר עירוני.

לטענת המשיבים תיקון 51 לפקודת התעבורה שהתקבל בשנת 2000 הפך את הקנסות הללו מעבירות מסוג חטא לעבירות מסוג עוון. התיישנות העונש בעוון עומד על 10 שנים וכיוון שטרם חלפו 10 שנים מרגע שההרשעה בגינם הפכה חלוטה, הרי שעונשים אלה לא התיישנו כלל.

למען הסדר הטוב, מוסיפים המשיבים וטוענים כי הקנסות נשוא הבקשה הינם קנסות מסוג "ברירת משפט" – היינו, אם בוחר מקבל הודעת תשלום הקנס שלא לשלמו ,עליו להודיע על רצונו להישפט. לעומת זאת אם מקבל ההודעה לא שלם את הקנס ולא בחר להישפט הרי שנחשב כמי שהורשע בגין העבירה הרלבנטית בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת התשלום. במצב זה מקבל ההודעה נכנס בגדר סעיף 62 לפקודה . סעיף 62 קובע שאם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט ניתן להטיל עליה " קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א) (1) לחוק העונשין. דהיינו עסקינן בקנס הגבוה מסך של 12,900 ₪ ולכן עסקינן בעבירה מסוג עוון.

המשיבים טוענים כי פסקי הדין עליהם נסמכות המבקשות אינם רלבנטיים לענייננו ולכן אינם מהווים תמך לגרסת המבקשות.

לדידם של המשיבים פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה מלמדת כי עבירות קנס שמקורם בעבירות על פקודת התעבורה הפכו בעקבות תיקון 51 לעבירות מסוג עוון ולכן התיישנות העונש הינה 10 שנים. .כך נקבע מפורשות הן בפרשת מצורי והן בפרשת הדרי אליה הפנו המבקשות.

המשיבים מכחישים את טענת המבקשות כאילו נחתם עימן הסכם לביטול החובות. המשיב אינו גוף המוסמך לבטל דוחות משטרה ולכן טענת המבקשות בעניין זה אינה מסתברת.

לטענתם, המכתב, לעניין הפסקת הליכי הגביה שנשלח ע"י המשיב למבקשת, נשלח על דוחות שהוסבו ע"ש עובר העבירה. לעניין זה הוגש תצהיר מטעם הגב' דניאלה גולן אחראית תחום מחשוב במרכז לגביית קנסות .