בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' פחרי מוחמד חטיב ואח'

פסק דין (חלקי)

א. כללי:

בפניי תביעה כספית מטעם התובע, בנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: התובע ו/או הבנק), לחייב את הנתבע 1, מר פחרי מוחמד חטיב (להלן: נתבע 1), בתשלום יתרת חובה שנוצרה בעת ניהול חשבונו בבנק. התביעה מתנהלת גם כנגד הנתבעים 2 עד 4, מכח ערבותם הנטענת להבטחת תשלום חובותיו של הנתבע 1, במסגרת חשבונו.

ההליך שבפניי הינו ה"גלגול השני" של תביעת זו כנגד הנתבעים.

ביום 27/11/1989 הבנק הגיש תביעה קודמת בגין החוב נשוא התביעה כנגד הנתבעים, בבית משפט השלום בנצרת, בת.א. 2529/89 (להלן: התביעה הראשונה).

במהלך ניהול התביעה הראשונה ביום 15/01/1997 (כ-7 שנים לאחר הגשתה), בא כוח הנתבעים הגיש בקשה למחיקה או דחייתה של התביעה, וזאת עקב טענתו להעדר קיום החלטות וצווים של בית המשפט על ידי הבנק.

כעבור כשנה וחצי נוספים, ביום 16/06/1998, בית המשפט נעתר לבקשה (כב' השופט ר. ג'רג'ורה) והורה על מחיקת התביעה, בין היתר, מאחר והבנק לא מילא אחר החלטת בית המשפט להגשת סיכומים בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

תביעה חוזרת זו, הוגשה ביום 30/6/02, בחלוף כארבע שנים ממועד מחיקת התביעה הראשונה.

מטעם התובע העידו הגב' סימה אנקונה (ע.ת. 1) אודות חוות דעתה באשר לאימות חתימותיהם של נתבעים 4-2 על גבי כתבי הערבות, והגב' סנאא דניאל (ע.ת. 2), עובדת סניף הבנק בו התנהל חשבון הנתבע 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה. עד נוסף מטעם הבנק היה מר אליאס מנסור (ע.ת. 3) אשר שימש כמנהל הסניף של התובע משנת 1998 ועד שנת 2005. העד האחרון מטעם הבנק היה מר מאלכ חלאק (ע.ת. 4) אשר עבד במחלקה העסקית של הסניף, בין השנים 1980-1990 ובין השנים 1995-2003. הנתבעים בעצמם, העידו מטעם ההגנה.

לתצהירי עדותם הראשית של העדים השונים צורפו מסמכים שונים, כולל, ההסכמים בדבר פתיחת וניהול החשבון נשוא התביעה,תדפיסי החשבון, הצהרות וכתבי ערבות חתומים, התכתבויות ועוד.

לאחר שנשמעו עדי הצדדים (למעט המומחה שערך את חוות הדעת החשבונאית מטעם הנתבעים), ביום 10/09/09, נעתרתי לבקשת הבנק להגשת טיעונים וסיכומים, באופן כזה שקודם תוכרענה שאלות החבות למיניהן, ולאחר מכן, תיבחן שאלת החוב הכספי הנטען הנובע מהקביעות הנ"ל.

ב. טענות התובע בתמצית:

אין בעובדה שהתביעה הראשונה נמחקה מחוסר מעש, עקב מחדל דיוני (של בא-כוחו הקודם של הבנק), כדי להעלות או להוריד מעילת התביעה המהותית של הבנק, הנובעת מהחוב שהנתבע צבר בחשבונו כלפי הבנק, ושלא שולם על ידו מעולם.

אין גם לזקוף לחובת הבנק את העובדה (שהובררה בדיעבד, בעת ניהול תיק זה) שמסמכים שהומצאו והוגשו במסגרת התיק הקודם, לא אותרו עקב העובדה שהתיק הקודם בוּער (בהגיע שעתו לביעור).

כתב ההגנה שהוגש בתיק זה מתאפיין בלקוניות, ומאוחר יותר, בעת הגשת התצהירים, הנתבעים הוסיפו, למפרע, טענות חדשות, תוך כדי שינוי והרחבת חזית, שלא כדין.

דין טענת ההתיישנות, להידחות. המדובר בחשבון מסוג חח"ד אשר מועד פירעונו הינו על פי דרישה מטעם הבנק. מועד הולדת עילת התביעה הינו ביום שבו הנושה-הבנק דרש מהנתבע 1 את פירעון החוב שבחשבון, או מהמועד הסביר שבו אמור היה הבנק לדרוש את החוב – לפי המוקדם מבין השניים. רק ממועד זה מתחיל מניין התקופה לצורך התיישנות.

החשבון נשוא התביעה היה עדיין פעיל במחצית הראשונה של שנת 1989. החל מחודש 8/1989 בוטלו הוראות הקבע על ידי הבנק. לאחר מכן, משלא הוסדר תשלום מלוא החוב, הבנק פנה לנתבעים במכתבי דרישה לפירעון חובותיהם. בנסיבות אלה, יש לראות את מועד לידת עילת התביעה, בתור מועד הגשתה של התביעה הראשונה, קרי - 27/11/1989. כמו כן, אין להביא את תקופת ההתדיינות שהתנהלה בתביעה הראשונה (שנמחקה מחוסר מעש), במניין תקופת ההתיישנות, וזאת לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

פרק הזמן שחלף מהמועד המוקדם ביותר בו "הייתה עלולה להיות מחוקה תביעת הבנק" הראשונה (20/06/1997), לבין מועד הגשת התביעה דנן, חלפו כ-5 שנים בלבד, על כן יש לדחות את טענת הנתבעים להתיישנות התביעה.

כמו כן, יש לדחות את טענת הנתבע 1 כי מטרתה העיקרית של פתיחת החשבון הייתה "לחיסכון בלבד". חשבון הבנק נשוא התביעה נועד לשמש את עסקו של הנתבע 1 (שהפך לקבלן עצמאי בשנת 1974) ונפתח, בין היתר, לצורך העמדת אשראים לרשותו. החשבון נפתח על ידי הנתבע 1, מלכתחילה, כחשבון חוזר דביטורי ולא כחשבון עובר ושב רגיל. מובן מאליו, שהבנק לא היה מסכים לפתוח חשבון שנועד ל"חסכון" מחד, ולהעמיד בו אשראים, מאידך, מבלי לקבל בטחונות. הכחשתו של התובע באשר לחתימותיו על שטר משכון ועל תנאי ניהול החח"ד נשוא התביעה, הינה הכחשה סתמית ולא אמינה, שלא נתמכה בחוות דעת גרפולוגית. אין ליתן משקל לטענת הנתבע 1 שחשבונו בבנק נפתח, טרם המועד שצוין בתנאי ניהול החשבון, ככל שאין זה מן הנמנע שתכנית החיסכון מיום 18/05/1979 נפתחה ללא חשבון עו"ש ו/או בקשר לחשבון עו"ש אחר של הנתבע 1.

לעניין הטענה להתניית שירות בשירות, אין מחלוקת שהיא הועלתה לראשונה בתצהירו המשלים של הנתבע 1 (אשר הוגש כ-3 שנים לאחר הגשת תצהיר העדות הראשון מטעמו). על-כן המדובר בשינוי והרחבת חזית אסורה. טענות אלה אף סותרות, חלק מטענות הנתבע 1 בתצהירו הראשון. לגופו של עניין, דפי החשבון מלמדים כי מאז פתיחת החשבון נשוא התביעה העמיד הבנק העמיד לנתבע 1 בפועל הלוואות ואשראים (באמצעות מתן אפשרות למשיכות יתר), הכל על פי בקשתו ורצונו החופשי. לא הותנה מעולם מתן האשראי במתן שירות כלשהו. טענת הנתבע 1 בעניין זה הועלתה באופן סתמי וכוללני, מבלי לציין כל פרטים רלבנטיים לביסוס העילה והטענה, מבחינה ספציפית ועובדתית של אירוע נוגדר כזה או אחר.