בנק פועלים נ' מוניות והסעות קניון יקנעם בע"מ ואח'

פסק דין

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית, בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים לפרוע לו יתרת אשראי שהעניק להם, במסגרת חשבון עו"ש.

ביום 3.1.08 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו – 2 ונותר לדון בעניינו של הנתבע 3 בלבד (ולהלן: הנתבע).

ואלה טענות התובע:

ביום 11.2.04 פתח התובע (ולהלן: הבנק) לנתבעת 1, חב' מוניות והסעות קניון יוקנעם בע"מ (ולהלן: החברה), חשבון עו"ש שמספרו 418957 (להלן: החשבון). לשם כך חתמה החברה על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון.

עותק המסמכים צורף לתצהיר הבנק וסומן א'.

מאז פתיחת חשבון העו"ש, נתן הבנק אשראי לחברה מעת לעת בצורה של משיכות יתר. ביום 20.12.05 עמדה יתרת החוב בחשבון העו"ש על סך של 45,172 ₪.

לפי תנאי החשבון, רשאי הבנק בכל עת לדרוש את סילוק יתרת החוב ועל החברה לשלם עם דרישה ראשונה.

להבטחת תשלום הסכומים המגיעים לבנק מאת החברה, חתמו מר פריד אברהם (הנתבע 2) והנתבע על כתב ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת בסכום, במסגרתו התחייבו לשלם לבנק לפי דרישה את כל סכומי הכסף המגיעים לבנק בגין חשבון עו"ש והלוואות בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה, עמלות, חיובים בנקאיים והוצאה מסוג כלשהו, אשר לא יסולקו על ידי החברה.

העתק מכתב הערבות צורף לתביעה וכן לתצהיר הבנק, וסומן נספח ג'.

בשל אי פירעון יתרת החוב בעו"ש על ידי החברה, דרש הבנק מהערבים את סילוקה.

בחודש יוני 2005, סיכמה החברה, באמצעות מר פריד אברהם והנתבע, כי מסגרת האשראי תוגדל באופן זמני לסך של 44,500 ₪ ומכל הפקדה כספית לחשבון תינתן להם אפשרות למשוך את חלקה, והשאר ישמש כפירעון לצורך הפחתת המסגרת. למרות התחייבות זו, לא הועברו כספים לחשבון ולא הופחתה יתרת החוב.

בנסיבות העניין, הבנק שלח לנתבעים ביום 15.12.05 הודעה על כוונה לבטל את מסגרת האשראי וביום 20.12.05 בוטלה המסגרת.

הבנק עתר לחייב את החברה, את מר פריד אברהם וכן את הנתבע בכל יתרת החוב בחשבון העו"ש, בצירוף ריבית בשיעור הנהוג בבנק.

טענות הנתבע:

הנתבע לא הכחיש בכתב הגנתו את פתיחת החשבון במועד כפי שצוין בתביעה, אולם טען כי לא משך כספים ולא ביקש אשראי, ואף לא הסכים למשיכת יתר בחשבון.

הנתבע עתר לעיין במסמך המקורי של פתיחת החשבון, שכן לדבריו, בהעתק שצורף לתביעה חסרות חתימותיו מעמודים 1 - 29.

לדבריו, לא הייתה אמורה להיות יתרת חוב כלשהי בחשבון, קל וחומר ריבית בגינה. כן הכחיש שהיה ערב לחוב או ליתרת חוב אליו נקלע החשבון עקב פעילות יתר הנתבעים ו/או באשמת התובע, שנתן כספים בניגוד למה שסוכם בחשבון.

לדבריו, אפילו ייקבע כי מדובר בערבות לחוב שבתביעה, הרי שהערבות בטלה ומבוטלת בנסיבות בהן הוצאה, ומחמת אי מסירת העובדות הרלוונטיות לאשורן בקשר לחוב בחשבון.

הנתבע הוסיף וטען, כי הבנק אינו רשאי לדרוש ממנו לשלם כספים שלא ידוע מתי ועל ידי מי נמשכו, מבלי לקבל את הסכמתו ובניגוד לכל דין, ומבלי שהבנק מסר לו את כל המידע בקשר לפעילות הכספית בחשבון ומתוך ניסיון ל"סבכו" בחוב הנטען, מבלי שערב לו כלל.