בנק פלסטין הבינלאומי נ' חאלד עלי ואח'

החלטה

1.החלטה זו היא בבש"א 2023/09, שבה מבקש התובע לבטל פסק דין שניתן ביום 14/01/09 ושלפיו נדחתה התביעה נגד הנתבע 2 על הסף מחמת התיישנות בהעדר תגובה מאת התובע (להלן – פסק הדין).

ההליכים

2.בתביעה בתיק העיקרי תבע התובע את יתרתה של הלוואה שהוא העמיד לנתבע 1 בערבות הנתבע 2 (להלן – ההלוואה).

3.על פי ההחלטה שניתנה ביום 07/12/08 בבש"א 11893/08 נתבקשה תגובת התובע, בין היתר לטענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבע 2. לטענת הנתבע 2, התביעה התיישנה קודם להגשתה ביום 25/06/08, מאחר והמועד לביצוע התשלום האחרון בגין פרעון ההלוואה, שהיתה אמורה להיפרע בשיעורים, חל בחודש מרץ 2001, למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. על פני הדברים היה לכאורה בסיס לטענת ההתיישנות, וצוין בהחלטה שניתנה ביום 07/12/08 שהעדר תגובה במועד יתפרש כהסכמה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

4.אין חולק כי ההחלטה מיום 07/12/08 הגיעה פיזית למשרד ב"כ התובע בפקס ביום 10/12/08.

5.משחלף המועד להגשת תגובת התובע, מבלי שזו הוגשה, ניתן ביום 14/01/2009 פסק הדין לבקשת הנתבע 2.

השיקולים החלים בבקשה לביטול פסק דין

6.בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין מחמת שיקול הדעת המסור לו (להבדיל מביטול פסק דין מחמת חובת הצדק, ואין טענה כי במקרה דנן יש לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק), בוחן בית המשפט שני פרמטרים: הראשון הוא המחדל שהביא לכך כי ניתן פסק הדין שביטולו מבוקש; השני הוא סיכויי ההצלחה בתיק העיקרי של מי שמבקש לבטל את פסק הדין, אם אכן יבוטל פסק הדין. השיקול השני הוא העיקרי (אם כי נדרש גם נדרש הסבר למחדל), שכן אם סיכויי ההצלחה בתיק העיקרי של מבקש הביטול הינם טובים, בדרך כלל יסתפק בית המשפט בחיוב אותו מבקש בהוצאות בגין המחדל שהביא למתן פסק הדין, כל עוד לא עולה מהמחדל יחס של זלזול כלפי בית המשפט.

מחדל אי-הגשת תגובת התובע על פי ההחלטה מיום 07/12/08

7.לטענת ב"כ התובע, אף שההחלטה הגיעה פיזית למשרדו ביום 10/12/08, המועד האחרון להגשת התגובה (30 ימים מיום ההמצאה) חל ביום 13/01/09, זאת נוכח חג הקורבן אצל העדה המוסלמית (עיד אל-אדחה) (להלן – חג הקורבן) שחל מיום 08/12/08 ועד ליום 11/12/08. ביום 13/01/09 התכוון ב"כ התובע להגיש בקשה להארכת המועד להגשת תגובה, זאת על מנת שיוכל לקבל חוות דעת, שהכנתה טרם הושלמה, לענין הדין הפלסטיני בסוגית ההתיישנות. דא עקא, אף שאכן הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת מועד, טעה ב"כ התובע במספר התיק שצוין בכותרת הבקשה, ועל כן צורפה הבקשה לתיק אחר. רק ביום 14/01/09, בעקבות קבלת החלטה בבקשה במסגרת התיק האחר, התבררה לב"כ התובע הטעות שחלה בענין, וביום 15/01/09 הוגשה בקשה להארכת מועד לתיק זה, אך היא לא נדונה מאחר וביום 14/01/09 כבר ניתן פסק הדין.

8.לטענת הנתבע 2, אין בעובדת תחולתו של חג הקורבן במועדים שציין התובע כדי לגרום לדחיית המועד להגשת התגובה, משום שימי החג לא חלו בתום התקופה להגשת התגובה (11/01/09, לטענת הנתבע 2, בשים לב לכך שיום 10/01/09 חל בשבת). כן נטען כי בניגוד לנדרש לא צורף תצהיר לאימות העובדות שנטענו בבקשה.

9.נראה כי נעלמה מעיני הנתבע 2 הוראת תקנה 497א(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), הקובעת, בהקשר להמצאה בפקס, כי כתב בי-דין שנשלח בפקס ביום ו' בשבוע או ביום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט תש"ח–1948 (להלן – הפקודה), יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו.

מאחר וחג הקורבן נקבע כיום מנוחה בהתאם לסעיף 18א לפקודה (י"פ תשי"ד עמ' 1284) ומאחר ויום 12/12/08 (היום הראשון לאחר חג הקורבן בשנת 2008) היה יום ו', הרי, בהתאם להוראת תקנה 497א(א)(1) לתקנות, מועד המצאת ההחלטה מיום 07/12/08 למשרד ב"כ התובע היה יום 14/12/08. מאחר ואין מביאים יום זה במנין 30 הימים להגשת התגובה (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות תשמ"א-1981), צודק ב"כ התובע כי המועד האחרון להגשת התגובה חל ביום 13/01/09.

10.בשים לב לאמור, ובשים לב לתקלה שאירעה ביום 13/01/09 (ציון מספר תיק אחר על גבי הבקשה להארכת המועד להגשת התגובה), קיים הסבר המניח את הדעת למחדל התובע שהביא למתן פסק הדין.

11.אף שברמה העקרונית צודק ב"כ הנתבע 2 כי טענות התובע לענין המחדל באי-הגשת תגובה היו אמורות להיתמך בתצהיר, ובפועל לא צורף כל תצהיר לבקשה, לא הייתי מכשיל את הבקשה לביטול פסק הדין בשל כך, זאת משני הטעמים דלהלן:

בעיקרו של דבר אומתו הטענות על ידי מסמכים שצורפו לבקשה;

בעיקרו של דבר אין נפקות לשאלות שביקש הנתבע 2 לעורר בסעיף 17 לתגובתו, שכן על פי הוראת תקנה 497א(א)(1) לתקנות, די בעצם הימנות ב"כ התובע על העדה המוסלמית כדי שיראו את ההחלטה מיום 07/12/08 כאילו נשלחה ביום 14/12/08, גם אם בפועל נכח ב"כ התובע במשרד במועד כלשהו שבין יום 10/12/08 ליום 13/12/08 (ואף אם נכח במשרד למשך כל התקופה האמורה). תחולת התקנה האמורה אינה מותנית בהעדרותו בפועל מהמשרד. כשם שיראו מסמך שהומצא למשרדו של עורך-דין יהודי בשבת כאילו הומצא ביום ראשון, אף אם בפועל נכח במשרד ביום שבת, כך גם כאן יש לראות את ההחלטה כאילו הומצאה למשרד ב"כ התובע ביום 14/12/08 אף אם ב"כ התובע נכח במשרד במועד כלשהו בימים 10/12/08-13/12/08. עם זאת, אציין, למעלה מהצורך, כי אין לי סיבה לפקפק בדבריו של ב"כ התובע כי לא נכח במשרדו בימים האמורים.

סיכויי תביעת התובע אם יבוטל פסק הדין